כיבוד הורים בדברים שלא נוגעים להם אלא לבן

שאלה:

פעם כשרציתי להתחיל לגדל פיאות הבטחתי לאמא שלי שאני אשים את הפיאות מאחורי האוזן,שרק בתנאי זה היא הסכימה לי לגדל פאות..
ההבטחה הזאת היתה די מאולצת….
עם הזמן כשלא הייתי בבית החלתי להוציא את הפאות מקדימה ולאט לאט גם כשהייתי בבית החלתי להסתובב ככה,אמא של אמרה לי שנעשה הסכם ומחוץ לבית אני אוכל להסתובב עם פאות מקדימה ובבית אני אשים מאחורה…
יש לי 2 שאלות:
א.האם יש בכל העניין הזה כיבוד הורים?או שיש דברים שהילד יכול להגיד לאמא ,אמא אני מאוד מכבד אותך(ובאמת בשאר הדברים אני מכבד אותה מאוד..) אבל בזה אני רוצה להחליט לעצמי,אחרי הכל אני כבר בן עשרים..
ב.האם צריך לעשות התרת נדרים על ההבטחה הזאת?
אשריכם ישראל!!!!

תשובה:

יש מחלוקת הפוסקים אם יש חיוב כיבוד הורים במה שלא נוגע להם אלא רק לבן. אבל מעבר לעובדה שיש מחמירים, גם כאשר זה מצער אותם, ואמא מצטערת בזה, היא מתביישת, ואין מצוה לשים את הפאות דוקא בחוץ, אז בהחלט נראה שראוי לשמוע לה.

מקורות:

למעשה נראה שנחלקו בכך הפוסקים לגבי דבר שאינו נוגע להורים אלא לבן: בשו”ת מהרי”ק סי’ קסו כתב, שאם הבן רוצה לישא אשה מסוימת ואביו מתנגד לכך, הוא אינו חייב לשמוע בקולו, משום שבעצם ענין זה אינו נוגע להורים, והובא ברמ”א סי’ רמ סעי’ כה. אולם בחוות יאיר סי’ ריד והובא בפתחי תשובה שם, דן באדם שאמו ביקשה ממנו לפני מותה שלא ישכיר את דירתו לשון אדם, ויושב שם תלמיד חכם זקן, האם הוא מחוייב לפנותו משם, ולאחר שדן בזה האם כבוד התורה גובר על כבוד ההורים, מסקנתו שעל הבן לשמוע בקול אמו, כיון שאין שום חיוב לאדם להשכיר ביתו לתלמיד חכם. הרי שאף שהאם כבר נפטרה ואין לה בזה שום ענין וגם לא תדע לעולם שהבן לא שמע בקולה וכו’, יש חיוב לקיים בקשתה. כמו כן יש שטענו שגם המהרי”ק מודה לדינו של החוות יאיר, ולא אמר דבריו אלא בנדונו שהבן מחוייב לישא אשה משום מצות פריה ורביה. אמנם מהנימוקים שכתב המהרי”ק נראה לא כך, הוא כתב, שכיון שכיבוד אב הוא משל אב ולא משל בן, לא צריך הבן להפסיד אשה ההוגנת לו בגלל בקשת האב, ולא נראה שטעמו מחמת המצוה שיש בנישואין, ואם כן לפי דברי הרמ”א שפסק כדבריו נראה שאכן מחלוקת יש בדבר והמיקל יש לו על מי לסמוך. אולם כל דבר שהוא לתועלת ההורים ועל הבן זו רק טירחה ולא הפסד ממש, אין חולק שעל הבן לטרוח בכבוד ההורים. וכמובן, המחמיר במצוה דאורייתא כזו כדעת החוות יאיר שכרו שמור לו לנצח.