שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א,
יש סידורים שהנוסח בהתחלת תפילה קודם השמע שאומרת הריני מוחל וכו' לכל אדם ויש שאומר לכל בר ישראל.
אז מדוע הבדל כ"כ גדול ומה הנוסח הכי מדוייק?
תודה
תשובה:
הנוסח המקובל אצל הספרדים הוא "לכל בר ישראל".
שיתקבלו התפילות.
מקורות:
הנה מקור הדין מופיע במשנה ברורה סימן רלט ס"ק ט וכך כותב "ואומר יושב בסתר וגו' – כל אלו הפסוקים שנהגו לאומרם הוא להגן שלא יבוא עליו ח"ו דבר רע. ואם הוא חולה או אנוס די במה שיאמר פרשה ראשונה של ק"ש וברכת המפיל לבד [מ"א]. כתבו הספרים שבלילה קודם השינה נכון לאדם שיפשפש במעשיו שעשה כל היום ואם ימצא שעשה עבירה יתודה עליה ויקבל ע"ע שלא לעשותה עוד ובפרט בעונות המצויים כגון חניפות שקרים ליצנות לשה"ר וכן עון בטול תורה צריכים בדיקה ביותר. גם ראוי למחול לכל מי שחטא כנגדו וציערו ובזכות זה האדם מאריך ימים [מגילה כ"ח]. אחז"ל הישן בבית יחידי והיינו בלילה אוחזתו לילית ובית היינו חדר. אלו צריכין שימור מהמזיקין חולה חיה חתן כלה אבל. ות"ח בלילה [היינו כשהוא עומד יחידי באישון לילה ואפלה]:"
והמקור מובא שם במ"ש הוא בגמרא במסכת מגילה שרבי נחוניא בן הקנה מלמד את תלמידיו שהאריך ימים משום שלא עלתה על מיטתו קללת חברו וכך איתא שם: שאלו תלמידיו את רבי נחוניא בן הקנה במה הארכת ימים אמר להם מימי לא נתכבדתי בקלון חברי ולא עלתה על מטתי קללת חברי וותרן בממוני הייתי לא נתכבדתי בקלון חברי וכו' ולא עלתה על מטתי קללת חברי כי הא דמר זוטרא כי הוה סליק לפורייה אמר שרי ליה לכל מאן דצערן. ופירוש הדברים שהגמ' מכנה קללת חברי, את הקללה שמקלל רבי נחוניא עצמו, ודהיינו שמעולם רבי נחוניא לא הלך לישון כשיש לו כעס על אדם אחר, וכך מביאה הגמ' שמר זוטרא כשהיה הולך לישון ההי אומר שמוחל לכל מי שציערו וזו הדוגמא לכך שלא עולה על המיטה עם קללה לחברו.
המהרש"א בחידושי אגדות שם במסכת מגילה, מביא שניתן ללמוד זאת מספר תהילים שדוד המלך אומר בספר תהילים עד מה כבודי לכלימה, ודהיינו שמכלימים אותו כל היום, ובכל זאת דוד המלך מסיים את המזמור בשלום יחדיו אשכבה ואישן וכלומר שכשהוא הולך לישון הוא מוחל למי שצערו.
ומעתה בנוגע לשאלתך האם ראוי לומר לכל אדם או לכל בר ישראל, לכאורה נראה שיש בזה חילוק כי הנהגת רבי נחוניא הייתה שלא עלה עם קללת חברו ומשמע שדווקא למישהו מסוים שהכיר ולאו דווקא לכל העולם. אמנם מר זוטרא היה אומר שרי לכל מאן דציערן וכלומר לכל מי שציערו ומשמע בין גוי בין יהודי, והגמ' מביאה את דבריהם יחד. ומדברי המהרש"א על דוד המלך עולה שמדובר על אנשים מסוימים שהכלימו את דוד באותו היום. ונראה לומר שאכן יש עניןמיוחד כמו שרואים אצל דוד המלך ורבי נחוניא למחול דווקא למי שיודעים בו שציערו וזה לאדם מסוים, אמנם הדוגמא הראויה לכך היא דווקא המעשה של מר זוטרא, וכנראה משום שאדם שאינו בדרגות כה גבוהות כמו של דוד המלך ורבי חוניא אינו זוכר למחול לכל אחד ואחד, ולכן יש לומר באופן כללי שמוחל לכל מי שציערו באותו היום.
ורק אסיים בביאור נפלא של הראש יוסף שם לכך שיש למחול לפני שהולך לישון וכך כותב: גמ' לא עלתה על מטתי קללת חבירי אם חבירי הי' מקלל אותי (לשון ותקל גברתה בעיני' כל המזלזל בכבוד חבירו הרי מקילו) הייתי מוחל לו קודם שהולך לישן ואפשר עד"ש כי מי שנענש חבירו על ידו אין מכניסין אותו במחיצה של הקדוש ברוך הוא ובלילה הנשמה הולכת למעלה ליתן דין וחשבון גם שומעת כמה דברים מחודשים למאן דזכי א"כ אם אין מוחל הי' חברו נענש וגם לה יש מקום להעניש ולכן מחל ומ"מ כל היום הי' ממתין אולי יפייסו חבירו לזכותו במצוה או ת"ח צריך להיות נוקם ונוטר שלא לזלזל בכבודו ולעת שינה אין ברירה וצריך למחול:
[והערה נוספת שיש בדברים שלא מדובר בחטאי שמים וכדו' בריטב"א כאן: ולא עלתה קללת חברי על מטתי כי הא דמר זוטרא בריה דרב נחמן כי הוה סליק לפוריא אמר שרי ליה מחיל ליה לכל מאן דמצערין לי. והא דאמרינן (יומא כ"ג א') כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח ההיא במי שחטא לו במילי דשמיא ולייסר את החטאים.]
