שידוכים – כמה אפשר לסבול?

שאלה:

שלום,
אני מבית חרדי. היה לי בעבר קשר זוגי ארוך ולא טוב. ב"ה אני אחרי זה.
כעת אני בשידוכים.
כל הזמן בהתחזקות באמונה ותפילות. לא נותר בי כח עוד.
ההרגשה היא שאני לבד. בדידות למרות שיש חברה מסביבי. רוב הסובבים אותי נשואים.
ההמתנה הזאתי לחכות לזיווג שלי קשה עלי מאוד ומייאשת נמאס לי לשמוע
שהקב"ה אוסף תפילות ויכול הכל זה ידוע לי כבר ושלכל דבר יש את הזמן שלו וכו…. ושהכל לטובה וכו…. ושהוא יודע את גודל הקושי [לא בזילזול או בהתרסה אלא באמת מכאב הלב].
אין שום דבר מנחם בזה לרגש אלא רק בשכל. הקושי מיום ליום הולך וגדל.
מה עוד אפשר לעשות?
תודה מראש וסליחה.

תשובה:

שלום וברכה

קראתי בכאב את הקושי שלך, הכאב הזה מוכר, הוא מייסר, אני לא יודע אם לומר לך שהוא גם קצת צרת רבים זה עוזר, אבל הוא בהחלט מוכר ולא קל.

אינני יודע לומר לך לענין הזה תרופת הוקוס פוקוס, שהרי אכן אנחנו בעולם של נסיונות, וכל אדם עובר בעולם הזה דבר כזה או אחר בזמן כזה או אחר, בין אם נדע בין אם לאו, אם זה בריאות פרנסה ילדים ועוד, מי יותר ומי פחות. מעבר להתחזקות באמונה ובתפילות שזה את כבר יודעת, יש לי רק עצה אחת לומר, שהיא קשה מאוד ליישום, אבל היא באמת הדרך הנכונה לפי דעתי.

הרי אם נביט בקושי הזה בעיניים ונבחן אותו באמת, נראה שבעצם הוא לא בעיה באמת, את בסך הכל בחורה צעירה והחיים עוד לפנייך, ובעזרת ה' השידוך בוא יבוא ואז כל כך מהר שוכחים את הימים הללו, שזה כלום… יהיה לך בעל טוב ומאיר וילדים חמודים והכל בעזרת ה' יבוא על מקומו בשלום. זה לא שבאמת יש בעיה. מה כן יש? חששות מהעתיד, לחץ מהעתיד, מי אמר שיבוא? מתי יבוא? מי יבוא? אנחנו תמיד רוצים לראות בכל תחום שאנחנו כבר מסודרים ויש לנו את זה בכיס… וכל פעם כשמצפים למשהו זה מורט לנו את העצבים.

לכן, מה שחשוב מעבר לכל ההשתדלויות והאמונה, זה לעשות הרבה עבודה פנימית [לא קלה בכלל!] להרגיע! לשים את הדברים בפרופורציה ולחיות את החיים עצמם. הטבע האנושי הוא כזה, שכאשר כואבת למישהו האצבע הוא לא מרגיש כלל את כל שאר אבריו הלא כואבים, כל כולו באצבע. אם נצליח בהרבה עבודה פנימית, לחיות את החיים עצמם בשמחה, בעבודה בחברה בחיים בכלל, ויחד עם זה לטפל גם בנושא הזיווג, הכל יקבל פרופורציה אחרת. הרי אני בטוח בלי ספק, שאם היה בא אליהו הנביא ואומר לך היום, תדעי לך נערה יקרה, בעוד שנה מהיום את מתארסת! הכל היה בסדר… אדרבה, שנה קצת כציפור דרור לפני החיים עצמם… כלומר לא המצב העכשוי הוא הבעיה באמת, אלא החששות וכו', הביטי ימינה שמאלה, בעזרת ה' בסוף כולם מתחתנים… ככל שתצליחי עם העבודה הפנימית הזו, וכל צעד קדימה הוא הצלחה זה לא או הכל או כלום, תראי שהכל יהיה קל יותר, וגם הישועה בעזרת ה' בוא תבוא.

מתפללים לישועתך ולשמחתך.

שבת שלום.