שאלה:
למה מחמירים כשיש מחלוקת בראשונים או באחרונים אבל כשיש מחלוקת בגמרא לא מחמירים?
לדוגמא לפי רבי יהודה חמץ שעבר עליו הפסח אסור מן התורה אבל אנחנו לא מחמירים כמוהו.
בבקשה לציין מקור לתשובה
תשובה:
שלום וברכה
תלמוד בבלי הוא סוף הוראה. כלומר כל מה נוגע למחלוקות האמוראים והתנאים, שי בזה הכרעות ברורות לפי כללי הפסיקה. לכן אין מקום להחמיר, וארבה, יש בכך אפילו איסור כמבואר בהלכות קריאת שמע לגבי מי שמחמיר כבית שמאי לעמוד באמירתה ביום ולשבת באמירתה בלילה. בנוגע לראשונים והאחרונים אין כבר הכרעה ברורה, יש מסורות של פסיקה, מנהגי קהילות וכדומה, ולכן בזה ודאי שי מקום להחמיר ככל השיטות.
הגמרא במסכת בבא מציעא פו א אומרת רבינא ורב אשי [מסדרי התלמוד בבלי] סוף הוראה.
הרמב"ם בהקדמתו למשניות כתב:
"כל הדברים שבתלמוד בבלי חייבים כל ישראל ללכת בהם, וכופים כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי התלמוד… הואיל וכל אותם הדברים שבתלמוד הסכימו עליהם כל ישראל".
