בס"ד

מה הענין לקבל שבת מוקדם? מה הקבלה פועלת? איזה חלק של השבת מתחיל בתפילת ערבית, איזה חלק במעין שבע, ואיזה חלק מתחיל בסעודת שבת? מהו תוספת שבת? האם יש בכך חיוב מהתורה? מה הסיבה לחיוב? האם בקבלת שבת מוקדמת אנחנו משנים את התאריך? מה ההבדלים ההלכתים שדנו בהם הפוסקים האם משנים את התאריך? מדוע יש מקומות שמתפללים מנחה לאחר קבלת שבת, ואילו ברוב המקומות נמנעים מכך? האם ניתן להדליק נרות לפני הפלג? מה הדין כאשר אדם אינו ידוע מה הזמן הנכון להדליק? כיצד נדע בכל מקום מהו הפלג? איזה הבדלים יש בין איש המדליק נרות שבת לבין אשה המדליקה נרות שבת? אלו פעולות ניתן לעשות ולהתנות שלא יחול שבת? מדוע שבת לא חלה כאשר אומרים פני שבת נקבלה? למי לא מומלץ לקבל שבת מוקדם? האם מותר לומר לחבר או לנכרי לעשות עבורו פעולה שיש בה חילול שבת לאחר שהוא קיבל שבת מוקדם? מתי רופא או חייל יקבלו שבת?

מהו קבלת שבת? מה זה מחייב?

במאמרים הקודמים עסקנו במנין 'פלג', והאם קבלת שבת של הציבור מחייבת, השבוע נעסוק מהו קבלת שבת, מה נחשב שהיחיד קיבל על עצמו שבת, מה זה מחייב, ושאלות דומות.

תוספת שבת מהו?

מצינו כמה הגדרות שונות לתוספת שבת:

• במדרש (בראשית רבה פרשה י סי' ט) נאמר: 'אמר רבי שמעון בן יוחאי, בשר ודם שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו, הוא מוסיף מחול על הקודש, אבל הקדוש ברוך הוא שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו, נכנס בו כחוט השערה'. כלומר לאדם אין שום אפשרות לדעת מהו הרגע המדויק שלפניו הוא יום שישי, ולאחריו הוא שבת, ולכן הוא חייב להוסיף מיום חול ולנהוג בו קדושת שבת.

חשוב להדגיש כי גם בעזרת שעון אטומי מדויק ביותר אדם אינו יכול לדעת מתי שבת נכנסת, כיון שאין לנו ידיעה מהו חשיכה, האם שקיעת החמה צאת הכוכבים ומהו הרגע של צאת הכוכבים, ויש בכך ספיקות שגם חכמים הסתפקו בהם, ובנוסף כמה מחלוקות. ולכן הספק הוא כפול: א. טכני לדעת את השעה המדויקת ברגע זה. ב. לדעת את שעת כניסת השבת המדויקת, ולכן אנחנו מקדימים לפני שקיעת החמה, ומוציאים את השבת לאחר צאת הכוכבים [אלא שיש מספק שיטות כיצד לחשב את הזמנים ההלו].

• בצורה דומה נלמד במכילתא (דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דבחדש פרשה ז) ממה שנאמר על שבת גם 'זכור' וגם 'שמור', שצריך לזכור את השבת לפני שבת, ולשמור אותו אחרי שבת, ומכח חיוב זה למדו חכמים שצריך להוסיף מהחול על הקודש. והמכילתא המשיל זאת לזאב שבא לתקוף את העדר מקדימה ומאחורה, והרועה צריך להיות עירני וליצור לעדר הגנה מכל צד של העדר.

אף כאן למדים אנו שתוספת שבת הוא הגנה שאנחנו מגינים על השבת שחס ושלום לא יקרה שום צורה שנחלל רגע אחד מהשבת, ולכן אנחנו מקדימים את זמן כניסת השבת. בכלל דברי המכילתא יש תוספת שמלבד הספק המציאותי האם כעת שבת, עלינו לקחת מרחב בטחון, כדי שלא נבא לטעות בכך. וכפי שפסק המשנה ברורה (סי' רסג ס"ק טז) שמה שנאמר בגמרא (שבת כג:) שאסור לאחר הכוונה שאסור להדליק בצמצום בסמוך לסוף הזמן, שמא חס ושלום פעם אחת הוא יטעה.

