שאלה:
שלום רב.
במקרה שאני עושה מצווה (עשה או לאו) וכתוצאה ממנה נגרם חילול השם (לדוגמא ללמוד גמרא באוטובוס, אנשים אומרים הדתי הזה מוזר וכדומה ויורדת קרנה של הדת היהודית. או לדוגמא במקרה שיש חובה לעשות משהו כגון להרים דבר הטעון גניזה מאמצע הרחוב כדי להניחו אח"כ בגניזה ואנשים
רואים את בעין לא טובה אולי) האם אני יכול/צריך לעשות את המצווה הזאת או שחילול השם חשוב יותר? והאם יש הבדלים בעניין זה בין סוגי מצוות?
בתודה מראש.
תשובה:
שלום וברכה
ברור מאליו שכאשר אתה נוהג בדרכי ה' אין בזה חילול ה', זו הרי המצוה שלך. חילול ה' הוא לנהוג בחוסר נימוס או שלא לשמור על נקיון אישי וכדומה, שאז אנשים אומרים ראו בן תורה כיצד הוא מתנהג…
אבל לעצם הענין לדעתי יש לך טעות מדהימה, שמזכירה לי גם פסוק מהתורה… ואסביר:
אתה אומר שאדם שלומד גמרא באוטובוס נראה מוזר ומבוזה בעיני אנשים! כלומר [ואני עכשיו מסתכל לגמרי כחילוני] להשתעמם ולהסתכל בחלון, או לדפדף בטירוף בכל הגועל נפש של האייפון או לפטפט שטויות, זה תרבותי ומרומם ואינטלגנטי, ולעסוק בלימוד של חכמה יהודית עתיקה, השכלה גבוהה באמת, זה משונה ומבוזה?? אין לי ספק שאין אדם בעולם שיחשןב כך, גם לא השמאלני הגדול ביותר! להיפך, אדם כזה יכבד את ניצול הזמן, את העיסוק האינטלגנטי!
למה אתה חושב אחרת?
כשהמרגלים חזרו אל משה ובני ישראל למדבר הם אמרו : "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם". שואלים חסידים: מי אמר להם איך היו בעיניהם??? תשובה: בגלל ש"ונהי בעינינו כחגבים", הם הרגישו חגבים… ממילא היו בטוחים שגם כך היו בעיניהם של יושבי כנען…
שים לב לנקודה הזו היא עצומה!
אם היית בטוח בעצמך, באפסיות של כל עוברי הבטל האלו באוטובוס, השמחה שלך בהיותך אדם שזכה לאור האמיתי, ולעסוק בדברי אלוקים חיים, שהחיים שלך מרוממים פי כמה על כל אותם אנשים שכל חייהם הבל וריק לעבוד כדי לאכול ולאכול כדי לעבוד ולישון, היית הולך בגב זקוף, ואז גם היית מזהה בעיני הסובבים אותך הערכה וכבוד. אבל הדבר הזה צריך להתחיל ממך מתוכך!
במקום להרגיש מתנצל על הדרך שלך, תבין שאתה בתפקיד! כבן תורה עליך להקרין סביבותיך, לתת אהבה לאנשים, להראות להם חיי תורה, לברך אותם, לקרב אותם כדי שיתקרבו גם הם, אם תזהה את עצמך בצד החזק הגדול היודע והמקרין, קודם כל תדע את האמת… ומלבד זאת גם תזכה באמת להשפיע טוב!
בהצלחה רבה מאוד.
תודה רבה. אני מקבל את הדברים ואשתדל להפנימם.
אבל מה לגבי הדוגמא השנייה- הרמת דבר הטעון גניזה הרי אדם שרואה אותי, לא יודע שזה גניזה ושאני עושה מצווה, הוא סתם חושב שאני מוזר.
וגם פתיחת מוסדות במקרה שזה בניגוד להנחיות (ע"פ הוראות מרבנים) אולי זה גם בעייה כי במקרה כזה וודאי שחילוני מסתכל על זה בעין לא טובה. לא כל חילוני חושב שצודק להחזיר את לימוד התורה לישיבות ולת"ת מכיוון שלימוד התורה הוא בראש סדר העדיפויות, הוא עלול לראות מהצד, במבט שטחי, ציבור ששם פס על ההנחיות (וכמובן שהוא טועה).
ואומנם שתי הדוגמאות הנ"ל הם לצורך מצווה (גניזה ולימוד תורה) אך הבנתי מספר החינוך (רצ"ה לקראת הסוף. במילים "והחלק אשר על הפרט…") שגם דבר שאינו עבירה אך נראה לאנשים כעבירה, הוא בגדר חילול השם (אולי גניזה זה לא הדוגמא הכי טובה, אבל פתיחת מוסדות עלולה להתפרש כעבירה על "ונשמרתם" או "וחי בהם" וכדומה), אז איך זה מסתדר?
אשמח לקבל תשובה לאחר בלבול רב בנושא זה .
בתודה מראש.
