מחזיר גרושתו אחר שנתייחד עמה – ברכות האירוסין והנישואין

שאלה:

זוג שנתגרש כדין, ואחר כמה חדשים נתייחדו וגרו בבית אחד לכמה שבועות ובאו לבקש לסדר להם חופה וקידושין כדין, מה הדין אודות ברכת אירוסין האם אפשר להמסדר קידושין לברך או דילמא כמו שחוששין להצריכה גט שנית [בסי' קמט] ה"נ יש לחוש שלא לברך, ולדעת הב"ש שם אף אם אומרים שלא בעל אינו נאמן דהוה כמעיד נגד עדים
יורינו מורינו איך יש לנהוג למעשה בנידון זה ושכרו כפול מן השמים

תשובה:

שלום וברכה

נראה שכיון שמדובר במחזיר גרושתו ולא בסתם אשה שחי עמה בנישואין אזרחיים או בלא כל רישום, לדעת השולחן ערוך ומנהג הספרדים לא ניתן לברך ברכות אלו, ואילו לדעת בני אשכנז יברכו כרגיל, וכפי שיבואר [אמנם אם יתן לה גט קודם שישוב וישאנה, לכל הדעות יוכל לומר ברכות אלו].

מקורות:

דן בענין זה בארוכה הגאון רבי פנחס גולדשמידט שליט"א אב"ד מוסקבה ויו"ר ועידת רבני אירופה, בספרו העומד לצאת לאור בקרוב ובא לידי – העוסק בגדרם של נישואין אזרחיים והמסתעף מכך, ואני מצטט לך מתוך דבריו.

בשו"ע (אבן העזר סימן קמט ס"ב) כתב, דאיש ואשה שהתגרשו כדת משה וישראל, ולאחר הגירושין נתייחד עמה בפני שני עדים, והיו שני עדים כאחד, וראו הוא והיא את העדים, אם היתה מגורשת מן הנישואין, חוששין לה שמא נבעלה, והן הן עדי ייחוד הן הן עדי ביאה. לפיכך היא ספק מקודשת, וצריכה גט מספק. ע"כ.

ובפתחי תשובה (שם ס"ק ה) הביא מתשובת הרדב"ז (ח"ג סימן תקסח) שכתב, דאם רוצה להחזירה, הדבר ברור שצריכה קידושין אחרים ולא יברכו ברכת אירוסין, כיון דהוא ספק שמא בעל לשם קידושין והוי ברכה לבטלה, דמה שנעשה נעשה. ואפילו אם הוא אומר שלא בעלה לא מהימן דדילמא אמר הכי משום דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה. וכתב הפ"ת על דבריו: נראה דנמשך בזה אחר דברי הרמב"ם שהובא בשו"ע (סי' לד ס"ג), אבל למ"ש הרמ"א (שם), גם הכא יש לברך. ע"כ. וכוונתו למה שכתב מרן בשו"ע (שם): "אם לא בירך ברכת אירוסין בשעה שקידש, לא יברך אותה בשעת נישואין". אך הרמ"א כתב ע"ד: "וי"א דמברכין אותה בשעת הנישואין (מרדכי פ"ק דכתובות), וכן נוהגין. אפילו קידש אשה מזמן ארוך, מברכין ברכת אירוסין תחת החופה. וי"א דחוזר ומקדש אותה תחת החופה, כדי שיהיו הקידושין סמוכין לברכה (ריב"ש סי' פב)".

נמצא שעניין זה תליא במחלוקת השו"ע והרמ"א, שלדעת השו"ע אין יכול לברך ברכת האירוסין, מאחר ויש לחשוש שבעל זה מכבר לשם קידושין. ואילו לדעת הרמ"א גם בכה"ג יש לחזור ולברך בשעת הנישואין. ועיין עוד בספר המקנה (קונטרס אחרון סי' כו סעי' א) שכתב בענין מומר ומומרת, שהגם שדר עמה לאחר גירות, לכתחילה צריך קידושין מחדש ונישואין בברכה כתקנת חז"ל, עיי"ש. ולא חש לכך שבעל זה מכבר לשם קידושין.

אך נראה, דמאחר ודעת הרמב"ם (פ"י מה' גירושין הי"ט) שלא אמרו חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא במי שגירש את אשתו וחי עמה לאחר הגירושין חיי אישות, וכן פסק השולחן ערוך (אבן העזר סימן קמט ס"ד-ה), שכתב: "מי שגירש את אשתו, ונתייחד עמה, וקודם שגירשה שנית לקחה אחד לשם פילגש, אסורה לשניהם וצריכה גט משניהם. לא אמרו חזקה זו דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, אלא באשתו שגירשה או במקדש על תנאי ובעל סתם, שהרי אשתו היא ובאשתו הוא שחזקתו שאינו עושה בעילת זנות עד שיפרש שהיא בעילת זנות או שיפרש שעל תנאי הוא בועל. אבל שאר כל הנשים, בחזקה שבעל לשם זנות, עד שיפרש שבעל לשם קידושין". ע"כ. הרי שלדעת השלחן ערוך, הלכה כהרמב"ם שאין אומרים חזקה שאין אדם בועל בעילת זנות אלא במי שהיתה אשתו שגירשה והתייחד עמה לאחר מכן, או במקדש על תנאי ובעל סתם. אבל שאר כל הנשים, בחזקה שבעל לשם זנות.

