שאלה:
שלום הרב,
בעניין חיוב מזונות האישה, במח' הראשונים אי הוי מדאו' או דרבנן, האם ניתן לדעת מה שיטת השו"ע? {דלכאורה מהרי"ף והרא"ש משמע דרבנן לעומת הרמב"ם דהוי דאו', אזי האם נקטינן בתר רובא והוי מדרבנן?)
שכוייח!
תשובה:
שלום וברכה,
הב"י אבן העזר סימן הביא את שיטות הפוסקים אם חיוב מזונות דאורייתא או דרבנן אולם בשו"ע סתם דבריו ולא גילה דעתו בזה. אלא שהפוסקים דנו בדברי השו"ע אם פסק כדעת הרמב"ם או כדברי הראשונים. וראה בפת"ש סימן ע ס"ק ג שהביא את דברי הפוסקים שדנו בזה. וראה ביביע אומר ח"ג אבהע"ז סימן טו שהביא נפ"מ הלכתיות אם מזונות דאורייתא או דרבנן, ובאות כג הביא את דברי הפוסקים שדנו בדעת השו"ע. ואני מעתיק לך את לשונו באות כג שם: "וראיתי להגאון ישועות יעקב (סי' ע סק"ג) שכ', שבאם אין לו מזונות לפרנס את אשתו, למ"ד מזונות דאורייתא כופין אותו לגרשה, שאינו בדין שתהיה אגידא ביה ולא יהיה לה להתפרנס, ואם יגרשנה תנשא לאחר. ודמי לאשה הטוענת שאין בעלה יכול לשמש עמה דקי"ל שכופין אותו לגרשה. וה"ה בזה דמאי שנא. משא"כ למ"ד מזונות דרבנן שהם תיקנו שאם יש לו מחוייב לתת לה, והוי כשאר חוב, אבל לא תיקנו שיכופו אותו לגרשה. ואפשר שאין כח ביד חכמים לכופו לגירושין בזה. כללו של דבר שאין ספק אצלי שהדבר תלוי בשתי דעות אלו אי מזונות דאורייתא או דרבנן. ומ"ש מרן המחבר שכופין אותו להוציא, זהו דעת הרמב"ם דאזיל לטעמיה דס"ל מזונות דאורייתא. עכת"ד. ולפ"ז יוצא שגם מרן בש"ע /בא"ה/ (סי' ע) פוסק דמזונות דאורייתא. אלא דמ"מ יש לפקפק עמ"ש שאין כח ביד חכמים לכופו לגירושין בזה, שאע"פ שאין להקשות ע"ז מדקי"ל בירושלמי (פ"ט דגיטין ה"ט) מעשין אף על הפסולות דרבנן כגון שניות. וכ"פ באה"ע (סי' קנד ס"כ). שי"ל דשאני התם דהויא מילתא דאיסורא מש"ה אמרי' דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו לקידושין מניה, משא"כ במידי דממונא ושעבודא בעלמא אפשר שלא עשו חיזוק לדבריהם בזה. מ"מ הרי בכתובות (עז) אמרינן, דרבנן קתני (אלו שכופין להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס) דאורייתא לא קתני (פסולות). וע' בהרא"ש שם. משמע דאף בדרבנן כופין להוציא. וי"ל. [ובאמת דלא תליא הא בהא, דהא לרמב"ן עונה דאורייתא, ואפ"ה מצינו להרמב"ן בחי' לכתובות (סג:) שכ', שאפי' המדיר את אשתו מתשמיש ששנינו יוציא ויתן כתובה, אין כופין אותו להוציא. וכדאי' בירוש', שמענו שמוציא, שמענו שכופין? ע"ש. וע"ע בתוס' (כתובות ע) והרא"ש (כתובות סג:). ע"ש]. אולם בכל זאת אין דברי הישועות יעקב מוכרחי' כלל. וכן מצאתי להחת"ס (חאה"ע סי' קלא), שעמד ע"ד מרן (סי' ע) הנ"ל, שאם אינו יכול לתת לאשתו אפי' לחם שהיא צריכה כופין אותו להוציא. דמשמע שאפילו אינו יכול לזונה מחמת חולי ואונס כופין להוציא, ואילו לקמן (בסי' קנד ס"ג) כ' שאינו רוצה להשתכר, משמע דדוקא כשאפשר לו להשתכר ואינו רוצה בזה כופין להוציא, אבל אם הוא אנוס אין כופין. והעלה דבודאי מי שאינו רוצה להשתכר כופין אותו להוציא, אבל אם הוא חולה ואנוס הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים, דלהרמב"ם דס"ל מזונות דאו', כופין אף בשוטים, שהרי הנישואין הן מכלל תנאי האישות ואם אין מזונות אין אישות ונישואין. אבל להפו' דס"ל מזונות דרבנן, אין הנישואין והמזונות תלויים זה בזה, ומש"ה אין לכופו בשוטים, ורק במילי כופין. ובזה מיושבים דברי מרן המחבר, דבסי' ע' מיירי מכפייה בעלמא כגון במילי, מש"ה אפי' הוא אנוס כופין אותו במילי, אבל בסי' קנד מיירי מכפייה בשוטים דומיא דכל הנך דאיתא התם, ובזה כשהוא אנוס אין לכופו. עכת"ד. (והובא בפתחי תשו' סי' ע סק"ג). נמצא שלדברי החת"ס אדרבה דעת מרן כהפוסקים דס"ל מזונות דרבנן, דמש"ה אין לכופו בשוטים כשהוא אנוס. והגם שיל"ד קצת ע"ז, דהא דברי מרן בס' ע מועתקים מדברי הרמב"ם, ולדידיה הרי הכוונה שיש לכופו אף בשוטים, מ"מ אינו מוכרח, וע' בס' בית מאיר (סי' ע). ודו"ק ".תשובה ארוכה ויפה כתב אם כתובה היא דרבנן או דאורייתא.
