בס"ד
האם מותר לחלל שבת לאחר שבבית הכנסת בעיר קיבלו שבת? מתי קבלת שבת בבית הכנסת מחייבת את כל בני העיר? מתי היא אינה מחייבת? מה הדין כאשר יש שני מנינים? מה הדין כשיש מנין פרטי קבוע בבית מאוחר יותר? מה דינו של שמתארח במושב שבו יש רק מנין פלג? מה דינו של מי שגר בחו"ל בעיר שבבית כנסת יש בו רק מנין פלג, ויש מנין מאוחר פרטי? האם יש הבדל בין סגנונות הקהילה השונות? מדוע בפראג האלטנוי שוהל חייב את כל העיר? מה הדין כאשר יש מנין שאינו כפי ההלכה? האם יש משמעות למנין שאינו אורתודוקסי? מנין שלפעמים מתפללים לפני הפלג ולפעמים לאחריו, האם הוא מחייב? האם מנין פלג לנועד לנוחות גרידא של המתפללים מחייב את בני העיר? עיר שעקב המרחק והסכנה לשהות בערב ברחוב רק חלק קטן מבני העיר מגיעים לתפילת מעריב, האם זה מחייב? האם הבעל מחייב את אשתו? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.
מתי קבלת שבת של בית הכנסת מחייב את כל העיר?
פרשת השבוע פותחת בכך שמשה רבינו הקהיל את עם ישראל וציווה אותם על מלאכת המשכן, ומשה רבינו פתח בהלכות שבת, חכמים למדו מכך כי משה רבינו הזהיר את בני ישראל כי כל מלאכה הנצרכת למשכן אסורה ביום השבת, ולמרות החביבות של המשכן בשבת אסור לבנותה ולעשות את המלאכות הנצרכות לה. מכאן זהו המקור ל39 המלאכות שהיו במשכן שהם המלאכות האסורות בשבת קודש.
במאמר של שבוע שעבר למדנו על קבלת שבת מוקדמת, השבוע נתמקד בשאלה מה זה מחייב? התמקדנו בשבוע שעבר בשיקולים לעשות מנין מעריב מוקדם אחרי 'פלג המנחה' – שעה ורבע זמנית לפני שקיעת החמה. כשעיקר השיקולים לעשות כך הוא המצוה להקדים את קבלת שבת ככל שניתן, יחד עם הצורך הגדול בתקופות הקיץ בפרט במדינות הצפוניות יותר שהשקיעה מאד מאוחרת, והדבר מהוה קושי גדול בפרט לזקנים חולים וילדים. מצד שני הבאנו את עיקרי הסיבות להמנע מכך, משום שיש שיטות המחשבים את הפלג בצורה יותר מאוחרת, וכן יש הסוברים שקידוש וסעודה צריך להיות לאחר צאת הכוכבים, וכן קריאת שמע לכל הדעות צריך להיות לאחר צאת הכוכבים, ואסור להתחיל לאכול לפני קריאת שמע, ובנוסף יש חשש מצוי שישכחו לקרוא קריאת שמע שוב. ולסיכום כתבנו כיון שיש צדדים לכאן ולכאן, המשתנים לפי הנתונים של כל מקום ומקום, ראוי להתייעץ עם רב העיר או רב בית הכנסת שיורה האם ראוי לעשות דוקא מנין 'פלג' או שעדיף להמנע מכך.
בין השאר אחד מהשיקולים הוא כי שבמידה ובני העיר קיבלו שבת הדבר מחייב את כל בני העיר. ועלינו לוודא שאכן הנהגה זו מתאימה לכל בני העיר. השבוע נתמקד בהלכה זו, ונעסוק בשאלות מה נקרא שבני העיר קיבלו? מה זה מחייב? מה הם דוגמאות מעשיות שלעיתים לא שמים לב לכך?
קבלת שבת בציבור מחייבת את היחיד
נפסק בשלחן ערוך (או"ח סי' רסב ס"ק יב) שברגע שרוב הציבור של העיר קבלו עליהם שבת מוקדמת בבית הכנסת – כל בני העיר נמשכים אחריהם בעל כרחם, וגם המיעוט שעדיין בביתו ולא קיבל שבת, חייב לפרוש ממלאכה משעה זו ואילך.