וא"כ לדעתו, דוקא במחזיר גרושתו שפיר שייך לומר כמ"ש הרדב"ז דהוא ספק שמא בעל לשם קידושין והוי ברכה לבטלה, דמה שנעשה נעשה. אך בנישואין אזרחיים אין מקום להסתפק בכך, וכמשנ"ת לעיל. וכיון שכן, אין מקום לדמותו למה שכתב השו"ע בסי' לד, דשם קידש כדת משה וישראל אלא שלא בירך, ומש"ה חשש שלא יחזור לברך, אבל בכה"ג שאין כאן קידושין כלל, גם לדעת השו"ע יש לברך ברכת האירוסין.

וכן ראיתי בשו"ת יחל ישראל (ח"ג סי' צא) שכתב משם הגרי"ש אלישיב, שיש לברך בנישואין אלו ברכת חתנים, ככל בחור ובתולה הנישאים. ועיין גם בספר מעדני שלמה (עמוד שנא), שכן הורה הגרש"ז אוירבך, בנוגע לזוג מעולי רוסיה שהיו נשואים שנים רבות בנישואין אזרחיים ברוסיה, ולפני כמה שנים חזרו בתשובה וכעת נודע להם שהם צריכים נישואין ע"י חופה וקידושין, ואמר הגרש"ז שבודאי יכולים לינשא עם כל הברכות ויכתבו כתובה. ושאל השואל שהלא אנשים רבים יודעים שדרו יחד כמה שנים, ונימא דזה גופא הוי קידושין, דהרבה עדים יש על כך, כמו שכתבו ע"פ רש"י (כתובות ט, א ד"ה מפני מה), ואמר, שאמנם יש שמפקפקים מטעם זה, אבל להלכה לא קי"ל כן, ואפשר לברך כל הברכות בלילה ראשונה. ויש לצרף את הסברא שלא התכוונו לשם נישואין. עכ"ד. ועיין גם בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סי' תרמב) שכתב דכשהיה נישואין אזרחיים וחיו יחד שנים הרבה וחזרו בתשובה, יש לקדשה שוב בברכה. וכן עמא דבר וכן נהגו רבני ישראל בכל קהילות ישראל.

כן כתב רבי חיים פלאג'י בשו"ת חיים ושלום (ח"ב סימן ל), וכן כתב בשו"ת שרידי אש (חלק א סימן צג), שדעת רוב הגדולים שאין בנישואי ערכאות משום איסור אשת איש ואינה צריכה גט, ולא שייך לומר שהוחזקו כאיש ואשה, והרי הכל יודעים שנישאו זה לזו רק בערכאות. ולפי"ד עלינו לפרסם ע"י מה שאנו מברכים ז' ברכות שאין במעשי נישואי ערכאות שום ממש עפ"י דיני תוה"ק. ועי' באה"ע (סי' לד סעי' ג) ברמ"א שם, שאם לא בירך בשעת אירוסין, מברך לאחר זמן בשעת נישואין וטוב שיקדש אותה, עי"ש. ודחה דברי הסוברים שגם בנישואי ערכאות ואח"כ חיו כאיש ואשה והוחזקו בכך הרי היא א"א גמורה, ולפי דעתם אין לברך ז' ברכות. וכן כתב בשו"ת יחל ישראל (ח"ג סו"ס צא) משם הגרי"ש אלישיב. וכן הובא בספר מעדני שלמה (עמוד שנא) משמו של הגרש"ז אוירבך.

אם צריך עשרה דוקא

וראה בספר עלי תמר (מגילה פרק ד הלכה ד) שכתב: והנה נתעוררה השאלה ברוסיה הסובייטית שעפ"י החוק אין לסדר קידושין דתיים רק נישואין אזרחיים, אולם ישנן ישראל קדושים שבאישון לילה ואפילה באין בסוד להרב ומסדרין קידושין וחופה כדין. אבל אי אפשר שיהיו שם עשרה. ואם נאמר שיסדרו להם חופה בלא ברכה, רגשות איומות תהיינה אופפות להזוג הצעיר הדתי בחייהם, נראה שיש לסמוך בשעת שמד כזו על הפרקי דרבי אליעזר (פרק יט) ומדרש שוחר טוב (תהלים צב), שיכולים לברך ברכת חתנים אף בפחות מעשרה. ואולי אפילו כן דעת הבבלי, וכמ"ש בנדה (דף ו), כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק. ועיין בפ"ת (ס"ק ז שם) בשם שו"ת נוב"י (סי' נו), שכתב דאפילו לדעת הרשב"א דברכות מעכבות ובמקום שאין עשרה אין לעשות הנישואין, מ"מ אם כבר בירך בפחות מעשרה בוודאי שהברכות ברכות הן. וברוסיה, הלא גם הרשב"א מודה שיש לומר הברכות, דהכי לא יעשו נישואין וכמ"ש התה"ד שם, עיין שם. אלא דיש לסמוך על הפרד"א  ושו"ט וכנ"ל. ונראה, שאף בשעת הדחק גדול שהזוג נודד למקום רחוק והשעה דחופה וההורים חוששים שיעשו רק נישואין אזרחיים, ולפיכך ההורים מסדרים אצל רב חו"ק ואין שם עשרה, ואם יעמידו חופה בלי שבע ברכות רגשות מרות תהיינה מנת חלקם, יש לסמוך על הנ"ל ולברך. כן אני דן לפני רבותינו בקרקע והם יכריעו הלכה למעשה. עכ"ד.

