שם שכתוב בכתובה ולא משתמשים בו – האם נכתב בגט?

בס"ד
שלום רב,
בכתובה שמי היה אחר ובמשך הנשואין שמי שונה לשם אחר כמו משרה לחנה לדוגמה
כעת אני לפני הגט ורציתי לדעת אם שינוי השם מהווה בעיה?
תודה וחודש מבורך

תשובה:

שלום רב

השם אף פעם אינו מהווה בעיה, אלא שדייני בית הדין בהחלט ירצו לשמוע אם עדיין משתמשים בשם שבכתובה או בכלל לא ולפי זה יגבשו את אופן כתיבת הגט.

בשורות טובות ושיהיו רק שמחות!

מקורות:

על שם שכתוב בכתובה לבד ולא משתמשים בו כלל, האם הוא נכתב בגט רבו הדעות בין הפוסקים:

בטיב גיטין (ליקוטי שמות אות לח) כתב: מי ששמו בפי כל פישל ועולה לתורה ירוחם ושם אביו גדליה ועולה לתורה בן גדליהו, ובשעת נישואין צוה לסופר לכתוב בכתובה שלמה ירוחם פישל, ואומר שזוכר מילדותו שאביו אמר לו שיש לו עוד שם שלמה וקראו שלמה פישל ולכך צוה לכתוב כן בכתובה, אך לא נקרא בשם שלמה קודם הנשואין ואח"כ רק פישל לבד, יש די בגט אחד לבד שיכתוב בו ירוחם המכונה פישל וכו'. ובס"ק ל"ט שם ביאר: דשם שלמה, כיון שנשתקע, בין בפי העולם בין לס"ת, אין לכותבו כלל, ומה שנזכר בכתובה אין זה עושה רושם הזכירו בגט. ומה שכתב הב"ש בכללים [סעיף ג] דאזלינן בתר השם הנכתב בכתובה, זה נאמר לענין דקדוק השם איך לכותבו … אבל בשביל שם שנשתקע, בשביל שנכתב פעם אחת בכתובה פשיטא שלא קבע לו השם הזה ולא אתחזק ביה כלל … כי ידוע שאין איש שם על לב להטות אוזן לקול הקורא בכתובה ואין מי שיעלה על שפתו שם שלמה כלל. והובא ביד יוסף (לר"י שטראסבורג) סי' י"ב; בית יצחק (לרי"י שמעלקיש) ח"ב סי' כ"א; אחיעזר ח"ג סי' ע"ו; זקן אהרן ח"ב סי' קט"ז; חבלים בנעימים ח"ה סי' ל"א; גט מסודר שער ד' סי' ט' סעיף ו'. וכ"כ בשם עולם (לר"ר לאנדא) סי' ט"ז סעיף ד', אלא דיעוי"ש ס"ק י"ט שצידד לחוש בשם חולי שנכתב בכתובה ונשתקע לדעת הסוברים דלא חשיב נשתקע, ולכתוב שני גיטין, ועיי"שש הניח בצ"ע לדינא.

ובאהלי שם (כלל ב ס"ק כג) הביא אף הוא את דברי הטיב גיטין, והוסיף: ונראה דה"ה אם נכתבה הכתובה כדינא, שאז בשעת כתיבת הכתובה היה נקרא בשם זה, אלא שאח"כ נשתקע שם זה, מ"מ מאחר שנשתקע נשתקע ואין מזכירין אותו בגט … וכן נראה מצד הסברא, דהא בגט הכל בהיכרא תליא מילתא, ומה מועיל לנו השם הכתוב בכתובה המונחת בארגז, מאחר שנשתקע. ועיי"ש שכן נראה מדברי הטיב גיטין בכמה מקומות. וכ"כ בדברי חיים ח"א סי' נ"ט^[1], ובח"ב סי' קס"א, והובא בחינוך בית יצחק סי' י'[2]; זרע אברהם (לר"א יצחקי), סי' י"ז, ושכן נראה מרהיטת דברי הבית יוסף שלא חילק בזה. דברי אמת (לר"י בכר), קונטרס בעניני גיטין סי' ט'; אבני צדק סי' קט"ז; חקרי לב סי' נ"ב דף קכ"א טור ד', בדעת התורת חסד (לר"ח פרחיה), סי' ק"ב[3]; לחם שלמה (לר"ש בולה) דף קנ"ו טור ג'[4].