• הריטב"א (שבת לה. ד"ה והקשה ר"ת) סובר שיש דין שעם ישראל יקדש זמן שהוא בודאי יום, ויקבע כי זמן זה הוא שבת, ודבר זה אינו יכול לקרות מעצמו, ורק כאשר יהודי מקדש את הזמן או בקידוש או בתפילת מעריב, היום נהפך לילה וגם לדעת חכמים שאסור להתפלל מעריב לפני חשיכה, כעת היום השתנה ונהפך לשבת ומותר להתפלל כבר מעריב.

בדומה מצינו מקורות רבים לצורות אלו תוספת, הבאנו לדוגמא כמה מהם.

הרמ"ע מפאנו (סי' ב) כתב, שיש בנפש האדם 3 חלקים החלק הנמוך הוא נפש האדם, מעליו רוח האדם, ומעליו הנשמה שבאדם. ובקבלת שבת שבתפילת מעריב בלחש הוא מקבל נפש יתירה של שבת. כאשר הוא מקבל שבת ע"י שהחזן אומר את תפילת מעין שבע הוא מקבל את הרוח היתירה של השבת. ואילו בסעודת ליל שבת הוא זוכה לנשמה היתירה של שבת. ובכל זאת כתב שאין צורך למהר לעשות את הסעודה מוקדם, ומנהג ישראל שלא להדחף למהר לעשות את הסעודה מיד.

המצוה בתוספת שבת

ישנם כמה מצוות בקבלת שבת מוקדמת: א. עצם מה שאנחנו מוסיפים על מצות השבת חלק מיום החול, ועושים את המצוה יותר גדול. ב. כיון שיש חשש שמא יבא לעשות מלאכה בזמן שהוא ספק שבת, ועלול להגיע לחילול שבת. ג. יש בכך כבוד השבת שהאדם יושב מוכן מראש ומחכה לשבת שתבא. כפי שכאשר אנחנו רוצים לקבל מלך או כלה, אנחנו לא מגיעים ברגע האחרון, אלא אנחנו מגיעים למקום המפגש מוקדם וממתינים בשלוה לבואו של האורח החשוב.

השלחן ערוך (או"ח סי' רסא סעיף ב) פסק כדעת ראשונים רבים הסוברים שיש מצוה מהתורה להוסיף מעט מיום החול ולקדש אותו. ואילו הגר"א (או"ח סי' רסא סעיף ב ד"ה ויש) פסק כדעת הרמב"ם הסובר שאין מצוה כזו מהתורה, אולם יש מצוה מדרבנן להקדים מעט, ולכן נהגו לתקוע לפני שבת להזכיר לעם לפרוש ממלאכה. [מחמת שני הסיבות הנוספות שהוזכרו]. וראה משנה ברורה (בה"ל סי' רסא סעיף ב ד"ה יש אומרים).

ממתי ניתן לקבל שבת?

ניתן לקבל שבת החל מפלג המנחה (שו"ע או"ח סי' רסז סעיף ב), וכפי שציינו במאמרים הקודמים יש מחלוקת האם פלג המנחה הוא שעה ורבע זמנית לפני שקיעת החמה, או שעה ורבע זמנית לפני צאת הכוכבים (משנ"ב סי' רסז סק"ד). למעשה בימינו יותר מקובל לנקוט כי פלג המנחה הוא שעה ורבע זמנית לפני שקיעת החמה. אך בהחלט יש הנוהגים להחמיר גם כסוברים שהוא מאוחר יותר.

החיי אדם (ח"ב כלל ה סעיף א) כתב, שיזהר תמיד לקבל שבת מיד בפלג המנחה השני [שעה ורבע זמנית לפני צאת הכוכבים], ומי שנוהג תמיד לקבל שבת בפלג המנחה הראשון אשרי לו וקדוש יאמר לו [שעה ורבע לפני שקיעת החמה].

