שאלה:

שלום כבוד הרב,
בת שלי התגרשה בבית דין רבני בארץ. בזמן חקירת השמות הדיין שאל את בתי לגבי שמי. שם העברי שלי הוא ???? אבל יש לי גם שם לועזי ???). אני חייתי שנים רבות בארץ והשתמשתי עם השם העברי ולא הלועזי. בזמן שהייתי ארץ רק הורי ועוד 2 או 3 אנשים באנגליה השתמשו בשם ???. לפני כמעט 20 שנה אני חזרתי לגור בחו"ל. מאז חזרתי להשתמש בשם הלועזי. בזמן בירור השמות הדיין לא היה יכול לברר עם שמי הוא ??? או ???. הבת שלי לא הצלחה לצור קשר איתי לבדוק את העניין. הוא גם אמר שגיטין שניתנו על ידי שני הבנים שלי בעבר בספק כשרות בגלל אי ודאות לגבי השם ???י. רציתי לקבל חוות דעתו של הרב בעניין.
בתודה מראש.

תשובה:

שלום וברכה

1. כיון שהמדובר הוא בשם האב, אם כתבו את שמך העברי בלבד ללא השם הלועזי, לדעתי הגט כשר, כיון שהוא השם העיקרי והוא גם השם היחיד שהוחזק במקומם של המתגרשים, ומדובר בשינוי שם האב שדינו קל יותר משם המגרש עצמו. אבל בענין חמור זה שכבר נדון בבית הדין אני אינני מכריע אלא רק מצטט לכם מהחומר שערכתי במהלך עבודתי במערכת אוצר הפוסקים, שיבוא מכם ויהיה למראה עיני הדיין שיוכל להכריע על פיו.

2. אם כתבו בגיטין של הילדים האחרים את השם הלועזי שלך באופן של שינוי קל כזה, וכתבו גם את השם העברי, דעת רוב הפוסקים להכשיר, אלא שגם בזה יש שהחמירו ולכן יש להראות גם את המידע הזה לעיני הרב הדיין.

בשורות טובות.

מקורות:

1.  מה הדין כשיש לאב שני שמות – עיקר וטפל, והשמיט את העיקר.

במשאת משה (סי' יח) דן באבי המגרש שהיה נקרא משה, ומחמת חוליו נשתנה שמו וקוראים אותו חיים משה, ובגט נכתב משה לבד, האם נחשב כשינוי השם, ולאחר שהוכיח ששינוי שם האב פוסל בגט, כתב: ובאמת יש מקום לחלק ולומר, דאף את"ל דבשינה שם האב דינא הוא דמיפסיל גיטא בכך לכולי עלמא, מכל מקום הא דנידון דידן דאית ליה תרי שמיה וכתביה לחד מינייהו לא קרי ליה שינוי כל כך, דהרי טעם האוסרים בשינוי שמא דאבהתא לאו משום גזירה וחוקה היא, שלא נתנו דבריהם לשיעורין, אלא משום חששא דהרואה גט זה בשם זה יאמר דאין זו המתגרשת … משא"כ בנידון דידן, דהרי כתב בהדיא שמא קמא ואת שם הב' בשגם איהו העיקרי כפה עליו פסכתר ולא זכר, דליכא למיחש לרואים, דהרי אינון בדידהו ידעי ביה ודאי כי הוא זה שם המגרש, אלא דידעי נמי דאית ליה שמא אחריתי, ובכה"ג לא מיקרי שינוי לפסול בו^[1]. וראה שם (קנח טור א), שמשמע מדבריו שאף לכתחילה אין צריך לכתוב כל שמות האב. וראה עוד לעיל אות<> לגבי אבי המגרש שיש לו שם אחד במקום כתיבה ושם אחר במקום נתינה וכתבו אחד מהם, האם הגט כשר.

ובשבות יעקב (ח"ג סי' קלא), בנדונו לענין המתגרשת שאמרה לאחר נתינת הגט ששמעה מאמה בקטנותה שהיה לאביה שם אחר מחמת חולי, ולאחר שדן על דבר נאמנותה לומר שכך היה: ובר מן כל דין, מבואר בשו"ע סעיף ט' דאם לא הזכיר שם אבי האשה בגט כשר, וכ"ש היכא שהזכיר שם האחד, ובפרטות שכותבין במדינות אלו וכל שום וחניכה. והרי אם נשתנה שמו מחמת חולי, נמצא ששמו הראשון הכתוב בגט הוא שם טפל, ואעפ"כ הוא כשר. וכ"כ בדברי חיים ח"ב סי' קמ"ג.

