שאלת חכם בענייני השקפה

שאלה:

שלום וברכה!

הגיע לידי שני מקרים של ב' אנשים ששאלו את רבם כיצד לנהוג במקרים מסויימים.

המקרה הראשון, אשה שחמותה אלמנה, ואיננה מסתדרת עם חמותה, ואמרה לרב, שאם היא מזמינה אותה לשבתות, זה גורם לה צער, וגורם בסופו של דבר למריבות עם בעלה. וענה לה הרב, שאם זה ככה היא פטורה מלהזמין, וכן נהגה, וחמותה האלמנה טוענת 'אינך מפחדת מצער וקפידה של אלמנה' והאשה טוענת שכיון שעושה על פי רב, אין עליה שום קפידא.

לענ"ד, מה שהרב הורה לה זה בבחינת הרע במיעוטו, ויתכן באמת שצער האלמנה יכול לפגוע בה ח"ו, ולכן צריכה להשתדל הרבה בדבר, כדי לא לגרום לה צער, ורק באופן שהיא אנוסה לגמרי, אין עליה שום קפידא.

המקרה השני, עפ"י הוראת חכם, היו צריכים לבשר בשורה שמראש ידעו שהיא בשורה קשה לאלמנה, והרב אמר להם כיצד לבשר, והם ביצעו בצורה שהרב אמר. אמנם למעשה נגרם צער רב לאלמנה. והם בטענתם שאין עליהם שום קפידא כיון שעשו כדברי הרב (האלמנה בעצמה אמרה אח"כ, מילא הבשורה, אבל למה לבשר בצורה כזאת גסה, שכמעט התעלפתי ששמעתי).

לענ"ד אדם צריך להפעיל את שיקול הדעת שלו, ואם בוחן בליבו שיש דרך יותר עדינה, שתפחית את צער האלמנה, הוא מחוייב לעשות כן, ולתלות בכך שלא ביארו היטב לרב שדרך זו נראה שיגרום צער לאלמנה.

א"כ לפי הבנתי יוצא לי ב' יסודות א. כל מה ששואלים רב צריך האדם לברר היטב את כל צדדי השאלה, ואם הרב עונה תשובה, שנראה שיש בה פקפוק, אין לסמוך על תשובתו, עד ששוב יפנה אליו, ויאמר לו את הפקפוק בדבר, ורק אחר שהמסקנה עם הרב תתיישב על ליבו, רק אז יעשה כדבריו.

ב. תשובה של רב הרבה פעמים היא מצד של הרע במיעוטו, ולא כדרך הנהגה לכתחילה, ולכן חשוב שהשואל ידע כן.

אשמח שהרבנים היקרים יחוו דעתם על הנכתב, כי אני חושב, שהרבה אנשים טועים בגישה שלהם, ואם אני טועה בהשקפתי אשמח לתקנה.

תשובה:

שלום וברכה

אין ספק שיש ללבן עם הרב את כל פרטי הענין עד שבטוחים שהכל הובן, אחרת זה חסר טעם.

לעצם הענין תמהני על התשובה בענין האירוח, וכי יתכן כדבר הזה שבמקום שאשה תעבוד על עצמה שלא לריב עם חמותה, היא משאירה אותה בודדה בבית כדי כביכול לא לפגוע בה??? זה נשמע תמוה מאוד… לאמלל אותה בבדידותה כדי לא לפגוע בה… וכי יש לך פגיעה גדולה מזו? אני חושב שהאשה צריכה לעשות הרבה עבודה עם עצמה כיצד להבליג ולא תזניח כך את חמותה.

בשורות טובות.