שאלה:
מכובדיי , התייגעתי בפרשה זו שמופיעה בתלמוד — למשל במסכת פסחים קיג ב' :
"הקדוש ברוך הוא שונאן המדבר א' בפה ואחד בלב והיודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו או הרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי."
אמנם לא כל אחד יודע להבין דברי אגדה , ואין למדין הלכות מן האגדות וכיו"ב …
אבל , אם נעשה "גזירה שווה" לשנאת הקב"ה לאומות כפי שמופיע בגמרא ובנביא (למשל עובדיה ; את עשיו שנאתי)
ההבנה בזה שהקב"ה יתבע מאומות העולם את מלוא החשבון — ואילו ביחזקאל מבואר "כי לא אחפוץ במות הרשע" :
אתמהה .
א"כ , מה ההבנה הישרה ב"שנאת" הקב"ה בגמרא הנ"ל וכיוצא בה ?
תודה מראש
תשובה:
אינני חושב שהנקודה היא העונש.
בכלל צריך להבין את המושג אהבה ושנאה אצל בורא עולם, זה הרי כמובן רק מינוחי לשון שלנו, אצל הקב"ה אין נושא של רגש.
אלא שתכלית האדם ומטרתו בעולם הוא להיות דבק במידותיו של הקב"ה, הזוכה לכך נחשב אהוב, ומי שנוקט במה שהיפך מידותיו של הקב"ה הוא הנחשב שנאוי כביכול.
שלוש מידות מרכזיות יש בהנהגת ה' בעולם:
אמת. צדק. הטבה.
שלושת תכונות הרוע הנ"ל סותרות לשלוש מידות מרכזיות אלו: המדבר אחד בפה ואחד בלב – כמובן לא חד פעמי אלא כתכונת אופי, הוא אדם שכל מציאותו היפך האמת. היודע עדות לחברו ואינו מעיד לו הוא היפך רדיפת הצדק. והרואה דבר ערוה לחברו ומעיד יחידי, הוא בעצם היפך ההטבה כי אין משעות לעדותו מלבד לשון הרע צרוף.
מכאן נלמד שמי שדבוק בשלושת מידות אלו הטובות, אהוב אצל בורא עולם!
ראשית תודה רבה על התשובה המאירה.
אבל זה פשוט הלא ששלושת הנ"ל יכולים לעשות תשובה , ולחזור להיות אהובים — הלא כן ?
פשיטא לגמרי, אין מה לדבר בכלל. אין דבר העומד בפני התשובה.
השאר תגובה