ובשו"ת מהרי"ם (פאדווא, סי' לה) כתב בנדונו, לאדם שהיה נקרא שמואל ונשתנה שמו מחמת חולי ליצחק שמואל, וכתבו שמואל לבד: לענ"ד להקל בזה בפשיטות. דהנה דין אם צריך לכתוב שם אבי המגרש ושם אבי המגורשת נחלקו הפוסקים, וכמעט כולם הסכימו דאם לא נכתב אבי המגרש בגט מכל מקום הגט כשר, והוקבע כן להלכה פסוקה בשו"ע באין חולק, ולכמה ראשונים אפילו לכתחילה אין צריך לכתוב שמות אביהם בגט. רק היכא דשינה שם אביו בגט הסכימו הפוסקים דהגט פסול בדיעבד, ולכמה פוסקים אפילו אם נשאת תצא … אמנם נראה ברור דזה דוקא בשינוי שם ממש, דהנה נראה ברור שהך פסולא דשינוי שם אביו הוא רק מדרבנן, דחיישינן ללעז דהרואים יראו שאין זה המגרש כיון שנשתנה שם אביו, וכ"כ המהרח"ש הטעם והסכים לזה בעל הגט פשוט [הובאו להלן ס"ק<>], דכל זה הוא חששא דרבנן … ומאחר שהסכמת האחרונים דשינה שם אביו הוא רק פסולא דרבנן משום חשש הרואים דיאמרו דאין זה המגרש, נראה פשוט דווקא היכא דשינה ממש, אבל היכא דכתב שם אביו רק כתב שם הטפל, אף דבשם הטפל מהמגרש הסכימו האחרונים ז"ל לדעת הנך רבוותא דבכתב שם הטפל הגט פסול אפילו בדיעבד, היינו כיון דבגט צריך לכתוב שמו ושמה מדאורייתא … וכל שאין שמותיהם מפורשים בגט אין מוכיח בגט שזה הגט כורת בין ראובן זה ללאה אשתו, ס"ל לפוסקים דפסלי בשם הטפל כיון דאין זה שם העיקר ורובא אין קורין אותו בשם זה … משא"כ בשם אביו דמדינא אין צריך לכתוב כלל עכ"פ בדיעבד, א"כ שם אביו אינו מכלל ספירת דברים שהקפידה תורה שיהא ניכר שזה המגרש מגרש את אשתו, רק בשינוי שם אביו פסול מדרבנן משום חשש לעז, וכל שנכתב בגט שם הטפל עכ"פ אינו שינוי. וכ"כ במהר"ם שיק סי' ק"כ; שו"ת הרמ"ץ ח"ב סי' כ"ט.

ובפרי השדה (ח"ב סי' פ) כתב: המעיין היטב בדברי הרמב"ם פ"ג הלכות גירושין הלכה י"ג והלכה י"ד, יראה גם כן דבשני שמות ולא כתב רק אחד שאין ידוע בו כל כך, אינו בטל, רק פסול, אמנם בשינה שמו כתב אינו גט, דהיינו דפסול מן התורה, ופשיטא דמי שיש לו רק שם אחד וכותבין עליו שני שמות הוי ממש שינה שמו, וכיון דבשמות המגרש והמתגרשת כתב דאם כתב רק שם אחד פסול, היינו מדרבנן, ובשינה מן התורה אינו גט, א"כ אף אנו נאמר דבשמות אבותם נחתינן חד דרגא, ובשני שמות ולא כתב רק שם אחד שפיר פסקו גדולי הפוסקים שהבאתי להכשיר בשעת הדחק, ובשינה לפסול לגמרי, עכ"פ מוכח מדברי הרמב"ם דבשינה גרע אפילו מאם לא כתב רק שם אחד משני שמות, וכמו דגרע שינה שמותם מלא כתב רק שם אחד משני שמות לענין שם המגרש או שם המתגרשת, ה"נ גרע לענין שמות אבותם בשינה שם מאם לא היה כותב רק שם אחד משני שמות, וכיון דאפי' בלא כתב רק שם אחד משני שמות לא הכשירו הפוסקים רק בשעת הדחק, א"כ בשינה שם ממש כמו בנידון דידן, אין להכשיר אפילו בשעת הדחק.

