שוטנשטיין וכדומה

ציינתי מלבד שני נושאים שהם חובה גמורה גם על חשבון השטייגן (שלא יגיע מלימוד התלמוד בשוטנשטיין או שפה ברורה)
פרשת השבוע עם רש"י ואף רמב"ן [צורת היהודי המפורסמת של הרב וולבה ז"ל]
לימוד חובה, אבל יותר קל לשעות עייפות; מוסר – נכון שהרבה אברכים לא לומדים, אבל זה לימוד הכרחי, וגם זה צורת היהודי לדעת מסילת ישרים ושערי תשובה [אינני מחלק ציונים לשאר ספרים חשובים כמו נפש החיים אורחות צדירים חובות הלבבבות וכו']
גם משניות הוא לימוד חשוב מאוד שאין לוותר עליו.
הרב וולבה אומר שעיון מופרז באחרונים (פני יהושוע וכד' לא שטיינזלץ או בזמננו שוטנשטיין) סותם את דרכי המחשבה.
מה התועלת של אותו אברך שראה עוד דף ממסכת שבת בהאכלת כפית או בקבוק? בישיבה האמריקאית קראתי לזה BOTTLE FEEDING

תשובת הרב נראית סותרת לתשובתו הראשונה.

לבו חפץ אינו פטור מהחובה ללמוד שנים מקרא (רש"י כמעט חובה)
ואינו פטור מידיעת משנה ברורה
ואינו פטור מלימוד מוסר
בעניין אם ועד כמה להעיר לחבר – נשאיר את זה ליחסים הזורמים בינינו
אותו חבר לא יהסס להעיר לי.
יתכן שיש לי עוד מלה או שתים
אבל משתוקא בתרין

לא מוליך לשום מקום
במלוא הערנות אפשר לפלפל בגפ"ת בלי ספרי עזר הסותמים את המחשבה (ק"ו מדברי הרב וולבה על אחרונים)
כשעייפים לומדים משהו יותר קל כמו רש"י ורמב"ן על פרשת השבוע
אם עייפים עוד יותר (ולא נרדמים) יש ספרים כמו והערב נא או עלינו לשבח
כשהייתי בישיבה שוטנשטיין לא היה קיים, החברותא שלי (היום הוא מו"ץ חשוב בירושלים) אמר ששטיינזלץ לא גרע מלשאול מישהו פשט במה שמתקשים.
אבל ללמוד עם זה צמוד??
טוב חוששני ….
אסתפק בזה ומבחינתי תם הדיון.
אני מקווה שחברים יצטרפו לכאן או לכאן

טוב תפסת אותי במלה, על טענת הרב וולבה שגם לימוד פני יהושוע וערוך לנר וכו' סותם את המחשבה לא ענית
אני זוכר לפני כארבעים שנה למדנו נדה
והיה לי חשק להשתמש בספר פתחי נדה (נקרא בטעות חכמת בצלאל)
אבל החברותא ז"ל הזהיר אותי שאזהרת הרב וולבה חלה גם על הספר הזה!
הרב וולבה ממעתיקי השמועה שהכיר את דרך התלמוד בישיבות לפני המלחמה ידע היטב מה הוא מדבר, מה היה אומר על כל תעשיית השוטנשטיינים?!
ואסור לי להעיר (מצווה שלא לומר….)?!

הרב שוורץ, בנקודה הזו אתה צודק
העניין של ביטול תורה באיכות צריך לדעת מתי הוא נכון
אם שמת לב בשאלה שהצגתי דיברתי על אברך רציני שתפסתי בשעת עייפותו, וטענתי שיש עוד לימודי חובה מלבד תלמוד בבלי כמו פרשת השבוע, מקרא (לא להיות בור ועם הארץ בתנ"ך כמו הרבה אברכים) מוסר הלכות ועוד הרבה.
לענ"ד עדיף עלינו לשבח וספרים דומה של הרב זילברשטיין נר"ו ומגידים (חומש המגידים, והגדת של הרב גלינסקי ז"ל מעיין השבוע וכו') על פני שוטנשטיין ודומיו,
אם משתמש בהם כשיטה מקובצת יש לדון אחרי דברי הרב וולבה המכוונים בעיקר למלמידי ישיבות
בסדר אני עוצר כאן.

"ביטול תורה באיכות". אני חושב שזה מושג חרדי שהמציאו בישיבות מסויימות. יש כל כך הרבה "אנשים פשוטים" שאם היו מלמדים אותם או מעודדים אותם ללמוד משניות בצורה נכונה, היו מגיעים בסוף גם ללימוד הגמרא בדרך הראויה. במקום זה מחדירים להם שהמשניות הם ח"ו דבר שולי, אז לפחות ילמדו קצת גמרא. בסוף הם מחנכים כך גם את ילדיהם. כמה כואב.