המשנה ברורה (סי' רסב ס"ק נא) כתב כי הלכה זו שהרוב מחייב את המיעוט, הוא רק במידה והרוב היה בבית הכנסת, אולם אם רוב בני העיר קיבלו את השבת שלא בבית הכנסת, קבלת השבת אינה מחייבת את המיעוט, ומי שלא קיבל עליו את השבת אינו חייב לקבל את השבת בשעה זו. ולכן במידה ובני העיר עורכים קבלת שבת המונית בפארק או ביער, או שרוב בני העיר קיבלו עליהם מחמת סיבה מסוימת לקבל שבת בשעה מסוימת, הדבר אינו מחייב את המיעוט שלא הצטרף לקבלה זו.
יתירה מזו כותב המשנה ברורה (שם) כי גם כאשר יש בית כנסת אחד גדול שבו רוב הציבור מתפלל, וקיים בית כנסת נוסף קטן שיש לו מנין מאוחר יותר, בית הכנסת הגדול אינו מחייב את הקטן. ובפרט כאשר יש כמה בתי כנסיות, כל אחד יכול לקבל שבת בזמן אחר, ובית כנסת אחד אינו מחייב את השני.
אולם המשנה ברורה (שם) מבהיר כי הדברים הללו נאמרו רק במידה ויש בית כנסת נוסף ששם עדיין לא קיבלו שבת. אולם אם כל בתי הכנסיות בעיר מקבלים שבת מוקדם, ויש מנין קבוע בבית אחד התושבים המקבלים שבת בזמן, אנשי המנין הפרטי חייבים לקבל שבת בזמן שקיבלו שבת בבית הכנסת שבעיר.
סיבת הדבר הוא כיון שיש חיוב שבכל עיר תהיה בית כנסת, ובני העיר משועבדים לבית הכנסת של העיר, גם במידה ובפועל הם מתפללים במנין בבית פרטי.
ציורים מעשיים
הלכה זו נוגעת מאד למעשה, וצריך לתת עליה את הדעת, למשל קבוצה שהגיעו להתארח בעיירה קטנה או במושב, והקבוצה מתפללים במנין משלהם במקום האירוח, אולם במקום זה יש בית כנסת אחד המתפלל מנין פלג מוקדם, גם האורחים מחוייבים לכך, ועליהם להתפלל במנין זה.
וכן בעיר שבתי הכנסת בעיר החליטו להתפלל מנין פלג, כפי שמצוי במדינות צפוניות, אולם יש קבוצה החוששת מהחששות ההלכתיות שמנינו במאמר בשבוע שעבר, ולכן הם מארגנים מנין פרטי במקום שאינו בית כנסת, אף שמותר להם להתפלל מעריב של שבת בזמן, הם חייבים לקבל את השבת מוקדם בזמן שכל העיר מקבלת שבת.
האם נוחות מהוה מנהג?
אמנם רבי משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"ג סי' לח) כתב כי בוודאי הלכה זו נוהגת במידה והמניע של בני העיר הוא משום שהם רוצים לקבל שבת מוקדם כדי להוסיף על קדושת השבת, ולטעום עוד מעט מקדושת השבת, או שהם נוהגים כן כדי למנוע מאנשים לקבל שבת ממש בסמוך לשקיעת החמה, וכאשר חלק מהם עלולים מחמת כך בטעות לעשות מלאכה גם שניה לאחר שקיעת החמה ולחלל שבת חס ושלום.
אולם במקרה והמניע של בני העיר אינו כבוד השבת, אלא ענין של נוחות גרידא, משום שלא נח להם להמתין בקיץ עד שעה מאוחרת מאד בלילה להתפלל ולאכול, ולכן הם רוצים להקדים את קבלת שבת ותפילת מעריב מטעמי נוחות גרידא, הוא הסתפק האם אכן הדבר מחייב את המועטים, ולמעשה לא הכריע בדבר.
וכן פסק רבי משה שטרן (באר משה ח"ב סי' טז) להלכה שבמקום שמקבלים את השבת מוקדם רק בקיץ מחמת הנוחות, אינם מחייבים את שאר העיר לקבל שבת בשעה זו.
