שאלה:
שלום לרבנים האם יש סיבה למה יש שלשלת דוקא במילה וישחט בפרשת צו? תודה רבה
תשובה:
אני מעתיק לך בענין הזה מהספר הנפלא "כמוצא שלל רב" על הפרשה:
בפרשת הקרבנות המובאים בפרשת צו כתוב בפסוק ״ויגש את פר החטאת וגו׳ וישחט״ (ויקרא ח יד-טו), המתבונן בטעמי המקרא בפסוקים אלו, ישים את ליבו לשינוי מעניין: על המילה ״וישחט״ בפסוק שלפנינו, יש טעם ״רביעי״. בהמשך, לגבי איל העולה (בפסוק יט), על המילה ״וישחט״ יש ״אתנחתא". ואילו לגבי האיל השני (בפסוק כג), שאף לגבי ונאמר ״וישחט", יש את הטעם הנדיר "שלשלת". למה רק באיל השני יש ״שלשלת״, ולא בפר ובאיל הראשון?
זאת ועוד: לכאורה טעם זה כאן הוא תמוה, שהרי צריך לשחוט בלי שהייה, ואיל וטעם ״שלשלת״ הוא ארוך ומתמשך? וכך מוכיחים הדברים. שהרי שלוש פעמים מצאנו בתורה, בספר בראשית, את הטעם ״שלשלת״:
בפרשת וירא (יט טז), לגבי לוט, נאמר "ויתמהמה״, ושם ברור שהטעם שלשלת בא לומר שהוא התמהמה מאוד.
הפעם השניה היא בפרשת חיי שרה (כד יב), לגבי אליעזר עבד אברהם: ״ויאמר ה׳ א־לוקי אברהם הקרה נא לפני וגו׳ ״- על המילה ״ויאמר״ יש שלשלת, ואף שם הכוונה מובנת: אליעזר אמר זאת במתינות ובדביקות.
הפעם השלישית היא בפרשת וישב (לט ז-ח), כאשר אשת פוטיפר ניסתה להחטיא את יוסף. ושם, על המילה ״וימאן״, יש שלשלת – לרמז שיוסף נלחם עם עצמו ומיאן לדבריה. [וכן נרמז כאן שיוסף לא רצה לנתק את שלשלת הדורות. – עיין ״מנחם ציון״ לרמב״צ זקס פרשת וישב].
אולם השלשלת במילה ״וישחט״ כאן בפסוק, לכאורה אין לה מובן?
ביאור נפלא בזה, כתב הגאון רבי יעקב רוזנטל זצ"ל בעל ״משנת יעקב״ (שחיטה פ"א ה"ט): מצינו במשנה (יומא לא:) לגבי עבודות יום הכיפורים, שהביאו לכהן הגדול את התמיד, קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו, ו״קרצו״ כוונתו לרוב שנים, וכפי שמבאר רש״י (יומא טו.): "קרצו – חתכו, חתך בו הכשר שחיטה ברוב שנים ולא כולן, לפי שצריך הוא עצמו למהר וליטול למזרק ולקבל הדם, שכל עבודת יום הכיפורים אינה כשרה אלא בו״.
מעתה, אף כאן, בשבעת ימי המילואים, הצטווה משה לעשות את כל עבודת קרבנות המילואים, וכפי שנאמר בפרשת תצוה (שמות כט), הרי משה היה צריך בעצמו לקחת את הדם. ואם כן, כשם שביום הכיפורים היה הכהן הגדול שוחט רק רוב הסימנים, כדי שיוכל לקבל את הדם, כך גם בקרבנות אלו – פר החטאת ואיל ראשון – שבהם משה עצמו היה צריך לקבל את הדם, שחט משה רוב הסימנים [ואף שביום הכיפורים מירק אחר שחיטה על ידו, אין זה אלא מדרבנן]. לעומת זאת באיל השני, שהיה צריך לזרוק מדמו לא רק על המזבח, כמו בפר ובאיל הראשון, אלא היה צריך גם לתת מדמו על תנוך אוזן אהרן ועל בוהן ידו ורגל והימנית, וכן על תנוך אוזן בני אהרן ועל ידם ורגלם הימנית – שם אדרבה, צריך היה הרבה דם, ולכן באיל השני שחט את שני הסימנים, ולא הסתפק ברובן. זאת נרמז בטעם השלשלת – לומר שכאן, שלא כמו בקרבנות הקודמים, המשיך משה בשחיטה עד הסוף וגמר את שני הסימנים, ולא רק רובן!
(כמוצא שלל רב – ויקרא ח יד)