אורך שעה זמנית תלוי בקיץ או בחורף, ולכן מומלץ להתעדכן בעזרת לוח. למשל ניתן להעזר לדוגמא בתוכנה הבאה ולמצוא את זמני ההלכה בכל מקום בעולם לכל תאריך https://softwares.center/kaluach3/. כאשר נכתב בלוחות השונים 'פלג המנחה', ע"פ רוב הכוונה לפלג המנחה הראשון.

במידה והוא מקבל שבת לפני פלג המנחה, קבלת שבת אינה חלה, וכן אסור לברך על הדלקת נרות, וכן אסור להתפלל עדיין מעריב של ליל שבת.

אולם כשיש לאדם ספק האם כבר הגיע הזמן [הן ספק מציאותי שאינו יודע מתי פלג המנחה היום במקום זה, ואין לו דרך לברר זאת, והן ספק הלכתי כיצד מחשבים את פלג המנחה], יש הבדל בין קבלות השבת השונות, קבלת השבת בפה או ע"י אמירת בואי כלה או מזמור שיר מוטל עליו לקבל, אך אין לברך על הדלקת נרות, וכן אין להתפלל מעריב.

כמו כן במקרה של ספק ניתן להדליק נרות בזמן שברור שאינו שבת, וגם אם יתברר שהוא היה לפני הפלג אין בכך בעיה. כיון שהאיסור להקדים יותר מדי (שבת כג:), משום שאז לא ניכר שהדלקת הנרות הוא לכבוד שבת. אולם במקרה והוא מסופק מה השעה אין בכך חשש.

[והראיה כי ישנם ראשונים הסוברים שלפי רבינו תם פלג המנחה הוא סמוך לשקיעת החמה ממש, ובכל זאת נאמר בגמרא (שבת לה:) שמי שאינו יודע מתי חשיכה ידליק נרות כאשר השמש עומדת בראשי האילנות, אשר לשיטתם זמן זה הוא לפני פלג המנחה. וכן ביום המעונן יקדים יותר. ולמרות שלהלכה אנחנו סוברים שבזמן שהשמש בראשי האילנות בוודאי ניתן לקבל שבת, והוא הזמן המהודר להזהר שלא לקבל שבת אחריו כפי שפסק המשנה ברורה (סי' רסג ס"ק כג). ניתן להוכיח מאותם ראשונים כי אדם המקדים שבת מחמת שלא ברור לו מתי שבת נכנסת יכול להדליק נרות שבת בברכה].

הדלקת נרות לפני פלג המנחה

ולכן אדם האוכל סעודת ליל שבת במקום רחוק מביתו, ומתכנן לשוב לביתו לשינת הלילה לאחר הסעודה, אולם הוא יוצא מביתו מוקדם לפני זמן 'פלג המנחה', ידליק נרות שבת בבית המארח במקום הסעודה [שהרי עיקר החיוב הוא לאכול לאור נרות השבת]. אולם במידה והוא יגיע לביתו של המארח רק לאחר כניסת שבת, אינו יכול להדליק נרות שבת בברכה, שהרי בביתו שלו עדיין לא הגיע הזמן, ובבית המארח כבר נכנס שבת. אולם בכל זאת יש להדליק בבית נרות שבת בלי ברכה משום שיש שני חלקים בתקנת הדלקת נרות, אחד לכבד את השבת בכך שאנחנו מדליקים לכבוד שבת נרות, ובהדלקה מוקדמת מדי לא ניכר כבוד השבת, אולם יש חיוב נרות שיהיה בפועל אור כדי שלא יכשלו בדברים בשבת. אמנם יש הסוברים שכלפי החיוב שיהיה אור אפשר לסמוך על כך שישאירו בבית במסדרון נורה אלקטרונית דולקת לכבוד שבת, ויש המהדרים גם במקרה זה נרות שבת ממש.

תפילת מעריב לפני פלג המנחה

אדם שהתפלל מעריב לפני 'פלג המנחה' לא יצא ידי חובה, וחייב לשוב ולהתפלל שוב מעריב פעם נוספת. (משנה ברורה סי' רסז סק"ד).

