שאלה:
אדם הראשון הצטווה שלא לאכול מעץ הדעת. זה אם כן היה איסור דאורייתא. הוא עשה משמרת למשמרת וגזר איסור נגיעה אטו אכילה. ככל תקנות חז"ל. אז מה בעצם הבעיה פה?
תשובה:
אם היה עושה משמרת למשמרת זה היה מצויין, כל הבעיה היא כאשר נוהגים בכך כאילו זהו האיסור מדאורייתא.
דומה הדבר לדברי הפוסקים בענין ספירת העומר, שיש להזהר באמירת לשם ייחוד שלא לומר כמו שכתוב בתורה, שכן לסוברים שספירת העומר בזה"ז דרבנן אם יכוין לקיימה כמצוה דאורייתא הוא עובר בבל תוסיף.
עיין שפתי חכמים בראשית (ג, ד) ס"ק ז' ד"ה ויש מקשים (הראשון).
ועיין שם עוד בסוף.
בדיוק אתמול עלתה לי בראש השאלה כשאמרתי את הלשם ייחוד שמופיע לי בסידור. ישר כח!
בודאי, יש לדלג על מילים אלו.
אני גם מדלג, אבל ראיתי בדרשו שהגרשז"א מיקל לומר את הנוסח שכתוב וזה לא סותר שזה מדרבנן, דרשו הביאו אותו בסימן תפט הערה 36.
,החיי אדם בכלל סח אאל"ט כתב שאיסור בל תוסיף הוא רק אם חושב שהתורה ציוותה את הדבר הנוסף הזה אך אם חושב שהדבר נתון במחלוקת הפסוקים ומקיים את שיטות השיטות מצד חומרא אין בדבר בלי תוסיף ראה ערך תפילין ר"ת
זה נכון ויש עוד הרבה יישובים לנוסח, רק כתבתי זאת כדוגמא לפי הוראה די מקובלת בענין.
השאר תגובה