אמנם לעניין מעשה נראה לפקפק בדבריו, וכן הורינו הלכה למעשה בשנת תש"פ כאשר התרגשה ובאה על העולם כולו מגיפת ה'קורונה', ונשאלנו על ידי רבים, אם בדיעבד ובשעת דחק כזו שיש חשש הידבקות במגיפה, ומחמת כן אסורה ההתכנסות של יותר מעשרה אנשים יחדיו, ונמצא אם כן שמלבד הכלה ואמה, אין כאן אלא שמונה, אם ניתן לברך את ברכות הנישואין בפחות מעשרה.

והנה בגמרא (מגילה כג, ב) מבואר שאין אומרים ברכת חתנים בפחות מעשרה, וכדין כל דבר שבקדושה, וכמבואר בשיטה מקובצת (כתובות ז, ב) בשם הגאונים, ובפני יהושע (כתובות ח, א). וא"כ, כשם שלא ניתן לומר קדיש וקדושה בפחות מעשרה, גם בשעת הדחק, הוא הדין גם בברכות הנישואין.

אמנם, בתשובות הגאונים (סימן תשס) מבואר שטעם הצורך בעשרה אינו משום דבר שבקדושה, אלא משום כבוד. וכ"כ בתוס' רי"ד (שם): דברכת חתנים צריכה בעשרה, כדכתיב: "במקהלות ברכו אלהים", וכתיב "ברוב עם הדרת מלך", וזו האסיפה היא על כבודו לברכו ברבים. ע"כ. וכ"כ בערוך השלחן (אה"ע סי' סב סעי' יא): ואף על גב דלאו דבר שבקדושה הוא כקדיש וקדושה שלא יתאמרו בפחות מעשרה, מ"מ כיון דאומרים שהכל ברא לכבודו לכבוד הנאספים ומזכירין בניין ירושלים, אין מדרך הכבוד להזכירם בפחות מעשרה. ע"כ. אך אעפ"כ למעשה, אין להקל בזה. וכ"כ בשו"ת יביע אומר (ח"ה אה"ע סי' י), לחוש לדעת הסוברים שברכת חתנים הוא מדין דבר שבקדושה, ולכן גם בדיעבד צריך עשרה.

ואשר על כן, יש לנהוג כמו שכתב בערוך השולחן (אבן העזר סימן סב סעיף יב): י"א דבמקום שא"א להתאסף עשרה לא ישא שם אשה וילך עמה למקום שיש עשרה מפני הברכות [ב"י בשם רשב"א], אבל רבים חולקים ע"ז, דאין סברא כלל לומר כן, דאין הברכות מעכבות בדיעבד ויכניסנה לחופה בלא הברכות ויברכו אחר כמה ימים כשיזדמן להם עשרה אם יזדמנו בתוך שבעת ימי המשתה. ואפשר, דאפילו אחר זמן רב אומרים השבע ברכות כיון שעדיין לא אמרום, וכן מורה לשון הרמב"ם שכתב דאם לא ברכו ברכת חתנים מברכים אפילו אחר כמה ימים. ע"ש.

וכן השיב הגאון הרב צבי שכטר, ראש ישיבה וראש כולל ישיבת רבנו יצחק אלחנן, (בתשובה שנדפסה בקובץ שי"ל ע"י ועידת רבני אירופה), שיש צורך בעשרה לעיכובא, ואשר על כן יש לסדר חופה בלא ברכות, והברכות אינן מעכבות, דמה שאמרו כלה בלא ברכה אסורה לבעלה, היינו דבעי' חופה עם ברכות, אבל כל שאפשר חופה בלא ברכות, אין הברכות מעכבות. וכ"פ בשו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' מב) שבדיעבד יש לערוך החו"ק גם בלי עשרה ולא לברך, ולאחר זמן יברכו בעשרה.

וראה עוד בערוך השלחן (שם) שאין חילוק בזה בין כל הברכות לברכת "אשר ברא", שהגם שניתן לברך ברכה זו בשלושה, כמ"ש הרמ"א (אה"ע סי' סב ס"ד), מ"מ כל שהוא תחת החופה אין מברכים אותה לבדה, דבשעת החופה לא נתקן רק שבע ברכות.