אבקת חלב נכרי בזמנינו

שאלה:

שלום וברכה,

ברצוני לדעת כמה צריך להחמיר בדין אבקת חלב נכרי ע"פ ההלכה, אשר קיומה הולך ונפוץ מאוד, הן בארץ והן בחו"ל. ולהורות לציבור שהיראים לדבר ה' יחמירו ומעיקר הדין אין למחות במקילים, אין הדבר מתקבל, שהרי סו"ס תורה היא וללמוד צריכים, ואת דבר ה' רוצים לדעת ולהבין. ואמנם העידו בשם הקה"י והחזו"א (בארחות רבינו ח"ג) ובשם עוד גדולים שהורו להחמיר, מ"מ הדבר נראה כנושא אשר לא רצו גדולי הפוסקים להתעסק אליבא דהלכתא, אלא העדיפו להורות ללא התחשבות עם פרטי ההלכה. ולכן באתי בזה לברר ולהבין את עיקרי הדברים, למרות שדשו בו רבים, מ"מ אשמח ליתר ביאור בע"ה.
דהנה יש מקום לדון מכמה אנפי בצדדי האיסור וההיתר.
א. טרם כל, יש לעמוד על עיקר הגזירה שחז"ל תקנו, אם הוא דבר שבמנין, וכידוע שכבר דברו בזה ראשונים ואחרונים, ועמדו מערכה מול מערכה, וידועים דברי הפר"ח (סי' קטו ס"ק ו) אשר לכאו' נסתרים מדברי הראשונים והשו"ע שם (וכמו שהעירו בפת"ש ס"ק ג ובערוך השלחן סעי' ה ועוד), ומ"מ ראינו להפוסקים שעמדו ע"ד וניסו ליישבם, וצירפו את שיטתו להלכה. [ועי' בברכי יוסף (שיו"ב סק"א), בבית מאיר שם, בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' קז) ובאג"מ (חיו"ד ח"א סי' מז-מט ועוד) ועוד פוסקים.] וא"כ אולי נצרף את דבריהם של אלו הפוסקים להלכה לומר שאין תקנת חז"ל נאמרה אלא כאשר טעמו שיי', והשתא דלא חיישינן לעירוב עם חלב טמא, אין לחוש. ובעיקר הדבר, כבר דנו בכה"ג שיש פיקוח ממשלתי, וכמו כן יש לדון היכא שיש מצלמות במפעל, אף שהוא מפעל של גוים, מ"מ מירתת הפועל טפי, ונימא דבכה"ג ידעי' שאין חלב טמא.
ב. ועוד יש לדון מצד מה שלכאו' דמי לחמאה שהטור (סי' קטו) הביא מדברי הגאונים דמעיקר הדין אין איסור אלא במקום שנהוג להחמיר, ומשום דא"א לעשות חמאה מחלב טמא, ומשו"ה פשיטא דשרי. וה"נ לענין אבקת חלב דאין חשש שייעשה מחלב טמא, וא"כ נימא דשפיר דמי.
ג. והנה, בשו"ת זקן אהרן (ח"ב סי' מד) רצה לדון עפ"ד החת"ס בתשו' (יו"ד סי' קז) שכתב לחדש דכל היכא דפנים חדשות באו לכאן, וכגון בפת שנאפית בחלב אין מקום לאסור, כי לא תיקנו אלא בחלב ממש, וא"כ אינם בכלל האיסור. וכ"כ באג"מ (יו"ד ח"ג סי' יז) סברא זו.
והוסיף בציץ אליעזר (חלק טז סי' כה) דכ"ש מאכלים העומדים למכירה היום אינם בכלל האיסור כלל שהרי לא נאסר אלא החלב עצמו, ואין לנו שימוש אפי' עם האבקה, אלא מאכלים מוכנים, ובזה לא נאסור מטעם גזירת החלב.
ד. ועוד סברא כעי"ז מצאנו בדברי ההר צבי (יו"ד סי' קג) שכתב דפקעה צורתה של החלב, ולכן שוב לא נאסר, ומשמע דהוא אפי' היכא דראינו לפנינו החלב, מ"מ מכיון שנשתנה צורתו אין בזה איסור.
ה. ועוד כתב בזקן אהרן (שם) דכאשר נבדק בצורה כימית והוברר שאין בו חלב טמא, אין מקום לאסור. [ואף שכבר כתב בשו"ת תשובות והנהגות שמ"מ ישנם טעמים אחרים לתקנה זו, וא"א לנו לדעת, מ"מ י"ל בפשיטות שחז"ל אסרו רק כאשר יש לנו חשש תערובת חלב טמא, דאילו היכא דברירא לן דלא נתערב, א"כ הוי"ל ככל חלב שנשמר ע"י ישראל ומותר אף שנעשה ע"י עכו"ם.]

ומעתה, היה מקום לומר דאין צורך להחמיר בדבר.

תשובה:

שלום וברכה

מה שכתבת בטוב טעם ודעת זה באמת הנדון והצדדים הידועים בסוגיא זו, ומכאן בא באמת הגרצ"פ פרנק (יו"ד סי' קג) והקל באבקת חלב נכרי. אמנם החזון איש (יו"ד סי' מא) חלק על דבריו, ובעיני נראה פשוט שגם ההר צבי לא הקל בזה אלא מחמת הקושי שהיה בדבר בזמנו שכמעט ולא נמצא משהו אחר, וגם מעוברות ותינוקות היו ניזונים מאבקת חלב לא בשביל לאכול איזה שוקולד טעים יותר כמצוי בזמנינו, אלא כחלק בסיסי בתזונה שלהם ולא היה חלב טרי מצוי די הצורך. העוני היה הגדול והמצוקה קשה.

היום שהאוכל הכשר המהודר בחלב ישראל מצוי לרוב, וכל הסוגיא זה מה עושים כדי לאכול עוד סוג של שוקולד או גלידה שבהם מעורבת אבקת חלב נכרי, אין טעם להכנס למחלוקת פוסקים זו, החזון איש שם הרי עסק בכל הסוגיא וכתב שהואיל וניתן לעשות אבקת חלב גם מחלב בהמה טמאה זה ודאי נכלל ב"לא פלוג", וגם הפרי חדש שהקל כאשר יש פיקוח ממשלתי או טעם אחר לכך שאין חשש, זה רק כשאין בכל העיר חלב בהמה טמאה וכשהוא שעת הדחק גדול, עיין שם באורך.

כמו כן אני מציין תמיד, שיש לשים לב, שלמעשה כשרות מהורת לא תאפשר אבקת חלב נכרי, לכן גם מי שהחליט להקל מסיבותיו שלו, יש לו לשים לב שבלאו הכי עליו לפרוש מהמוצר כי כשרות מהודרת אינה הידור בעלמא אלא צורך חיוני להבטיח את כשרות המאכל.