הלבנת פנים

שלו' לכבוד הרב,
מה בעצם ההגדרה בענינים כאלו כאשר אומרים דבר באמת בתמימות מתוך הזדהות עם צער הזולת ולא חושבים באותו הרגע שזה יגרום לו צער, זה מוגדר כאיסור? והאם לא ניתן להניח שבצב הנ"ל שהשואלת לא היתה אומרת את דבריה האם אותה נערה גם לא היה נגרם לה איזשהוא צער שאין הבעת איכפתיות ודאגה כלשהיא מצידה באופן גלוי? ב. בבין אדם לחברו כגון: שאדם אמר על חברו לשון הרע, הלבין פניו, הוציא עליו שם רע, הונה אותו הונאת דברים וכו' ובעיקר במצבים שהנפגע נעלם, או במקרים מסויי'מים שמורים שבכדי שלא לפגוע בו יותר לא לבקש ממנו סליחה כמו במקרה שבשאלה הנ"ל, אז איך ומתי הפוגע יגיע למנוחת נפשו מהרגשת המוות הזו שבנפשו שהוא פגע בזולת, זה הרי יכול ללכת עמו שנים רבות! אז נסלח לו או לא נסלח לו? הוא רודף את עצמו בצדק או שלא בצדק? מביאים מחברי זמננו שיחיו הרבה דעות מהפוסקים סביב הדברים הנ"ל, אבל האם יש הכרעה ברורה להרגיע ולהביא למנוחת נפש אמיתית?

בברכה,

תודה הרב. אך לגבי החלק השני בתשובת הרב עדין אני מתקשה להבין, כי כאשר הרב כותב :"שברור שהחוטא יכול לבוא למנוחת הנפש כל שעשה תשובה כפי שההלכה מחיי'בת, דווקא לא לבקש סליחה" לזה אני חותר ומבקש להתמקד, הרי לפי מה שהבנתי יש מחלוקות בדבר(אם איני טועה) אז לצדדים ולשיטות שצריך לפיי'ס זולתו במקרים שלא יכול לבצע זאת הבן אדם יבטש וילקה את עצמו ונפשו רק האלוקים יודע עד מתי(לא נראה לי שאגזים אם אומר שרבים לצערינו חווים את זה), אזי אם כבוד הרב אומר לנו בעצם שההלכה היא כדעות שמספיק לעשות תשובה כדבעי על הדבר כלפי שמיא ובלי נדר לקבל על עצמו לא לחזור על העברות הללו – סרה שאלתי. האם כך הדבר באמת?

אזי דברי הרב נותן לרבים מאתנו חיות חדשה ישתבח שמו ויתעלה זכרו של הבורא יתברך.

המצבים בו נעלם הנפגע מהשטח ולא רואים אותו לבקש סליחתו או החשש לפגוע יותר בבקשת סליחה נראה שזה בין היסורים הגדולים שרבים עברו בחיי'הם.

ברוך השם יום גדול לישראל הוא על ידי ידיעת דברים אלו.
תודה רבה לרב.

בעז"ה יתברך. תודה רבה.