משמעות עונשי התורה / האם התורה פועלת בענישה לתיקון החברה?

שאלה:

העונש על אונס נערה (בתולה) ע"פ התורה הוא פיצוי כספי לנערה (כמה זה יוצא בזמנינו?) וכן נישואין לה במקרה שרוצה בכך (בזמנינו זה נשמע לא הגיוני דבר כזה אבל כנראה שזה היה התרבות של פעם) ,רציתי לשאול ,
א,איך יודעים שאותו אדם לא יאנוס שוב פעם, ואם יש לו הרבה כסף אולי לא מפריע לו לעשות דבר זה שוב ושוב (גם בידיעה שכמעט ולא יתפסו אותו עם שני עדים כך שלא יכולים להענישו), במדינות המערביות מקובל שאנסים יושבים בכלא לפעמים 15-20 שנה ומקבלים עונשים חמורים, וזה גורם לאנס לא לעשות מעשה זה שוב ,האם גם הבתי דינים השופטים לפי היהדות עושים כן (מה המקור?).

תשובה:

שלום וברכה

שאלתך מאוד חשובה וגם מקיפה הרבה מאוד מקרים ותחומים, אם נראה להחמיר את שאלתך, נצביע על כך שיש עבירות חמורות שבעצם אין להן בכלל עונש בתורה, כמו הגזלן למשל, שהדבר היחיד שנאמר בתורה הוא שעליו להשיב את הגזלה… [בשונה מגנב שמשלם כפל], וכאן ישאל השואל, מה ירתיע את הגזלן ממעשיו הנלוזים שמשדדים את כל המערכות ולא מאפשרים חיים תקינים? יגזול, ואם יתפס ישיב את הגזלה וחוזר חלילה… זו שאלה גדולה. בכלל, איפה יש עונשי מאסר בתורה, הדבר הכי בסיסי בחיי החברה כנגד פושעים? גם עונשים שאנחנו מוצאים בתורה, התורה עצמה יוצאת מציאות בלתי טבעית שהם לא יצאו לפועל, וזה דבר מופרך לכאורה, אם רוצים בענישה הזו להביא לסדר ציבורי. למשל בבן סורר ומורה התורה אומרת שאביו ואמו אומרים את הדברים קול אחד, ודורשים חז"ל שצריך שיהיה לאב ולאם קול שווה, דבר שאינו מציאותי כמעט וגם ממש לא רלוונטי לעצם הנושא.

והתשובה על כך חשובה מאוד להבנת כל נושא הענישה בתורה, והיא מחולקת לשתי נקודות:

א. התורה כלל לא עוסקת בתיקון החברה מבחינה טכנית, אין ספק, ואגב כך היה בכל ההיסטוריה היהודית, שלבתי הדין יש סמכות ענישה כמקובל, בלי שום קשר לעונשים האמורים בתורה. מי שקצת מכיר היסטוריה, יודע שאפילו בגלות, היה לקהילה בתי מאסר, ועמוד קלון, והיו קונסים את הפושעים בעונשי ממון וגוף, בלי שום קשר למובא בתורה, וכמסלול מקביל לגמרי! הענישה בתורה ענינה כפרה בלבד. אין היגיון משפטי או מצד הסדר הציבורי שגנב ישלם כפל וגזלן לא ישלם, ההיגיון המובא הוא רק שחטאו של הגנב מבחינה רוחנית חמור באיזה שהוא היבט של חילול ה', שהרי הוא חושש מבני אדם ולא מבורא עולם, בשונה מגזלן שגם מבני אדם אינו חושש… הנושא הזה הוא רוחני וקשור לחטאו כלפי קונו ולא לסדר הציבורי. וכך כל עונשי התורה. הסדר הציבורי הוא בסמכות הקהילה, בתי הדין, המלך וסנהדרין וכו'. וכמו שהדברים מתנהלים בכל בתי המשפט בעולם, כך הם יתנהלו בבית הדין של העם היהודי במדינת ההלכה. ההבדל המהותי יהיה בעיקר בדיני הראיות, שם יש משמעות לכללי דיני עדות בתורה ועוד.

ב. לגבי השאלה המשמעותית עם עונשי המוות, אני רגיל לספר סיפור מאלף מהגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, כאשר אחד מגורמי הממשל הבכירים פנה אליו בשאלת עונש המוות לרוצחים, נושא טעון מאוד בארה"ב, וביקש שיתמוך בענישה זו, כיהודי מאמין שרואה בתורה לא מעט עונשי מוות. השיב לו הגרמ"פ, שהתורה מתנגדת לחלוטין לענישה זו! עד שאמרו חכמים שבית דין שהורג פעם בשבעים שנה הם בית דין חובלנית! ופעם בשבעים שנה הכוונה פעם בחיים… כמו כן כאמור התורה מציבה קשיים בלתי אפשריים בענישה הזו, בדיני ההתראה ובאופני ראיית המעשה, בחקירות העדים, ואפילו קשיים כביכול בלתי עניניים כמו בבן סורר ומורה, כל זה בשביל שזה לא יבוא לידי ביצוע, אז אם כך, למה התורה קובעת עונש מוות? יש כאן משהו בלתי מובן בעליל?!

והתשובה היא, שאין לך דרך לחדד את חומרת המעשה יותר מקביעת עונש מוות. שום המחשה לחומר איסור חילול שבת לא יכול להיות יותר מהאמירה שעונשה סקילה, נקודה! מחלל שבת אין תכלית לחייו. נכון אנחנו לא נמית אותו, אין חפץ לה' במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה, אבל צריך לדעת שבאופן עקרוני אין טעם בחיים כאלו. כלומר עונשי התורה אינם למען הסדר הציבורי, והם גם לא תמיד יבוצעו בפועל בשביל שיהיו "יעילים" כביכול למניעת פשע, זו לא המטרה, הם כפרה ותיקון והכוונה בעבודה הרוחנית של האדם. כל נושא תיקון העולם מסור ביד בית הדין בכל הכלים הרגילים והנהוגים בעולם כולו.