ובמשאת משה (ח"ג סי' ח, דף לב טור ב), לאחר שהביא מדברי הרדב"ז (ח"ג סי' תלט) דס"ל שאין כותבין שם עלייה לתורה שרק מקצת בני אדם קוראים אותו בו, והובא להלן אות <שז>, וציין לדברי כל הפוסקים שחלקו על דבריו, כתב: עד כאן לא איפליגו רבוותא אלא בדאיכא פורתא מיהא דקא קרו ליה בשם עברי ורובא בשם הפרסום, דלרדב"ז סגי ליה בשם המפורסם יהיה מה שיהיה ואידך מכללא דוכל שום … ברם בכהאי גוונא דנדון דידן דליכא אפילו פורתא דקרו ליה אברהם … הא פשיטא דאם יכתוב שם אברהם אפילו לטפל איכא ספק פיסול וכו'. אף ששם אברהם נכתב בכתובה כמבואר שם בדבריו באורך. וכן נראה מדבריו שם סי' י"ג. וכ"כ בח"א של ספרו (סי' יח דף קנט טור ג): דאנן בתר ההכרה אית לן למיזל, וכל שאין אנשי מקומה מכירין בה באותו השם, מה יושיענו היותו כתוב ומפורש יוצא בשטר הכתובה.

ועיין ירים משה (לר"מ קאסטרו, דף סד אות יג) שכתב: מי שקראו לו מחמת חולי שם שני חיים והשם הראשון יוסף נשתקע רק שבכתובה כתוב יוסף דמתקרי חיים מוה"ר ז"ל בתשובה [שער אשר סי' מב] עשה ספק ספיקא דלא חשיב נשתקע ודי בגט אחד, וכותבים בו יוסף דמתקרי חיים. וע"ע שם אות ד'.

אולם בחידושי אנשי שם (סי' נה) כתב בנדונו: נראה דאם כתוב כן בכתובה לא נחשב נשתקע, והיינו כיון דהכתובה קיימת, אז כל שעה ושעה נחשב כאלו עתה נכתב מחדש … כיון דאסור לשהות עם אשתו בלי כתובה, ואם היתה נאבדת כתובה זו היה אסור לשהות עמה עד שיכתוב לה כתובה מחדש, בזה ודאי כל זמן שכתובה ראשונה קיימת נחשב כל שעה כאילו עתה כתב לה[5] … ועוד היה נראה לחלק בין שם הבעל לשם האשה, ובשלמא בשם הבעל אין הכתובה מחזקת שמו לומר דהוי שמו גם עתה כן ולא נשתקע, כיון דאין הכתובה בידו, ואין מוכח מתוכו דזה הוא, אולי על איש אחר נכתב, ולכך, נהי דכבר נכתב בכתובה, הוי רק כאילו נתנו לו שם מחמת חולי ואז הוי שמו כן, אבל לא מהני זה להחזיק לו תמיד שם זה. אבל בשם האשה, כיון דהיא מוחזקת בכתובה כן ותפיסתה מוכחת עליה דשלה היא, בזה כיון דנכתב כן בכתובה הוי כאילו כל שעה הוי שמה כן, ומועיל זה שלא יהיה נעשה נשתקע כלל[6]. וכ"כ שם סי' ס"ג, סי' קמ"א, סי' קס"ח וסי' קע"ג, ובהשמטות סי' ו', וע"ע בדבריו שם סי' קכ"ב. וכ"כ בזרע אברהם (שם) ובחקרי לב (שם, דף קכא טור ג), בדעת שו"ת מהרח"ש (סי' י) ותשובת המטה יוסף המובאת בגינת ורדים (כלל א סי' כב)[7]; כנסת הגדולה הגב"י ס"ק קנ"א[8]; יד יהודה גיטין סי' ג', ה'; שו"ת אור שמח סי' מ"א. וכן נראה במנחת משה (לר"מ ירושלימסקי), חוקי השם דין כ'. וע"ע ברכת יוסף סי' ע' שהכשיר בשם שבכתובה בצירוף שהוא שם עריסה, וביאר דבריו בשם עולם (לר"ר לאנדא, סי' ב ס"ק ז): כי בתרתי למעליותא ודאי לכו"ע אין בו חשש נשתקע. וע"ע שם סעיף ח' שהביא את דברי החידושי אנשי שם לדינא. וכן נראה במאמר מרדכי (לר"מ איטינגא) סי' ג'. בסי' קמ"ח הוסיף החידושי אנשי שם: ולכתחלה היה להם לכתוב רק חיה לבד, כיון דעכ"פ בדיעבד כשר ראוי לחוש לכתחלה לדעת הגאון [הטיב גיטין הנ"ל] דבכתובה נחשב נשתקע. והובא בשם עולם שם[9].