ובאחיעזר (ח"ג סי' עו אות א) כתב: מה שהוסיף דבשם אבות אין חיוב לפרש כל השמות שיש לו ונראה דעתו אף לכתחלה, לא אדע מנין לו זה, דהא אם שינה שם אביה אפילו בדיעבד פסול כמבואר בשו"ע, ובלא כתב רק שם אחד משני המקומות קרי במשנה דגיטין ל"ד [ע"ב] שינוי השם, כדקתני, בראשונה היה משנה שמו. אלא די"ל דבאמת שיטת הרשב"א [שו"ת ח"א סי' קעו, ח"ב סי' טז] דבלא הזכיר שם אביו כשר, דשמו ושמה תנן ואלו שם אביו ושם אביה לא קתני … ועכ"פ מוכח לפי"ז בשיטת הרשב"א דשמו ושמה תני ושם אביהם לא קתני, דבכה"ג דכתב אחד משני השמות דאביהם בדיעבד כשר … ועכ"פ כיון דאם לא כתב שם אבי המתגרשת כשר בדיעבד, מכל שכן בכתב רק שם אחד של אביה. ולפי"ז לשיטת הרשב"א י"ל דהא דצריכים לכתחלה לכתוב כל השמות במקום כתיבה ונתינה אף שהוחזק בשם אחד, מצד גזירה שמא לא יהיה הכתיבה והנתינה במקום אחד דפסול גם בדיעבד, או שיהי' לעז באם תנשא עפ"י גט זה במקום אחר, אבל בשם אביה דבדיעבד כשר אין לחוש גם לכתחלה. אך כ"ז לשיטת הרשב"א^[2]. שוב ראיתי בים של שלמה פרק השולח [גיטין פ"ד] סי' י"ט שהביא דברי המהרי"ל והמהרי"ו שהחמירו בהשמיט שם כינוי של אביו [הובאו להלן אות<>], והיכא דיש לאבי המגרש שם אחד במקום הכתיבה ושם אחד במקום הנתינה ולא נכתבו שניהם פסול כמו במגרש עצמו, והחמירו בכתב שם אחד יותר מאם לא כתב כל השם … עכ"פ לכתחילה בודאי דצריך לפרש כל השמות של אביו כמו בשל מגרש, ולענין בדיעבד שפיר יש מקום לחלק על פי שיטת הרשב"א^[3].

ובקובץ נעם (כרך יא עמ' רסג) הובא שנשאל בזה בעל הצפנת פענח מדווינסק, והשיב: אין שם האב שלה שייך להאישות כלל, ושם אביה אין צריך לשמה כלל בזה רק בגדר טופס הגט, ורק שינוי פוסל. לכן כאן, כיון דהאמת כן שקורין לו כך מקצת בני אדם, אין חשש בזה אם יש טורח גדול להשיג ממנו ג"פ אחר. וכ"כ בחיי עולם נטע סי' ס"ד; ציץ אליעזר חכ"א סי' מ"ג, ועיי"ש שכן הסכימו חברי בד"ץ העדה החרדית, רמ"א פריינד, רי"י פישר, ורא"ד הורביץ.

ויש שהקלו גם כשכתב רק חניכה שאינה ידועה לכל. הב"ח (ד"ה כתב א"א הרא"ש), כתב בביאורו לתשובת הרא"ש [כלל מה סי' כה] שהכשיר גט שנכתב בו כינוי האב לבד: פירוש, כינויו שאינו ידוע וניכר בכל מקום, ואפ"ה כשר, דלא גרע מאילו לא נכתב שם אביה כלל דכשר דיעבד. דאין לפרש דמיירי בכינויו דידוע וניכר בכל מקום, דאם כן מאי איריא כינוי אבי האשה דכשר, הא אפילו בכינוי האשה עצמה הגט כשר. והובא בחמדת שלמה (סי' עא אות יח) כאחד מהצירופים בנדונו שם.