סיבת הדבר הוא משום שרק מנהג יכול לחייב את המיעוט, אולם נוחות אינו יכול לחייב את המיעוט. ורק כאשר הרוב נהג במנהג ממניע הלכתי זה מחייב את המיעוט, אך המיעוט אינו חייב לעשות את מה שנח לרוב, גם אם יש בכך עדיפות הלכתית. לדוגמא יש מעלה ביום חול ללכת לבית הכנסת ברגל, והנוהג כך מקבל שכר פסיעות, אך כמובן זה רק מעלה ואין שום איסור לנסוע לבית הכנסת ברגל, בעיר שבני העיר קיבלו עליהם מנהג וחובה שהם באים לבית הכנסת דוקא ברגל, יש מקום לדון האם המנהג מחייב. אולם בעיר שרוב הציבור אין לו תקציב לרכב והוא בא לבית הכנסת ברגל, גם אם הרב מעודד אותם ומסביר להם שיש להם שכר פסיעות, והמצוה יותר מובחרת בכך, אין שום מקום לומר כי היחידים שיש להם תקציב לרכב חייבים להרבות בשכר פסיעות ולבא דוקא ברגל לבית הכנסת כמנהג בני המקום.
אולם פוסקים רבים [רבי יוסף שלום אלישיב (שבות יצחק נר שבת פי"ח אות ג סק"ד); רבי שלמה זלמן אויערבך (הליכות שלמה תפילה פי"ד ארחות הלכה הערה 10); שבט הלוי (ח"ז סי' לה אות ב)] סבורים שהדבר מחייב, כיון שקבלת שבת מוקדמת הוא מצוה ומנהג טוב, והוא נחשב כקבלת שבת גמורה, וקבלת השבת בבית הכנסת מחייבת את כל העיר.
בביאור סברא זו נדגים את הדבר למקרה שהמתפללים לא באים לבית הכנסת בגלל שהם בדרגה רוחנית שהם רוצים להתפלל, אלא בגלל השירה – האוירה החברתית – הקידוש, ויש לקוות שמתוך קיום המצוה שלא לשמה יזכו לקיים את המצוה בהמשך גם לשמה, אולם בפועל יש להם מצוה. יתירה מזו אף אם הסיבה היא שאדם הסתובב ברחוב, והוא פחד מכלב או אדם מפחיד, או שהפריע לו הקר והחום, ולכן הוא נכנס לבית הכנסת והצטרף לתפילה או ללימוד, גם אם במקור המניע לא היה לקיים מצוה אלא לשם נוחות, בפועל המעשה הוא מעשה מצוה גמור, גם אם דרגתו נמוכה ממצוה לשמה.
מנין שלא לפי כללי ההלכה
אולם כל זה במקרה שאכן המנין במהותו הוא דבר מצוה אלא שהמניע אינו הלכתי. אמנם רבי משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"ה סי' טו) כותב על מקרה שנשאל על בית הכנסת בלונדון שקיים שני מניני מעריב בליל שבת, מנין אחד היה קבוע בשעה 19:15 והמנין השני היה בשעה 20:00 כאשר בתחילת הקיץ גם המנין הראשון היה לאחר פלג המנחה, אולם בהמשך המנין התקיים לפני זמן הפלג, [בשיא הקיץ הפלג בלונדון הוא 19:38]. ורוב הציבור התפלל במנין הראשון, ורק אנשים בודדים התפללו במנין המאוחר יותר. והנה קבלת שבת לפני הפלג אינה כלום ולא מחייבת, אולם נשאלת השאלה האם בתקופות של תחילת הקיץ שהמנין הוא לאחר הפלג, האם בתקופות אלו המנין הגדול חייב לקבל שבת מוקדם בעקבות המנין הקטן.
במקרה זה הורה רבי משה פיינשטיין כיון שהקבלה להתפלל קבוע בשעה 19:15 מנוגדת להלכה היא אינה יכולה להחשב כלל כמנהג, והמנין הראשון אינו מחייב את כלל הציבור גם בשבתות שהוא לאחר הפלג.
יש להעיר שבתשובה זו יש שני חידושים נוספים, ששכונה בלונדון נידונת לעצמה, ולא דנים על כלל העיר. וכן אם המנין הראשון היה כדין, היה מחייב את בני המנין השני, והדבר לא נידון כשני בתי כנסת בעיר שלא מחייבים אחד את השני.