המשנה ברורה (סי' רסז סק"ג) ציין כי בתפילת מעריב יש בעיה נוספת כי במידה ואנחנו רוצים להתפלל מעריב לאחר פלג המנחה לפני חשיכה עלינו להקפיד שבאותו יום נתפלל מנחה לפני פלג המנחה. וכתב המשנה ברורה כי בשעת הדחק ניתן לסמוך על המקילים בשבת להתפלל מעריב מיד לאחר שקיעת החמה לפני צאת הכוכבים, אף שהתפלל מנחה לאחר פלג המנחה. אולם לכתחילה אם התפלל מנחה לאחר פלג המנחה, אין להתפלל מעריב עד לצאת הכוכבים.

אולם המשנה ברורה (סי' רנו סק"א; שעה"צ סק"ה) כתב, שנהגו להקדים את קבלת שבת כיון שיש אנשים שטועים וחושבים שניתן לעשות מלאכות עד קבלת שבת או עד שיש חושך ממש בחוץ. והוסיף כי עדיין יש אנשים שאינם באים לבית הכנסת לקבלת שבת אלא רק לתפילת ערבית, ולכן אם יש חשש שיעשו מלאכות עד ערבית, יש להקדים את התפילה לפי הענין כדי שלא יכשלו, אף אם הוא לפני הזמן שלכתחילה ראוי להתפלל בו. וכפי שכתבנו במאמרים הקודמים שראוי בכל מקום שיתייעצו עם רב המקום שיקבע מה הזמן הראוי לפי הנתונים בקהילה.

הרב חנוך דוב פדווא (קול התורה גליון נ תשס"א עמ' כ) הורה שאדם המקפיד תמיד על 'פלג המנחה' לפי החישוב המאוחר יותר, והגיע לקהילה שבה נהוג להתפלל מעריב לפי פלג המנחה המוקדם יותר, שישנה ממנהגו ויתפלל במנין המוקדם יותר, אף שלפי הנהגתו הקבועה הוא לפני הפלג.

כיצד מקבלים שבת?

נאמרו מספר צורת שבהם ניתן לקבל שבת (שו"ע סי' רסא סעיף ד ובמשנה ברורה שם): א. הדלקת נרות שבת. ב. קבלת שבת בפה ע"י אמירת הריני מקבל את השבת. ניתן לומר קבלה זו בכל שפה, ובכל ניסוח. ג. אמירת בואי כלה בפיוט 'לכה דודי'. ד. אמירת מזמור שיר ליום השבת. ה. עניית ברכו על מעריב של שבת, ודבר זה מחייב את כל מי שענה ברכו. [וראה להלן יחיד המתפלל ערבית אימתי מקבל שבת]. ו. כאשר הציבור מקבל את השבת וזה מחייב את היחיד בעיר. ונפרט את הצורות השונות של קבלת שבת.

המשנה ברורה (סי' רסא ס"ק כא) כתב שצריך או לקדש בפיו ולומר שחל שבת, או להתחיל להתפלל מעריב, ובכך חל קדושת שבת, ודי לענות ברכו של תחילת מעריב, או שהציבור בעיר יתחיל להתפלל מעריב, ואז כל בני העיר חייבים בכל דיני תוספת שבת. במידה והוא קיבל שבת בליבו כתב המשנה ברורה (שם) שדעת הרמ"א שקבלת השבת לא חלה, אולם דעת הב"ח והגר"א שקבלת השבת חלה. ולכן כדי שיקיים את מצות קבלת השבת יאמר בפירוש בפיו, אולם גם במידה וקיבל את השבת בלב יש להמנע מעשיית מלאכה.

האם קבלת השבת מחליף את התאריך?

שיטת שו"ע הרב (סי' רסא קו"א אות ג) שיש שני צורות לקבל תוספת שבת: א. ניתן לקבל זמן שיהיה תוספת שבת, כלומר שהוא ישאר יום שישי אלא שהוא יהיה אסור במלאכה, ויש לנו מצוה לקדש מעט מיום שישי ולהמנע בו במלאכה. ועל זמן זה לא אסרו חכמים איסורים מדרבנן. ב. ואילו יש אפשרות אחרת שבה אנחנו יכולים להחליף את התאריך, ולקבל את עיצומו של יום, כלומר אנחנו יכולים לקבוע כי השבת התחילה. במקרה זה כבר לא נוכל להתפלל מנחה, וכל איסור מדרבנן שנאסר בשבת חל כבר בשעה זו. וכאשר אנחנו מקבלים שבת בתפילת מעריב אנחנו משנים את התאריך, וכן אם אנחנו מקבלים בפירוש את עיצומו של יום אנחנו משנים את התאריך.

