שאלה:
שלום וברכה,
אני גרה אצל ההורים שלי , 23 (ואין לי אפשרות לעבור בקרוב) היום קרה לי מקרה שמיהרתי לתפילה וכשבאתי לצאת אמא שלי רצתה שאחכה לה כי היא בדיוק גם יצאה מהבית (למטרה אחרת) אז אמרתי לה כמה פעמים שאני מאחרת ואני לא יכולה והיא כמה פעמים ביקשה אז בסוף חיכיתי לה והשתלט עלי הכעס כי מאוד ניסיתי גם לא לעבור על כיבוד הורים וגם מאוד רציתי להספיק לתפילה ובסוף נפלתי לכעס כי הרגשתי שב 2 המקרים אני חא יוצאת בסדר ופשוט זה מאוד הכעיס אותי שאני מאוד מיהרתי ואמא שלי בגלל הליכה של 5 דקות ביחד רצתה לעקב אותי כי היא לא רצתה ללכת לבד וזה גם כדי לדבר איתי בדרך מן הסתם , בלי קשר הרבה פעמים יוצא שאני מכריחה את עצמי לשבת איתה ולדבר היא יוזמת שיחות למרות שאני לא בן אדם דברן ופחות מעניין אותי תחומי שיחה של חול וזה קורה גם הרבה בשבת שהיא מדברת איתי על דברים שאסור ויוצא שאני כל פעם מעירה שאני לא יכולה לדבר , הדבר מאוד מצער אותי אני לא יודעת מה לעשות, מצד אחד אני מנסה לדבר איתה על הדברים שהיא אוהבת ומצד שני זה רק מגדיל אצלה את הצורך למשוך אותי לדברים כאלו במיוחד בשבת שאני מאוד רוצה להפנות את עצמי לתורה ותפילות (היא בעצמה גם דתייה ואבא שלי לא ככה שהבית מפוצל קצת קשה לשנות את נושאי השיחה לדת אבא שלי מתעצבן וגם כשהיא מדברת איתי על משהו היא בלהט על אותו הדבר המסויים)
כשאני מנסה לכבד אותה אני מוצאת את עצמי מתעסקת הרבה זמן בדיבורים שאני מאוד רוצה להמנע מהם ,טיולים בחול , פוליטיקה, אבק לשון הרע, אני גם לא רוצה להעיר לה כל פעם ולפעמים בגלל שאני מרגישה שהיא תופסת אותי אני מגיעה לכעס לצערי. אבל כשאני מנסה להתרחק ממנה כמו נגיד שלא הייתה מחכה לה והולכת לתפילה אחרי שאמרתי שאני מאחרת זה גם לא לכבד, ניסיתי להסביר לה שאני ממש מאחרת כמה פעמים ואני צריכה לרוץ והיא אומרת שהיא כבר באה וזה לא באמת ככה אף פעם.
אשמח למענה,
תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה
קראתי בצער רב את שאלתך, אני מאוד מתפעל מהרמה הרוחנית אליה את שואפת ובה את נמצאת, אבל נראה לי שכדאי ללמוד טוב יותר את סולם הערכים הראוי והנכון. מצות כיבוד הורים היא דאורייתא! איחור לתפילה [המיוחד לנשים אבל לא רק] הוא אולי דרבנן, כלומר אולי תצטרכי לדלג מעט בחלקים שאינם מעכבים בתפילה שכולה דרבנן. כך שברור ופשוט שללכת עם עמה ולשמח אותה חשוב הרבה יותר גם אם מאחרים כמה דקות לתפילה. כמובן הכי טוב להתארגן בנחת ובשמחה באופן שניתן להספיק גם וגם, אבל במידה ואלו שתי האפשרויות, צריך להיות מובן מאליו מה חשוב יותר.
כך גם לגבי לשוחח עם אמא בשבת, כמובן לא לשון הרע, אבל שיחות של חול – מה היה השבוע, זכרונות נחמדים ובכלל, סתם לפטפט, זו הרי מצוה חשובה לאין ערוך יותר מכל התהילים שתוכלי לומר בשבת! זו הרי מצוה עצומה! בכלל, מעבר למצוה, הקב"ה מצפה מאיתנו להיות אנשי משפחה נעימים ונחמדים, ליצור את הקשרים ולטפח אותם, ובזמן שנותר בעז"ה אפשר גם לומר תהילים וללמוד משהו, אבל עיקר תפקידה של אשה יהודיה, הוא הבית ההורים הילדים המשפחה.
צריך להכניס את זה טוב לראש, כדי שגם כאשר זה נעשה ויעשה בעז"ה הרבה יותר, זה לא יהיה מתוך אילוץ ותחושת הפסד, אלא מתוך הבנה שעיקר מה שה' רוצה ממך עכשיו זה להיות טובים וחמים ונינוחים ומאירים, וזה משהו מרכזי מאוד בחיים שלך, אולי הכי מרכזי.
בשורות טובות ובהצלחה רבה מאוד.