ובחיים שאל (ח"א סי' לז) כתב, דאין לומר שמכתיבת הכתובה נוכל רק להוכיח על צורת השם, ולא למנוע את שיקועו: דלזה נמי יועיל, דהחזן וכל העם הנמצאים בשבע ברכות ידעי דשמה כך הלא ברחל, וזה ימים מועטים דנשאת.

ובשואל ומשיב (מהדו"ת ח"ג סי' קו) לאחר שהביא מדברי הטיב גיטין שסבר שכתיבת השם בכתובה אינה מצילתו משיקוע, כתב: כיון דבכתובה נכתב השם, אם כן אם תרצה לגבות כתבותה לא תוכל לגבות, כי יאמרו שהכתובה אינה שלה, והראיה שבגט לא נכתבה כך, ואף שתביא ראיה משם אביה ובעלה ואבי הבעל, עכ"פ לכתחילה ראוי לכתוב כאשר הוא בכתובה כדי שתוכל לגבות מהם[10].

ובאגרות משה (ח"ד סי' קד) כתב: וטעם הגאון ר' שלמה קלוגער [הנ"ל], דשם הכתוב בכתובה לא נחשב נשתקע כיון דהכתובה צריכה לה כל ימי היותה עמו, הוא טעם נכון, אבל הוא שייך רק בנשים שומרות תורה, אבל לא בנשים שאינן שומרות תורה שאין יודעות צורך לשמור את הכתובה, וכ"ש אם לא שמרה כתובתה.

[1] ויעוי"ש שהביא שכן כתב בגט פשוט (ס"ק פז) בשם הרדב"ז. וצ"ע, שכן דברי הגט פשוט אמורים לגבי שם שלא נשתקע לגמרי, ושני השמות הנזכרים בגט, אלא שכתב להקדים שם עלייה לתורה לשם שנכתב בכתובה כיון שהוא מפורסם יותר ממנו. וצ"ע.

[2] אמנם, בדברי חיים (גיטין כללי הבית שמואל ס"ק ג), לאחר שכתב כנ"ל דכתיבת השם בכתובה אין בה כדי להצילו משיקוע, כתב: אך מ"מ י"ל דעכ"פ לא הוי נשתקע לגמרי, ובפרט דתקנת ר"ג לכתוב וכל שום וחניכה הוי גם משום הכתובה כמבואר בר"ן ז"ל, וא"כ יש לחוש, בבואה לגבות הכתובה ותביא הכתובה לפני הב"ד בב' שמות שכינוה, ובגט לא כתוב רק שם אחר, יאמרו לא זו הוא המתגרשת, ולכן בכה"ג צ"ע, ולפענ"ד צריכה שני גיטין בכהאי גוונא. ע"כ. וצ"ע. ומכל מקום אינו נפק"מ כ"כ לדעת הסוברים דבלאו הכי יש לכתוב שני גיטין בכל שם שנשתקע, ראה להלן אות <שיא>.