כמו כן אין צורך לומר כי מנין שאינו אורתודוקסי אינו מחייב כלל, גם אם הוא בית הכנסת היחיד בעיר, ורוב היהודים בעיר מתפללים שם. וכן הורה רבי שלמה זלמן אויערבך (הליכות שלמה תפילה פי"ח סעיף ג) כי כאשר דנים על רוב, הכוונה לרוב שומרי השבת בעיר, אך מי שאינו שומר שבת מלאה אינו מצטרף.
מנהג העיר או מנהג בית הכנסת
אולם יש פרט נוסף שאותו שמעתי ממורי ורבי הרב ישראל ויזל שליט"א כי בקהילות בעיקר בחו"ל מצוי הדבר שהקהילה מגובשת והמנהג של בית הכנסת מהוה את מנהג העיר, ולכן הוא מחייב את העיר. אך בהרבה מקומות בפרט בארץ ישראל, מצוי שמה שעושים בבית הכנסת אינו מנהג המקום אלא מנהג בית הכנסת. ולכן במקום כזה גם אם יש בית כנסת אחד במושב הוא נחשב מנהג בית הכנסת ולא מנהג המושב, ולכן אורחים במושב לא חייבים לקבל שבת בשעה שמקבלים שבת בבית הכנסת של המושב. והדבר משתנה ממקום למקום. ולכן בצירוף אם סברתו של רבי משה פיינשטיין שאינו מנהג אלא נוחות, יש מקום להקל בעת הצורך.
סמך לדבר הוא מה שהאליה רבה (סי' רסג ס"ק כו) והפרי מגדים (סי' רסג א"א ס"ק כד) כתבו כי המנהג בפראג הוא שאף שיש בתי כנסיות רבים העיר נגררת אחרי בית הכנסת 'אלטנוי שוהל' שהוא הבית כנסת העתיק בפראג עוד מימי המהר"ל, שנבנה לפני מעל 850 שנה. ולכן בית כנסת זה שבה התפללו רבני העיר וכל מנהגי פראג מיוסדים על מנהגי בית כנסת זה, הוא קובע את זמן קבלת השבת לכל העיר, כיון שהוא קובע את מנהגי העיר. בעוד שבתי כנסיות אחרים אף אם היה בהם מספר מתפללים גדול יותר הם קבעו רק את מנהג בית הכנסת ולא את מנהג העיר.
מיעוט הציבור בבית כנסת יחיד
שאלה נוספת שנשאלה בעיר בחו"ל שבה יש בית כנסת אחד, אולם חלק גדול מהמתפללים הקבועים מתגוררים במרחק של שעה הליכה ויותר מבית הכנסת, ופוחדים להסתובב בעיר לאחר החשיכה, ולכן מתקיימים בבית הכנסת מניני פלג, ואותם הגרים קרוב יותר, או מוכנים להתאמץ יותר מגיעים לתפילה גם למעריב. אולם רוב תושבי המתפללים מגיעים רק לתפילת שחרית בשבת בבוקר, ולא מתפללים מעריב בביתם. ולכן רוב העיר רוצה לקבל שבת מאוחר יותר, אולם בית הכנסת היחיד בעיר יחד עם מיעוט מהמתפללים מקבל שבת מוקדם יותר. ונשאלת השאלה האם קבלת השבת מחייבת את כולם?
רבי יחיא צלאח גדולי רבני תימן לפני 250 שנה (פעולת צדיק ח"ג סי' נד) עסק בשאלה זו, וכתב שהדבר נקבע אך ורק לפי רוב תושבי העיר בפועל, ואין הבדל האם הם הגיעו לבית הכנסת או לא, או בכמה בתי כנסיות הם מתפללים, משום שאין כלל משמעות לבית הכנסת. ולבני תימן שקיבלו את פסקי המהרי"ץ אכן יש לנהוג כך. אולם במשנה ברורה ופוסקים נוספים שכתבו שכאשר יש כמה בתי כנסיות בעיר, כל בית כנסת אינו נמשך אחרי בית כנסת אחר, יש לדון האם במקרה הנ"ל גם נמשכים אחרי בית הכנסת.
המנחת יצחק (ח"א סי' כד אות ד) סבור שאכן כל המתפללים שאינם בבית הכנסת בטלים לבית הכנסת, ויש עליהם דין להתפלל יחד עם בית הכנסת בעיר, ומנהג העיר נקבע לפי בית הכנסת, ולכן כיון שהם לא באו לבית הכנסת הם ויתרו על זכותם שיתחשבו בדעתם, וקבלת שבת בעיר נקבעת לפי המיעוט שאכן הגיע לבית הכנסת.
