כיבוד הורים כשהבעל מסרב

2 שאלות:

1] שאלה:
מה המקור לכך
שהבעל אינו יכול למנוע מאשתו לכבד הוריה?
בשולחן ערוך רשום
שהאשה פטורה מכיבוד אב ואם, בעודה נשואה.
ואם נתגרשה או נתאלמנה, חייבת.
ולא רשום בסעיף הזה,
שאם אין זה מנוגד לחובותיה לבעלה,
אז כן חייבת בכיבוד הוריה, בעודה נשואה.

2] "גם הוא חייב בכבוד חמיו וחמותו".
שאלה: האם יש מקור שהכוונה כהוריו?
ב-ב"ח וש"ך רשום
שהכוונה לא ככיבוד הורים,
אלא כשאר זקנים חשובים.

מקורות:

"אחד האיש ואחד האשה,
שווין בכבוד ובמורא של אב ואם.
אלא שהאשה אין בידה לעשות,
שהיא משועבדת לבעלה,
לפיכך היא פטורה מכיבוד אב ואם,
בעודה נשואה.
ואם נתגרשה או נתאלמנה, חייבת.".
[שולחן ערוך. יורה דעה.
סימן רמ. סעיף יז.].

"לפיכך היא פטורה כו'.
ונראה דאם אין בעלה מקפיד,
חייבת בכל דבר שאפשר כמו האיש.".
[ש"ך. יורה דעה.
סימן רמ. סעיף יז. אות יט.].

"חייב אדם לכבד חמיו.".
[שולחן ערוך. יורה דעה.
סימן רמ. סעיף כד.].

"וכתבו שאין הכוונה שחייב בכיבוד כבן.
אלא לכבדו כשאר זקנים חשובים.
[ב"ח וש"ך סעיף קטן כ"ב].".
[ערוך השולחן. יורה דעה.
סימן רמ. סעיף מד.].

תודה.

מחילה,
אבל קראתי ש"ך, יורה דעה,
סימן ר"מ, סעיף י"ז, ס"ק י"ט:
"לפיכך היא פטורה כו'.
ונראה דאם אין בעלה מקפיד,
חייבת בכל דבר שאפשר כמו האיש.".
ה-ש"ך לא רשם:
"ונראה דאם אין בעת הקרובה, כל חובות לבעלה,
אז חייבת בכל דבר שאפשר מו האיש.".
לכן שאלה:
האם דאורייתא ו/או דרבנן,
יש איסור על עצם ההקפדה של הבעל תמיד,
גם כאשר אין כל חובות של האשה כלפיו?
או שאין כל איסור דאורייתא ו/או דרבנן
על עצם ההקפדה של הבעל תמיד,
אלא זה רק משום שלום בית, והכרת הטוב.
ולכן אם יש לבעל חלופה
להשתדלות להשגת שלום בית, ולהכרת הטוב,
אז לחלוטין כן מותר לו להקפיד תמיד?
תודה.