בעיקר דבריו, ראה באבני צדק (סי' קטו) שהקשה, שהרי הלכה פסוקה היא שאם כתב בגט חניכה שהכל קורין בה הגט כשר, ויש אומרים שאף לכתחילה ניתן לעשות כן, ולא מצינו שחששו שמא תוציא שטר כתובתה ויצא לעז על הגט שנכתבו בו עוד שמות אחרים.

ולהלן שם סי' קט"ז כתב: ולדעתי עיקר כוונת הדברי חיים אינו שבאמת חשיב מה שנכתב בכתובה לומר שמהאי טעמא לא נחשב נשתקע לגמרי, דודאי אין זה די לכתוב דמתקרי מחמת שנקראת בחופה מתוך הכתב, רק הכי קאמר הדברי חיים, דחיישינן ללעז, כלומר שלא יהיה לעז בעת שתתבע הכתובה, אבל באמת אין גט זה כלום, רק לסתום דברי המלעיזים, ועיקר הגט הוא מה שנכתב שם האחד שנקראת בו באמת. ע"כ. וע"ע שער אפרים (סי' קיח) דכל מיני דטצדקי יש לעשות כדי להשוות את הנכתב בגט עם הנכתב בכתובה.

[3] נדונו של התורת חסד שם הוא בשם שלא הוחזק מעולם אלא על ידי אדם אחד או שנים, אלא שנכתב בכתובה, ולולי דברי החקרי לב היה נראה לחלק טובא בין הנדונים, דלהחזיק שם חדש צריך שיוחזק כך ל' יום וכו' כמש"כ הפוסקים, אבל בגוונא שהוחזק שמו כך אלא שנשתקע, אפשר שהכתיבה בגט מונעת שיקועו.

[4] וראה גנזי חיים מערכת גט סי' ל"ז אות ח' שהאריך הרבה בפלוגתא זו, ומדברי חכמי הספרדים בזה לכאן ולכאן.

[5] על פי דבריו אלו הכריע ביד יוסף (לר"י שטראסבורג, סי' יא) בנדונו, שאם אבדה הכתובה הכל מודים דנשתקע אותו השם אף שנכתב בה מתחילה, דבאופן זה לא שייך טעמו דכל שעה נחשב כאילו נכתבה הכתובה מחדש.

ועיי"ש ראיותיו, מכך שלא כותבים הריני כפרת משכבו בכתובה ומשום שהכתיבה אינה לאותה שעה בלבד, ומשיטת רבינו אליהו במנחות שמצריך לעשות קשר חדש לתפילין בכל יום, ובמזוזה אינו מצריך כתיבה מחודשת, והיינו משום שבלאו הכי נחשב הדבר כאילו היא נכתבת בכל שעה מחדש.