ויש שהקלו בזה במקום עיגון. בהאלף לך שלמה (סי' רכ) כתב בנידונו, על דבר אשה שקבלה גט מבעלה וכתוב בו בשם אבי המגרש יהודא ליב וכן היה עולה לתורה, אבל בפי כל נקרא רק ליב לבד [וא"כ צריכים היו לכתוב יהודא ליב המכונה ליב], ונסתפק אם הגט כשר, והוא מקום עגון: ופעם אחת המתקנו סוד ביחד עם הגאון מלבוב והגאון מסטאניסלאב והעלינו להכשיר בשינוי היכא דאינו שינוי גדול, ויהיה נדון רק כחסר. והנה כמו כן בנידון דידן י"ל כיון דעכ"פ עולה לתורה בשם יהודא ליב, ונהי דלא כתבו גם שם שנקרא בפי כל, עכ"פ אינו שינוי גמור ונדון רק כחסרון, ויש לצרף בזה דעת עבודת הגרשוני [סי' נה][4] ודעת הטיב גיטין [ליקוטי שמות אות ב' ואות כ"ו] דאין צריך לכתבו כלל[5]. לכן נראה שהוא כשר במקום עגון. ויש לצרף בזה עוד לסניף, די"ל כיון דעיקר החשש בזה היא דרבנן שיאמרו אין זה המגרש, אם כן תינח בדורות ראשונים שהיה הדרך ליתן הגט ליד האשה לגבות בו כתובתה ולהנשא, ולכן היה עומד לראיה, אם כן הוי חשש שיאמרו אין זה המגרש, אבל בזמן הזה דקורעין הגט מיד ולא ניתן ליד האשה, אם כן לא ידעוהו אנשים כלל, ואלו העומדין בשעת הגט מכירין את שניהם, דבלא"ה אסור לכתוב גט, ואם כן אין חשש שיאמרו אין זה המגרש. רק בבעל ואשה עצמן כיון דמפורש כן בש"ס ובראשונים דחשש לעז פוסל בו דיאמרו אין זה המגרש, לכן אף לדידן דאין שייך זה אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו, אבל באבי האיש והאשה שלא נמצא כן בש"ס וראשונים ויש מכשירין בלא"ה אף בשינוי, ולכן אף הפוסלים י"ל דמודים דבזה"ז יש להכשיר. ואם כי ח"ו לסמוך על היתר זה רק כתבתיו לסניף בצירוף טעמים הנ"ל. וע"ע שם סי' ק"פ, רט"ז. וכ"כ בשו"ת מהר"ש ענגיל ח"ז סי' קפ"ח.

ובצמח צדק (לר"מ מליובאוויטש, סי' רמו) כתב: הנה בדין כתב שם הטפל לבד בשם המגרש ולא כתב שם העיקר, פסק הרמ"א בשו"ע סוף סעף א' בהג"ה דכשר. ואף שהב"ש שם סק"ג חלק על הרמ"א, וכן הביא בתשובת אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' ל"ח בשם הט"ז שכתב דהג"ה זו היא לאו דסמכא כלל יעו"ש, מ"מ בספר מכתב מאליהו על דיני גיטין שער ד' הביא פוסקים רבים מגדולי הראשונים דס"ל כפסק הרמ"א, רק קצת גדולי הפוסקים דס"ל כפסק הט"ז והב"ש יעו"ש. וזהו בשם המגרש אבל בשם אבי המתגרשת ראוי לסמוך על המקילים וכפסק הרמ"א … עי"ל בזה טעם גדול להקל באבי המתגרשת אף לפי"ד הפוסלים בכתב שם הטפל בהמגרש, והוא בהקדים מ"ש בשו"ע סי' קכ"ו סעיף ל"א נהגו לכתוב וכל שום דאית לי ולאבהתי. ובגט פשוט שם ס"ק פ"ב העלה דס"ל להבית יוסף בשו"ע דכתיבת וכל שום בשם האבות אינו אלא מנהג בעלמא, ואין לחוש ולהקפיד אם לא נכתב. ור"ל, דתקנת רבן גמליאל לכתוב וכל שום לא היה כי אם על שמו ושמה, ולא על שם האבות ע"ש … והנה אנו במקום וכל שום אנו מפרשים כל השמות, כדעת ר"ת פרק השולח דף ל"ד ע"ב … ולכן בכתב שם הטפל לבד פוסלים יותר, וזהו דעת הפוסקים של הט"ז וב"ש. משא"כ בשם אבי המגרש והמתגרשת דלא היה התקנה לכתוב וכל שום, אם כן גם בשם הטפל לבד יש לצדד ולהקל. כי מה שהחמירו בכתב שם הטפל לבד זהו ג"כ מצד צירוף טעם הנ"ל דצריך לכתוב כל השמות. דהא קודם תקנת רבן גמליאל היה כשר אף בכתב שם מקום כתיבה לבד אף שבמקום נתינה נקרא בשם אחר, וא"כ הרי שם זה נחשב ודאי טפל במקום נתינה אעפ"כ היה כשר וכו'. ומסיק שם: א"כ יש להכשיר בהם כשכתב שם הטפל לבד במקום עיגון גדול עכ"פ כנדון דהשאלה. אך עדיין איני אומר דעתי בזה למעשה כלל וכו'. ולאחר שהזכיר חששות נוספים שהיו באותו הגט שבנידונו, כתב: ואם יסכימו לצדד להקל בעיגון גמור כזה. אפשר אצטרף עמהם ג"כ. וע"ע שם (סי' ר), שהכשיר לכתחילה גט שנכתב בו חניכת האב לבד, מהטעם האמור.