אולם רבי משה שטרן (באר משה ח"ב סי' יט ד"ה ועוד רגע) נחלק על עליו וכתב שהמיעוט אינו קובע לרוב בני העיר, אף שרק המיעוט באו לבית הכנסת בפועל. וכן שמענו מכמה מורי הוראה שנראה מעיקר הדין.
הרב דוד יוסף (זכור לאברהם תשנד-תשנה עמ' שדמ) נשאל במקרה דומה, והשיב כיון שיש לצרף כמה ספיקות: א. מסתבר שהרוב אינו נגרר אחרי המיעוט שהגיע להתפלל. ב. נחלקו הפוסקים האם קבלת שבת מוקדמת מטעמי נוחות מחייב את כולם. [וכן שדעתו נוטה שהוא מחייב, אולם הוא צירף את הדבר לספק]. ג. יש לצרף שלפי שיטות שונות הפלג הוא מאוחר יותר, ולפי שיטות אלו קבלת השבת לא חלה כלל. [ולכן במקום שאין צורך גדול יש המהדרים להמנע מלהתפלל במנין פלג. כפי שכתבנו שבוע שעבר]. ד. עצם הדין שהמיעוט נגרר אחרי הרוב הוא מחלוקת ראשונים, ואף שנפסק להלכה בשלחן ערוך כדעת הריב"ם שהובא במרדכי כיון שהסמ"ג (עשה ל) והמהר"ם מרוטנבורג (הובא בשלטי גיבורים שבת ב:) סבורים שהמיעוט אינו נגרר, ניתן לצרף את שיטתם. ולכן במקרה שיש קושי ניתן להקל, והרוב אינו חייב לקבל שבת יחד עם המיעוט שהגיע לבית הכנסת, כאשר קבלת השבת נעשית לשם נוחות, ובזמן של הפלג הראשון [מה שנדפס בלוח בשם פלג]. ובסוף התשובה הוסיף אבי רבי עובדיה יוסף הסכמה לפסק בנו, שניתן לסמוך על צירופים אלו.
סיכום
במקום שיש מנהג לקבל שבת מוקדם מחמת רצון להוסיף את קדושת השבת, או מחשש שמא יתאחרו ויבואו לעשות מלאכה לאחר כניסת השבת, ובמידה וכך נהוג בכל בתי הכנסת, או שיש בית כנסת אחד, המנהג מחייב את כל בני העיר כולל האורחים.
במקום שיש רק מניני פלג בקיץ מחמת הקושי לקבל שבת מאוחר, נחלקו הפוסקים, ובמקום שאין קהילה מגובשת והוא מנהג הבית כנסת ואל מנהג העיר, או במקום שרוב הציבור אינו יכול להגיע לבית הכנסת, יש מקום להקל.
בעל ואשה
שאלה נפוצה נוספת היא במידה ואבי המשפחה יצא לבית הכנסת עם הילדים למנין 'פלג' מוקדם, אולם עקרת הבית נשארה בבית להתארגן לסעודה, האם היא חייבת להדליק נרות ולקבל שבת מיד כאשר בעלה מקבל שבת ומתפלל מעריב, או שהיא יכולה להמשיך להכין את הבית לשבת, עד שהבעל חוזר מבית הכנסת ועושה קידוש, כל עוד שעדיין לא הגיע הזמן ההלכתי המחייב של הדלקת נרות?
על שאלה זו כתב רבי משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"ג סי' לח) שבעל שקיבל שבת אינו מחייב את אשתו, אולם בכל זאת אסור לאשה לעשות מלאכות עבור בעלה, לדוגמא לבשל עבורו. אולם רבי שמןואל וואזנר (שבט הלוי ח"ז סי' לה אות ג) סבר שאין שום חיוב על האשה והיא יכולה לקבל שבת בזמן הדלקת נרות, ואינה חייבת להקדים, ומותר לה לעשות מלאכות אף לבעלה, ולא עוד אלא שגם לבעלה מותר לבקש ממנה לעשות עבורו מלאכות. ונרחיב בכך בשבוע הבא.
במאמר בשבוע הבא נשלים בעזרת השם את הנושא, מה מחייב קבלת שבת מוקדם, ודינים נוספים הקשורים לנושא.