והוסיף עוד, דאף הפוסלים אפשר שלא חששו אלא באופן שכתבו את השם שנשתקע כשם עיקר, ועל פי זה כתב: הכלל כך הוא, דהנה גבי גט יש שני ענינים פסולין, יש דהוא פסול דהוי שקר באמת, ויש שאינו פסול רק מחמת דמחזי כשקרא, והרואים יאמרו דאין זה המגרש. ולכך, אם כתבו בעיקר השם שם שנשתקע אז הוי שקר באמת, כי אין זה שמו, אבל אם זכור הוא בכתובה, אז עדיין לא נעקר שם זה ממני ואינו שקר ממש, אך עכ"פ מחזי כשקרא, דהעולם אין יודעים דנכתב כן בכתובה ויאמרו דאין זה המגרש. אך לפי"ז, אם כתבו בלשון דמתקרי, הנה בלשון דמתקרי אף אם לא הוי לו שם זה מעולם לא מחזי כשקרא, כיון דכה"ג כותבין אפילו על מיעוטא דמיעוטא הקורין לו כן כותבין דמתקרי א"כ יאמרו דאולי יש מיעוטא שקורין לו כן, ולכך בשביל לשון דמתקרי לא מחזי כשקרא לומר דאין זה המגרש, רק כה"ג אם אין לו שם זה פסול מכח דהוא באמת שקר, א"כ תינח אם לא נכתב בכתובה כן, אבל אם נכתב כן בכתובה כשר ממ"נ, דשקר ממש לא הוי כיון דהכתובה כרוכה ומונחת לפנינו לא נעקר ממנו שם זה, ולשמא יאמרו דאין זה המגרש ומחזי כשקרא אין לחוש, דהרואה יאמר אולי יש מיעוטא שקורין לו כן, ובלשון דמתקרי לא מחזי כשקרא.

[6] ובאהלי שם (שם) דחה דבריו, וכתב: ולפע"ד גם בשם האשה לא מהני כתובתה להעלות את הנשתקע, ומה מועיל בזה תפיסתה בכתובתה, דאטו בכיפא תלי לה להראות שהיה לה שם זה מקדמת דנא.

[7] דברי המהרח"ש הובאו לעיל אות <שלב>, יעוי' בדבריו שפיטא ליה שגם אותו שם שנשתקע נכתב בגט, ולא נסתפק אלא איזה שם יכתבו לעיקר. ודבריו צ"ע, שהרי בתשובת מהרח"ש מדובר באופן שגם אימה קוראת אותה כך לפעמים, ואפשר שמשום כך סבר שאינו נחשב כשם שנשתקע, ולא מחמת הכתיבה בכתובה לבד, וכפי שהבאנו לעיל שם מדברי האחרונים בדעתו. וביותר קשיא, שהרי את עיקר ספקו של המהרח"ש ביאר בזרע אברהם שם, שהוא משום שאין אדם יכול לקרוא שם לבן חברו, וממילא נסתפק שמא דעתה של האם חשובה יותר אף שכל העולם קוראים לה בשם אחר. ואם כן בהכרח אין עיקר טעמו משום כתיבת אותו השם בכתובה [ובדוחק י"ל שקריאת האם אינה מועילה להציל משיקוע, אלא שלאחר שמחמת כתיבתו בכתובה נחשב הבר שלא נשתקע שמו, ממילא חזרה חשיבותו הראשונה משעה שקראוה כך אביה ואמה].

עוד צ"ע, ראייתו מהגינת ורדים, שכן שם הנדון הוא אם ניתן להכריע על פי הכתובה שנכתב בה שמה שרה, ששם שרור שהכל קוראים אותה בו הוא קיצור השם, וממילא לא נשתקע ממנה שם שרה. אבל אם הם שני שמות נפרדים, אדרבה, שם שרה הכתוב בכתובה נחשב שם שנשתקע ופוסל את הגט, וצ"ע.

[8] אלא שחשש לסמוך על הוראתו למעשה.

[9] ומכל מקום הוסיף שם בסעיף ט', שבמקרה שנשתקע שם העיקר והוא כתוב בכתובה, ועתה היא נקראת רק בכינוי שאינו נכתב לעולם בתורת שם עצם, יש לכתוב את השם הנכתב בכתובה אפילו לכתחילה. ובעצם נדון זה, במי שנודע בכינוי לבד, ראה לעיל אות <שיג>.

אך כאמור לעיל, מחמת כתיבת השם בכתובה לבד אין די כדי להצילו משיקוע, וכפי שהובא בשמו לעיל בדעה הראשונה.

[10] צ"ע בדבריו, דכיון שנראה שמסכים לדברי הטיב גיטין ששם הכתוב בכתובה נחשב שנשתקע, היאך הורה לכותבו בגט מחמת תקנת הכתובה שתוכל להגבות בנקל.