לאור דבריו נהגו חלק מהקהילות החסידיות לקבל שבת מוקדם יותר, ולאחר קבלת שבת להתפלל מנחה. כיון שהם מקבלים על עצמם רק את התוספת השבת ולא את עיצומו של יום. וראה עוד הארץ צבי (ח"א סי' ס) במכתבו לאמרי אמת שכתב הסבר אחר להנהגה זו שאינה שייכת לפי המנהג בימינו.

אולם רוב הפוסקים לא חילקו בין צורות קבלת השבת, וסוברים שתמיד אין להתפלל מנחה לאחר קבלת שבת. וכך פסק המשנה ברורה (סי' רסג ס"ק מג). וכך מנהג רוב הקהילות שלא להתפלל מנחה לאחר קבלת שבת, ואם קיבלו שבת יש להתפלל פעמיים מעריב, ולא להתפלל מנחה.

בדומה השלחן ערוך (סי' רסז סעיף ב) פסק שמיד לאחר תפילת מעריב, אף שהתפללו מוקדם ניתן לקדש ולעשות את סעודת שבת. וביאר המשנה ברורה (סי' רסז ס"ק ה) שטעמו כיון שכעת השתנה היום לשבת, יכול לקיים את מצות קידוש בשבת וסעודת שבת. אולם המשנה ברורה הביא את שיטת ספר החסידים (סי' רסט); המהר"ל מפראג (גבורות השם פמ"ח ד"ה עוד נראה); והב"ח (או"ח סי' תעב אות א) שצריך לאכול כזית נוספת לאחר צאת הכוכבים, משום שמה שקיבל שבת מוקדם לא שינה את היום, ומצות סעודת שבת הוא ביום השבת, ולא בתוספת שבת.

ומצינו מספר הלכות שדנו בהם הפוסקים התלוים בכך האם התאריך התחלף, ולא נרחיב בכך רק נציין כמה דוגמאות: האם מותר למוהל למול תינוק שזמן המילה הוא ביום שישי, לאחר שהוא קיבל שבת (ט"ז או"ח סי' תר סק"ב; מנחת כהן מבוא השמש מאמר שני פ"א; פרי חדש קו' דבי שמשי עמ' קלב ד"ה ושני פרטים). בשבת שחל ביום כיפור במידה והוא קיבל רק את השבת, האם מותר לו לאכול כיון שהוא לא קיבל עדיין את יום כיפור (גליוני הש"ס יומא פא: ד"ה ימים). וכן ביום טוב שחל בשבת, במידה והוא בירך שהחיינו על יום טוב, והוא לא קיבל את השבת, האם מותר לו לבשל דבר שהוא אוכל נפש, המותר ביום טוב ואסור בשבת (פרי יצחק ח"ס סי' ט).

קבלת שבת בהדלקת נרות

בהדלקת נרות שבת יש הבדל בין אשה המדליקה נרות שבת, לבין איש המדליק נרות שבת:

הרמ"א (או"ח סי' רסג סעיף י) כתב שהמנהג בימינו שאשה המדליקה נרות שבת, מקבלת שבת מיד בהדלקת הנרות, ורק במידה והיא חושבת בפירוש שאינה רוצה לקבל השבת בהדלקת נרות מותר לה עדיין לעשות מלאכות. ודי במחשבה בלב ולא צריך לומר זאת בפה. וכתב המשנה ברורה (סי' רסג ס"'ק מד) שאשה לא תחשוב בלב שאינה רוצה לקבל שבת אלא כשיש צורך גדול לכך, משום שיש פוסקים הסוברים שתנאי לא מועיל, ואף שבמקום צורך ניתן לסמוך על הסוברים שגם לאשה תנאי מועיל, לכתחילה אין לסמוך על כך.