ועיין בברכת יוסף (לר"י לאנדא, סי' סה) שנשאל באבי המתגרשת שהיה שמו אברהם אבא ונכתב בגט אברהם לחוד, וכתב: הנה אם אבי האשה עולה לתורה אברהם אבא וכן חותם את עצמו וכן נקרא בפי כל, הגט פסול … אך אם עולה לתורה אברהם לחוד אף שחותם ונקרא אברהם אבא, או שנקרא אברהם ועולה לתורה וחותם אברהם אבא, כשר הגט במקום עיגון. הכלל, אם באחד מג' אופנים הנ"ל שמו אברהם לחוד, אף שבשני אופנים אחרים שמו אבא לחוד או שניהם יחד הגט כשר במקום עיגון. אך אם באחד מג' האופנים הנ"ל שמו לפעמים אברהם לחוד ולפעמים אבא לחוד או לפעמים שניהם יחד ובשני האופנים האחרים שמו תמיד אבא לחוד או שניהם יחד, קשה הדבר להקל לדעתי אף במקום עיגון, ועדיין לא הכרעתי בזה.

ויש שנחלקו על עיקר דין זה, וסברו שבכתיבת שם טפל לבד הגט פסול. בחידושי אנשי שם (סי' עא) כתב בנדונו, לענין אבי המגרש שהיה נקרא יוסף יצחק ובפי כל נקרא יצחק, וכתבו שמו יוסף יצחק לבד: כיון דנקרא בפי כל וחותם בשם אחד וזה השם יוסף יצחק אינו ניכר לרבים, וא"כ הוי שינוי שיאמרו אין זה המגרש, ובפרט כיון דדרך לכתוב תמיד שם העיקר ושם שהכל קורין בו וכאן כתוב שם טפל, לא יתלו לומר דנכתב שם הטפל רק יאמרו דאין זה המגרש והוי שינוי … אבל בחסר שם העיקר וכתבו הטפל ודאי הוי שינוי. וכ"כ שם (סי' קלא), לגבי אבי המגרש שהיה ספק באופן כתיבת חניכתו שהכל קורין אותו בה: והנה ידוע שמי שאומר לכתוב צבי לבד לאו דיינא הוא ובזה ודאי היה פסול, כי נהי דבחסר שם אביו כשר מכל מקום בשינוי פסול לרוב הפוסקים, וזה הוי שינוי דצבי הוי שם טפל, כי אף שעלה לתורה בשם צבי לבד מ"מ החתימה ודאי היה צבי הירש כפי מה שנקרא. וראה עוד להלן אות לו מדברי הפוסקים שהכשירו רק באופן שכתב שמו העיקרי והשמיט את הטפל.

