שאלה:
בגמ' כתובות ז: תוס' ד"ה ובועז אלמון שנשא אלמנה הוה מבואר שנעמי לא הייתה אלמנה שהתחתנה עם בועז שהרי הייתה נכריה והסבירות התוס' שכיוון שהייתה בעולה אז דינה כאלמנה לעניין ברכה שמברכים לה רק ברכה אחת ולא שבעה ושאלתי היא על פי דברי התוס' הללו, איך זה שהיום יש הרבה בעולות בעוונות הרבים ועדיין מברכים להם בחופה שבע ברכות ולא ברכה אחת?
תשובה:
שלום וברכה,
חברותא – הערות כתובות דף ז עמוד א הערה (5
כתבו התוספות, שאין לשון הגמרא ביחס לרות שהיא "אלמנה" מדויק, שהרי בנכריותה היתה נשואה למחלון, ואין אלו נישואין שתיקרא "אלמנה", אלא כיון שבעולה היתה, כאלמנה חשיב לה. ונחלקו האחרונים הובא בספר הערות להגרי"ש אלישיב זצ"ל, אם כשם שאנו אומרים שהבעולה דינה כאלמנה כך בחור נואף דינו כאלמון, וכאשר היא דעת בנו של הנודע ביהודה [תניינא אהע"ז סימן פ"ב]; ואילו דעתו של החתם סופר [שו"ת אהע"ז סימן קכ"ג] היא, שאין הנואף כאלמון, כי ה"בחור" שאנו נותנין לו ימי ברכה שבעה ימים אינו רק משום שמחת ביאה ראשונה, אלא גם משום שאלו נישואין הראשונים שלו, ורק לגבי האשה הדבר תלוי אם בתולה או בעולה היא. ודעתו של הגרי"ש [שם] היא, שהנישאים בנישואין אזרחיים, ובאו לעשות נישואין כדת משה וישראל, הרי שאף לדעת החת"ם סופר אין דין הבעל כבחור ואף שאלו "נישואין" הראשונים שלו, הואיל וכבר חיו חיי נישואין לפני נישואין אלו.
בהצלחה.
במחכ"ת הרב לא השיב על שאלת השואל.
ברשות הרב המשיב, אוסיף כאן עוד מראה מקום באותו הנושא עצמו שציין לו הרב, ואולי יניח קצת את דעתו של ר' בנימין, אף שכמובן השאלה היא שאלה נכונה:
תשובות והנהגות כרך א סימן תשנה
שאלה: נשאלתי בבחור ובחורה בעלי תשובה שבאים להנשא, אם יש להם שבעה ימים ל"שבע ברכות"
יסוד השאלה ששניהם נכשלו ר"ל ובעלו בזנות קודם, ומפורש בשו"ת נו"ב (אבהע"ז ח"ב פ"ב בתשובת בנו של הנו"ב) שאם כבר טעמו טעם ביאה דינם כאלמן ואלמנה שאין להם אלא יום אחד לברכה, ואם כן לכאורה בעלי תשובה אלו דינם כאלמן ואלמנה ואם יברכו שבעה ימים יעברו על ברכה לבטלה.
אמנם בשו"ת "חתם סופר" (אהע"ז קכ"ג) פליג עליו ודעתו בבחור שגם בבעל קודם דינו כבחור, ולפ"ז יש לנו עמוד גדול לסמוך עליו להקל הוא החת"ס, אכן כל זה רק בבחור אבל גרוש שנושא בחורה בעולה גם לדברי הח"ס דינה רק ביום אחד, ובנידון שבא לפני היה זה גרוש שכיבד אותי בשבע ברכות, וזחלתי ואירא ששני עמודי הוראה אוסרים לברך כל שבעה, והיאך להתנהג בשאר ברכות כל שבעה, וכן מצדד בערוה"ש אה"ע ס' ס"ד ס"ה שנבעלה בזנות דינה כאלמנה. ועיין בפת"ש סי' ס"ב סק"ט שהביא משמש צדקה שדייק מהגינת ורדים שרק אם נבעלה בזנות דינה כבעולה, אבל אם נבעלה בזנות רק לאיש שנישאת לו מיקל דמברכין כל ז' עיין שם.
ומסברא אמינא שכל הפגם בבעולה הוא רק כשמפורסם הדבר וכגון שהיא מעוברת, אבל בבעולה גרידא שלא נודע לא זילא ושמח עמה מאד וע"כ דינם בשבעה ימים, ולפיכך סברתי כיון שאם לא אברך תתבזה האשה ח"ו וגדול כבוד הבריות אף לדחות ל"ת דרבנן דהיינו ברכה לבטלה שלרוב הפוסקים דרבנן, צידדתי לברך ולסמוך על סברא הנ"ל, ועוד נתיישב בס"ד בדבר.
שוב העירני חתני המופלג הרה"ג רבי יששכר שרייבער שליט"א שבב"ח מפורש דחיוב שבע ברכות נתקנה על עצם שמחת נישואין (ורק בשלא ניסת קודם שאז שמחתו גדולה יותר) ודלא כהנו"ב הנ"ל שפירש שהברכה נתקנה על ביאת בתולה ע"ש, ומעתה לדברי הב"ח אין ראיה לפטור בעולה משבע ברכות ז' ימים. (ומדברי תוס' כתובות ז: ד"ה דהא, אין קשיא דמיירי בבעולה בחיי אישות).
ולמעשה נראה דבמקום שלא גרו בפרסום כאיש ואשה נראה שיש להקל, מפני שגדול כבוד הבריות, ויש להקל ולסמוך על הגאונים שהבאנו כיון שכך נהגו, אבל בגרו יחד כאיש ואשתו דהוי פירסום כן, אף שלא נשאו מדין תורה ולא בדיניהם, כיון שנהגו כנשואין אין כאן שמחת נשואין ולא מצינו להקל בזה.
ובאמת שגם באלמון שנשא אלמנה, העלה הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל, (נדפס ב"אורייתא" על קידושין) דאם כי בב"ש (ס"ב ס"ק י"ז) ס"ל שמברכין ג' ימים אשר ברא לדעתו ד"ז צ"ע טובא, ודעתו שהשמחה במעונו אומרים כל שלשה, אבל לא אשר ברא, אבל בעצמו מביא שהחכ"א והגאון מליסא הביאו לברך כל ג' אשר ברא, ומסיק שדבריהם צ"ע.
השאר תגובה