ואילו איש שהדליק נרות שבת, אף שמדליק בברכה במקום שהאשה אינה נמצאת או אינה יכולה להדליק נרות שבת, הוא אינו מקבל שבת בהדלקת נרות אוטומטית, אלא אם חושב בפירוש שהוא רוצה לקבל כעת שבת. אולם המשנה ברורה (סי' רסג ס"ק מב) כתב שלמרות שמעיקר הדין איש אינו מקבל שבת בהדלקת נרות, טוב שגם הגבר יחשוב על כך בפירוש שאינו רוצה לקבל כעת שבת.

המשנה ברורה (ס"ק מג) כתב שאשה שלפני הדלקת נרות מפחדת שאם תתפלל מנחה היא עלולה לאחר את זמן הדלקת הנרות, עדיף שתדליק נרות ותתפלל פעמיים תפילת ערבית. וזה עדיף מהלדליק נרות עם תנאי ולנסות להספיק להתפלל מנחה, וכמובן מלהפלל מנחה ואז יש חשש שמא חס ושלום תדליק נרות שבת כשהוא כבר שבת.

אולם בתפילת מעריב לא מועיל תנאי, והוא מקבל שבת גם אם הוא אומר שפירוש שאינו רוצה לקבל כעת שבת. (ש"ע רסג יא).

קבלת שבת ע"י אמירת בואי כלה או מזמור שיר

רבי שלמה זלמן אויערבך (הליכות שלמה תפילה פי"ד דבר הלכה אות ו) נשאל מדוע כאשר שרים את הפיוט לכה דודי, אנחנו מקבלים את השבת רק באמירת 'בואי כלה' ולא מיד בתחילת הפיוט כשאומרים 'לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה'. וביאר כי בתחילת הפיוט הניסוח הוא בלשון עתיד, אנחנו קוראים לעם ישראל הנמצאים בבית הכנסת באו כולנו נקבל תיכף יחד את פניה של השבת, אולם אף שהצהרנו על הכוונות עדיין לא קיבלנו את השבת בפועל, ורק כאשר אומרים 'בואי כלה' קיבלנו בפועל את השבת.

קבלת שבת ע"י תפילת מעריב

אדם המתפלל מעריב ביחידות ואינו עונה ברכו, התהילה לדוד (סי' רסג ס"ק ט) סובר שהוא מקבל שבת רק בתפילת העמידה של מעריב. אולם התורת שבת (סי' רסג ס"ק כה) שמקבל את השבת כאשר אומר תיבות 'המעריב ערבים'.

למי לא מומלץ לקבל שבת מוקדם?

חייל רופא ראוי שיקבל שבת רק ברגע האחרון כדי שלא יצטרך לחלל שבת. (הגרי"י נויבירט המעיין כג ב עמ' הנחיות לחיילים בשלום הגליל אות ג עמ' 25). אך אם אינו יכול לקדש אח"כ, אולי מותר להקדים קבלת שבת שיוכל לקדש אף שיצטרך לחלל שבת. (שם הערה 55). וכ"ש כשרוצה להתפלל מעריב לפני הקרב כשהוא בישוב הדעת ואינו יודע אם יוכל להתפלל לאחר הפעולה. והדלקת נרות יעשה בתנאי.

לומר לאחר שיעשה עבורו מלאכה

הרמ"א (סי' רסא סעיף א) פסק שאף שבשבת אסור לומר לנכרי שיעשה עבורו מלאכה, מי שקיבל שבת מוקדם, אף שחלים עליו כל דיני שבת, מותר לו לומר לנכרי שיעשה עבורו מלאכה. וכתב המשנה ברורה (סי' רסא ס"ק יח) שהוא הדין מותר לומר ליהודי אחר שיעשה עבורו מלאכה.

אולם כתב המשנה ברורה (סי' רסא ס"ק יז) כי מהזמן שכל עם ישראל קיבלו עליהם שבת, אסור לומר אפילו לנכרי לעשות מלאכה, אלא כשהוא צורך מצוה, שאז מותר בבין השמשות לומר לנכרי.