ובבית אב"י (ח"א סי' קכו), לאחר שהביא את דברי השבות יעקב הנ"ל, ממנו משמע שכתיבת שם אחד משמותיו אינה נחשבת שינוי השם, ועדיפה על חסרון השם לגמרי, וכתב: ולפענ"ד נראה להעיר מדברי התוס' גיטין דף פ' [ע"א] בד"ה שינה שמו ושמה דמשמע איפכא, שכתבו שם לא שינה ממש, אלא שיש לאותה העיר שני שמות בשני מקומות. [ו]עיי"ש במהרש"א ובמהר"ם שי"ף ובפירושם בדברי התוס', דכוונתם לומר דאי שינה ממש לינקוט לא כתבו כלל, דהוי רבותא טפי דפסול נמי, אלא ע"כ דנקיט רבותא אפילו בשינוי שם יהודה בגליל דעדיף מלא כתבו כלל נמי פסול. ואם איתא דכתב שם אחד משני שמות גם כן עדיף מלא כתבו כלל, אם כן למה להו להתום' לנקוט שיש לעיר שני שמות בשני מקומות ביהודה שם אחד ובגליל שם אחר, הרי משכחת לה נמי בשיש לאותה העיר שני שמות באותו מקום עצמו וכתב רק שם אחד, דהוא עדיף גם כן מלא כתבו כלל לשיטת השבות יעקב הנ"ל. ועיי"ש שמשום כך הורה בנדונו, לגבי אבי המתגרשת שהיה נקרא שמואל מתתיהו ולא ידעו אם לכותבו בו' בסוף או בלא ו', שיש להשמיט שמו לגמרי ולכתוב כינוי חול שלו בלבד בדמתקרי, ולא יכתבו שמואל לבד.

ובשם אריה (סי' יד) לאחר שהביא את דברי המהרי"ם מבריסק הנ"ל, כתב: ומדברי הרשב"א ותרומת הדשן והגט פשוט [הובאו לעיל אות<>] מוכח דפסול כהאי גוונא גם בשם האב, דאם לא כן מאי מקשים דליתני רבותא יותר שינה שם האב פסול, הא התם מיירי בכתב שם יהודה בגליל כמו"כ התוס' [גיטין פ, א ד"ה ושם עירה] ותי' דשם האב בכלל שמו ושמה, א"כ מוכח מזה דגם באב פסול כתב שם יהודה בגליל.

ובחזון איש (סי' צד ס"ק יא) כתב: ולהפוסלין בשם טפל, נראה דלאו משום דחשיב חסר שמו כיון שאין זה עיקר שמו, דאם כן בדין לפסול מן התורה, אלא נראה דהוא מתקנת רבן גמליאל וחשיב כשינוי, והלכך בשאר שטרות כשר בשם טפל. ונראה דאף בכתב אבי המגרש בשם טפל לחוד פסול, דחשיב כשינה, וכמו ביש לאביו שני שמות במקום הכתיבה ומקום הנתינה דהוא בכלל תקנת רבן גמליאל.

וכן משמע קצת בבית אפרים (סי' צה), שכתב: גם נראה לענ"ד, דאף לדעת הרא"ש דס"ל שאינו יכול לשנות שם אביו, היינו כגון התם שהכל קראוהו שמעון ושינה אותו שמואל, אבל היכא דרובא קרו ליה שמעון ומיעוטא שמואל, שוב יכול הוא להחזיק שם אביו כמו המיעוט. ומשמע שלולי שהחזיק אביו בשם זה הגט פסול, ולא די בכתיבת שמו הטפל אפילו בדיעבד.

ואם כתבו שם שיש לו במקום אחר שאינו מקום כתיבה ונתינה. בברכת יוסף (לר"י לאנדא, סי' סג אות יב), לאחר שהאריך בשיטות הפוסקים בשם המגרש באופן זה, כתב: אמנם כל זה אילו היה כן בשמו ושמה, אבל בשם אביו, כיון דאפילו בשינה ממש כתבו הגט פשוט והמגיה במשנה למלך פ"י דהוי דרבנן, וכבר ראה הגט פשוט דברי הב"ח [שסובר ששינוי שם האב פוסל מדאורייתא] … והלכה כבתראי, ושפיר נוכל לסמוך על הרמב"ם דס"ל דלא תצא בכותב שם מקום אחר שאינו מקום כתיבה ונתינה [לגבי שם המגרש עצמו] … ועכ"פ ראוי לסמוך על זה שאם נשאת לא תצא גבי כותב שם אביו שם מקום אחר שאינו מקום כתיבה ונתינה.

