שאלה:
שלום כבוד הרב,
יש לי שאלה תיאורטית, נניח שיש הורה שהתעלל נפשית ופיסית בצורה קשה ובמשך עשרות שנים בבנו או בתו, השפיל אותו, ביזה אותו, שיקר אותו, הוציא לו שם רע מול כל העולם, קילל אותו, הלבין את פניו ברבים, סיכסך אותו עם אנשים וכו", בקיצור עשה לו את כל הזוועות בעולם וכתוצאה מההתנהגות האיומה של האב נגדו כל השנים הבן סובל מצלקות נפשיות קשות שנותרו בנפשו ואף לא התחתן ולא הקים משפחה.
האם אותו בן ברבות השנים כשהוא מבוגר וההורה המתעלל כבר זקן וחולה, מותר לבן "להחזיר" לו ולהשפיל אותו בחזרה ולדבר אליו לא יפה ?
תשובה:
שלום וברכה
בודאי אסור לו "להחזיר לו"… מעבר למחלוקת אם יש מצות כיבוד אב ואם באב רשע, וכפי שנפרט, ולדעת פוסקים רבים חובה לנהוג בו כל דיני כיבוד אב, האיסור לנקום קיים בכל אדם! אנחנו לא שופטים ולא תליינים, יש בורא לעולם שהוא הנותן שכר ועונש על מעשי בני אדם, אנחנו מצווים בלא תיקום ולא תיטור, ובכלל, לפגוע באדם זקן וחולה זו הנהגה שיהודי לא מסוגל לנהוג בה… זה לא יעלה על הדעת בכלל.
בשורות טובות
מקורות:
גם אם האב או האם נחשבים רשעים, לדעת השולחן ערוך מצוה לכבדם, ואף שמדברי הרמ"א נראה שחולק, יש שכתבו שגם לדעתו יש בכך מצוה והעיקר להלכה כדברי השו"ע כפי שיבואר:
הרמב"ם והטור נחלקו אם יש חיוב כיבוד אב ואם כשהם רשעים ולעניין הלכה דעת השו"ע יו"ד סימן ר"מ שחייבים לכבד אב רשע וכדעת הרמב"ם אולם כתב הרמ"א שי"א שאינו חייב. ועיין בפרי מגדים בהקדמה ליורה דעה (כללי הוראות איסור והיתר אות ג') שנסתפק אם בכהאי גוונא דעת הרמ"א לחלוק על מרן המחבר, או דילמא שכל שלא כתב "וכן עיקר", לא הביא סברת יש אומרים אלא לכבוד בעלמא, והעיקר להלכה כדעת המחבר. וכן כתב באמת בשו"ת מהר"ם זיסקינד סימן ד'. ולי הדבר צ"ע, שאפשר שמכיון שהביא הרמ"א סברת יש אומרים, כוונתו לומר שהדבר ספק, ובדאורייתא אזלינן לחומרא, ובדרבנן לקולא. עכת"ד.
ועיין בשו"ת הרמ"ץ (חלק יורה דעה סימן טז) שאף שהרמ"א כתב ויש אומרים וכו', כיון שלא כתב וכן עיקר, הלכה כדעת המחבר שנאמרה בסתם. ע"ש. ועיין עוד בשדי חמד (כללי הפוסקים סימן יד אות יב). ע"ש. אולם הערוך השלחן (בס"ק לט) פסק כדברי הטור, שזוהי דעת רוב הפוסקים. ע"ש. ומדברי החיי אדם (כלל סז סימן יח) נראה שדעתו לפסוק להחמיר כמרן השלחן ערוך. וכן כתב בקיצור שלחן ערוך (סימן קמג סעיף ט'). וכן העלה בשו"ת בן יהודה (סימן ד'), שהעיקר בזה כפסק מרן המחבר, שגם אם אביו רשע חייב לכבדו, ואפשר שגם הרמ"א מודה לזה להלכה, ולא כתב סברת היש אומרים שפטור אלא לומר שיש ספק בדבר, ונפקא מינה לענין העוסק במצוה פטור מן המצוה וכו'. ע"ש. והובא בשדי חמד (מערכת כ' כלל צט) בד"ה ואם אביו רשע. ע"ש. ועיין בכל זה בשו"ת יביע אומר חלק ח' יו"ד סימן כ"א. ובחלק ב' חלק יורה דעה סימן טו אות ט'.
