שאלה:
הייתי בסעודה שלישית בשבת, והיה שם חתן, ורצו לכבדני בברכות
והשתמטתי כי חששתי שהכלה לא נטל ידיה לסעודה שלישית בשבת חורפית.
האם זה בכלל מעכב שהכלה גם תאכל בסעודה [מלבד הקושי הידוע שאי"ז סעודה לכבוד החתן והכלה, וגם שאלה על הפנים-חדשות].
ומה הדין בספק אם אכלה – וקשה לברר שהרי היא בעזרת נשים.
והאם בכבוד הבריות קל יותר [ובערבי פסחים משמע שהיה עושה ברכה אם שם נוהגים כן, אבל אולי היא רק במנהג ותיקין].
תשובה:
שלוום רב,
יש נידון בפוסקים האם מברכים שבע ברכות אם החתן והכלה אינם נוטלים ידים אלא רק משתתפים בסעודה ללא פת. הגרצ"פ פראנק מספר בשאלה לציץ אליעזר (חי"ג סי' צט) שנכח בחתונה כזו ושם לב שהחתן לא נטל ידיו כלל, ויעץ לו שכדאי שיטול ידיו כדי שייחשב לסעודת חתן וכלה (הוא מדבר אפילו על החתונה עצמה). ואח"כ הביא שבשו"ת ר' שלמה קלוגר דן בזה ופסק שאין לברך שבע ברכות כאשר החתן והכלה לא נטלו ידיהם ואכלו כזית פת. ושוב הביא מהאשל אברהם שחולק.
הציץ אליעזר שם מאריך בדבריו ולדעתו לא ברור כלל שנמצא חולק מפורש על דעתו של ר' שלמה קלוגר, והביא גם מהרדב"ז שלכאורה משמע מדבריו שאין צורך שיטלו ידיהם כדי שיהיו חייבים לברך שבע ברכות, אולם מסקנתו שם שאין כל ראיה מהרדב"ז משום שיתכן מאד ששם הכוונה היא שכעת עדיין לא נטלו ידיהם ובכוונתם ליטול ידים בהמשך.
כלומר, בשבע ברכות ברור שלדעת ר' שלמה קלוגר חובה שיטלו ידיהם החתן והכלה, למרות שזה נחשב לסעודה שעשו עבורם ולכאורה הרי הוא סעודת חתן וכלה. אבל אם בחתונה עצמה לדעתו לא מברכים בכה"ג משום שזה לא נחשב סעודת חתן וכלה כאשר הם לא אוכלים פת, אז ברור שגם בשבע ברכות הדין כך.
אמנם, אתה מדבר באופן שהחתן ודאי נטל ידיו, והספק שלך הוא רק האם הכלה נטלה גם היא ידיה ואכלה פת. לכאורה מסברא נראה שזה כבר כן ייחשב לסעודת חתן וכלה. עקרונית מספיק רק שהחתן יאכל, ראה יש"ש כתובות פ"א סי' כ' שמברכים ז' ברכות גם במקרה שהכלה לא נמצאת כלל. אז במקרה שלך שרק עלה לך הספק שמא היא לא אכלה פת ברור שבהחלט היית יכול לברך שבע ברכות ברוגע.
אגב, באמת בנוהג של היום לא מוסכם שניתן לברך שבע ברכות בסעודה שלישית משום שבדר"כ אין פנים חדשות בשבת, ועל סעודת הלילה והיום נפסק שאין צריך פנים חדשות ממש אלא השבת עצמה. אבל סעודה שלישית צריכים פנים חדשות. אבל כידוע בדרכי משה (סי' סב סעי' ח') הביא כבר מספר המנהגים שנהגו לברך משום הדרשה של החתן הנהוגה בסעודה שלישית, ראה בב"ח שם שהבין שהכוונה היא שבכלל שנהוג שהחתן דורש ומגיעים הרבה אנשים לשמוע אותו, וממילא מרבים בסעודה עבורם, והם הפנים חדשות שמרבים בסעודה עבורם. אולם היום זה לא נהוג שמגיעים אחרים לשמוע את החתן א"כ לשיטתו באמת לא ברכים בכה"ג, אבל מנהג העולם כן לברך ונוקטים כמו שרבים הבינו במנהגים שהכוונה היא שהדרשה עצמה היא הפנים חדשות.