הנושא של פתיחת המוסדות מורכב מאוד, נתחיל בזה שדעת רוב הרבנים שסברו שיש לפתוח, היתה נחרצת שלא לפרסם זאת ברבים כלל אלא מפה לאוזן למנהלי המוסדות, ועיתון יתד נאמן שמונחה על ידי גדולי הרבנים עד לרגע זה מתעלם מהנחייה זו, כך שנראה שנטיית גדולי הדור אכן שלא לפרסם, מי פירסם, מה הסיבה שלו ולמה עשה זאת, אינני יודע. זה גם פגע בעצם היכולת לבצע כמובן… נקודה נוספת שהיא שאלה שקטונתי מלהכריע בה, כמובן, כיצד מוטל עלינו כקבוצה של למעלה ממליון נפש להתנהג במדינת ישראל הדמוקרטית בעת הזו. כלומר: ברור לכל גורמי הרפואה ןשהלטון שאין סגר במדינת ישראל, כל מה שחשוב פועל, ולוקחים סיכונים מחושבים כדי לקיים כל מה שחשוב לאזרחי המדינה, זה חד משמעי. לכן יש דרך ברורה איזה עסקים לפתוח ובאיזו צורה, תרבות בידור פנאי ספורט להכל מצאו פתרון, וגם לחינוך מצאו פתרונות בזום וכו'.
החינוך החרדי אינו חשוב… כך לדעתם.
השאלה היא פשוטה מאוד, האם כאזרחי מדינה דמוקרטית מוטל עלינו לשתוק וללכת כצאן לטבח כדי שחלילה לא יגידו עלינו ואוי ואבוי, או שלהיפך, נקים קול זעקה! אל תקרא לזה פתיחת מוסדות חינוך, תקרא לזה הפגנה!
אין דרך שיכירו בצרכים שלנו או במצוקות שלנו אם לא נקום ונעשה מעשה באופן הפגנתי! כן אנחנו קיימים יען כי אנחנו קיימים!
יש לנו מצוקה, אם הנוער שלנו ישאר בבית עד כ"ח טבת כמתוכנן, יהיו נזקים נפשיים חינוכיים ורוחניים שאין דרך לתקן, ואיש לא מוטרד מזה ולא מחפש פתרון.
זה לא יכול להיות במדינה מערבית דמוקרטית, הזכות להפגין היא זכות יסוד, ופתיחת מוסדות הפגנתית היא הפגנה…
שוב אינני מקבל החלטות, רק מאיר צד.
ואם תעיין היטב זה כלול גם במה שכתבתי קודם, אתה יכול לזקוף קומה, יש לך זכות קיום, יש לך צרכים לגיטימיים, ורק אם אתה עצמך תאמין בכך תוכל לשכנע בכך גם אנשים אחרים…
חזק וברוך!!!
סליחה שאני מתערב, הרב כתב שאמרו להעביר מפה לאוזן, אבל מה בקשר לזה שהבתי ספר הדביקו כל כך הרבה משפחות ולצערינו הרגו גם הורים?? הרי זה לא ענין של לפתוח בלי שידעו, זה הרי פיקוח נפש וכבר הוכיח את עצמו שבחודש אלול שפתחו את הבתי ספר זה הגיע ל- 9000! חולים ביום. עובדה שיש רבנים כמו למשל חכם שלום כהן שליט"א וכו', ובכלל למה שההורים לא ילמדו עם הילדים??
אני רואה שלא ממש קראת כל מה שכתבתי, וכי אני קיבלתי החלטה זו? וכי אני יודע לקבל החלטה זו? אני רק השבתי עד כמה שנכון כך להורות, מה עם חילול ה'… לעצם הענין זו שאלה כבדת משקל ביותר, שלא אני יודע לענות, אני רק יודע שכאשר מקבלים החלטה, כמו כל החלטה בענין זה, פתיחת מרכולים מסעדות בריכות שחייה ועוד, לוקחים בשיקול צורך מול סיכון ואז קובעים את המדיניות, והתחושה כאן שאי במשרד הבריאות לא ממש לקח ברצינות את המצוקה החרדית בענין, ולכן אינני יודע עד כמה שיקול הדעת שלהם כאן מספק, ומכאן היתה כנראה החלטה בבית גדולי הדור לקחת את ההחלטה בידים בזהירות ובאחריות, שוב אני לא יודע כלום רק מסביר את התהליך.
יישר כוח גדול.
וסליחה שאני חוזר לנושא הקודם, אני פשוט רוצה להיות בטוח. לצאת "מוזר" (כמו בדוגמא של הרמת דבר הטעון גניזה וכן במקרים נוספים שמזדמנים אצלי מדי פעם) זה בטוח לא נחשב חילול השם (כי אולי יורדת קרנה של הדת בעיני הרואים אותי כיוון שהם לא יודעים שאני מרים דבר גניזה)? רק דברים שנראים כעבירת עבירות נחשבים חילול השם?
אין כל מקום לחשש, אנשים רואים אותך אדם נורמטיבי מבינים שיש לך ענין מסויים שאתה מעוניין בו.
השאר תגובה