שאלה:
אברך שלומד חצי יום בכולל. וחצי יום עוסק בעבודה נקייה וטובה. ולאחר מכן מגיע הביתה. ויש עבודות הבית. וכל מיני דברים. וכן להיות עם הילדים והאישה. אחר כך כבר קשה מאוד מרוב עייפות ללמוד. איך אפשר לגדול? אגב גם שהאברך לומד יום שלם. עדיין קשה עם הערב
תשובה:
עושים מה שאפשר, וכאשר מכוונים לב לאבינו שבשמים הזמן מתברך, והכי חשוב לנצל היטב את הזמן שכן מספיקים ללמוד בו ובעזרת ה', אם לומדים יעיל משננים וחוזרים, קובץ על יד ירבה.
ובדרך כלל עם תכנון נכון אפשר בערב גם ללמוד קצת לאחר העזרה עם הילדים.
בהצלחה רבה מאוד.
תודה.
לגבי דברים שלא חייבים כרגע, וגם האישה הניחה להם, כמו קצת אי סדר קטן בסלון לאחר שכבר הילדים ישנים ונשארו קצת כביסות בסלון על הספות או משהו. ואם כבר מתחילים לסדר אותם, זה כבר מקשה להתיישב אחר כך, כי שוב לא מדובר שאתה בשיא הכח אלא עברת כבר.
פשוט להתיישב ללמוד ככה לפעמים מזכיר לך את העניין מי שיש לו סדר בדברים אז יש לו סדר בלימוד וכו'… כל המשפטים מהישיבה..
ואתה מרגיש כזה לא נעים שלא הכל ספייצט. מושלם. אבל מצד שני, לא חייב בית מרקחת. אפשר לשבת מול הסטנדר שהבית סביר (לא למצב של אורחים שיראו) אבל להדביק את הראש בסטנדר וללמוד. לא כן?
נכון. והכי חשוב לנסות לתחום את הדבר הזה בזמן. כלומר אם מחליטים שבין 21:00:22:00 לומדים ויהי מה וכל הסידורים לפני ואחרי, זה בדרך כלל יכול להצליח.
אחרי החלל הגדול שהשאיר מרן הגר"ח, ואחרי שקוראים את סדר לימודו. פשוט הלב מתרגש ויש הרגשה גדולה שאתה רוצה גם. לא, לא להיות הגר"ח, לא משלים את עצמינו. אבל להיות עם ה"חובות", כן, אלו שגורמים לך להיות צמוד לספר. לא בשביל הסיום, או שידעו אחרים. בשביל ללמוד את תורת ה'.
אבל קשה, הראש מבולבל, מה לבחור? איזה חובות להתמיד. מתחילים משניות, אפילו 4-5 משניות ליום, ואז הכל זורם בהתחלה עד שמסבכים עם משנה ביבמות, או בשבת או בחולין.
מתחילים נביא ומתחילים להסתבך עם איזה פרשה לא מובנת.
מתחילים משנ"ב על הסדר, ומגיעים לעירובין או לש ומתחילים לאבד ראש. מה עושים?
קובעים הספק קטן שניתן להתמיד בו יציב. בהצלחה רבה לכולנו.
ראיתי עכשיו מעשה על הרב אלישיב שלמד כל הלילה. ופתאום באמצע הלימוד קם סידר את הסדין שלא היה מסודר עד הסוף המיטה וחזר ללמוד. ואמר שלומדים את תורת המלך צריך מקום מסודר או משהו בסגנון…
קצת מייאש. כי אפילו אם אנחנו לא הרב אלישיב, אבל המצב אצלינו בבית ובפרט בסלון בשעות הערב הוא לא סדין שלא מסודר עד הסוף.
אלא ספות בספה. נייר זרוק בצד. סדין הזפה לא עד הסוף, קצת דברים על פינת האוכל… לא חלילה מסריח או מטונף. אבל בא נגיד אם היה בא אורח היית מעדיף שיהיה יותר מסודר… אבל לפעמים הדברים הללו לוקחים את הכוחות. יש לך חצי שעה שאתה רוצה לצלול ללימוד כי אח"כ בכל מקרה מאוחר וגם צריך להיות עם נוות הבית וכו'. אפשר להתעלם מהכל וללמוד?
ידידי!!! אתה מתאר בית יהודי נורמלי לגמרי! ככה זה.. אינני יודע מה הסיפור עם הרב אלישיב, אבל אני מבטיחך נאמנה שכאשר היו לו ילדים בבית הבית שלו היה נראה כמו בית עם ילדים… כמובן חשוב לשמור על הסדר והנקיון, ותשקיעו בזה, זה טוב לנפש וגם מעשה חינוכי ממדרגה ראשונה, אבל לדעת שככה זה, ממש.
השאר תגובה