לו.  לדעת המחמירים, מה הדין כשכתב את שמו העיקרי בגט והשמיט את הטפל.

בתפארת יוסף (לר"י מייזלש, סי' כא) כתב בנידונו, לענין אבי המתגרשת שכתבו בגט את שמו העיקרי והשמיטו את הטפל: מ"ש רו"מ להכשיר מכח הדין שכתב הט"ז [סק"א] החניכא שהכל קורין בו לבד כשר, והאמת דין זה מבואר בתוס' [גיטין לד, ב ד"ה והוא] והרא"ש [שם סי' ז] והטור אף נגד המגרש בעצמו, וגם לדעת הרמב"ם [גירושין פ"ג הי"ג] עכ"פ בדיעבד כשר, כמש"כ בהדיא כתב חניכתו כשר^[6]. והובא בשדי חמד מערכת גט סי' ג' ס"ק ח'. ועולה מדבריו, שאף שלגבי המגרש עצמו הכריעו הפוסקים להחמיר כדעת הפוסלים שלא במקום עיגון, בשם האב יש להקל בזה כדעת המכשירים. וראה לעיל אות<> בשיטות הפוסקים בזה לענין שם המגרש עצמו. וכ"כ בנחלת אבות (לבעמח"ס שער משפט) סי' כ"ז.

ובהאלף לך שלמה (סי' קצז) כתב: בנדון שם אבי האשה בת שרגא פייבוש דמתקרי פייבל, הנה אם בזה יש חסרון, אך הנה בשם אביו כתבנו בספרי חידושי אנשי שם [סי' סא] בהסכמת גאוני הדור שכל שאינו נכתב שם אחר הגט כשר, ואף דשם לא הכשרנו רק במקום עגון, היינו דשם נכתב שם חדש אשר לא היה בעולם כלל, אבל בנדון זה הוי רק חסרון שם, ובודאי כשר אף שלא במקום עגון, לכך לדעתי הגט כשר וינתן הגט בלי חשש ופקפוק כלל[7].

ובסבא קדישא (ח"ב סי' יט, קסה טור ב) כתב: ומכל מקום נראה, דמפורש יוצא, דהא דאין צריך גט אחר כשכבר נתגרשה, דהיינו דוקא כשכתב שם העיקר דאב ורק שהשמיט הכנוי, אבל אם לא כתב שם העיקר, דגם בשם אביו פסול וצריך גט אחר. וכן נראה מדברי מור"ם בהג"ה, שכתב על דברי מרן שכתב דאם לא הזכיר שם אביו דכשר, דהיינו בדיעבד שכבר נתגרשה, דכל שכן אם הזכיר שמו ולא הזכיר כנויו, אבל לכתחילה כותבין אפילו כנוין של אביהם, וציין על זה בסדרים ומהרי"ו סי' כ"ג, דמבואר מזה דדוקא בכתב שם האב העיקרי הוא דכשר בדיעבד, אבל אם השמיט שם העיקרי, אף על גב דכתב הכנוי דפסול גם בדיעבד. ונראה, דהיינו משום דס"ל כסברת התרומת הדשן דשם אב צריך לעיכובא, ואם לא כתב דפסול, ומשום הכי כתב מהר"י דאין סברא כלל לחלק בין המגרש לאביו.

ובשו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ז סי' קנז) כתב בנידונו, לענין ספק באבי המתגרשת אם הוא כהן או לוי: הנה אם הספק הוא בשם אביו של המגרש אם היה כהן או לוי, דינו מפורש בשו"ע סי' קכ"ט [סעיף ז] דנותנין שני גיטין. אך י"ל דכל זה מצד דהספק הוא על המגרש דשמו מעכב אף בדיעבד, דאף דכותבין הכהן או הלוי אצל שם אביו, מ"מ קאי גם אשמו. אבל בכאן שהספק הוא על אבי המגורשת, יותר טוב שלא לכתוב, דזה הוי רק נחסר שם אחד משמות אביה וזה כשר לכו"ע. ומבואר שחסרון אחד משמותיו אינו מעכב, ומ"מ אין להוכיח מדבריו אלא לענין מי שחיסר שמו הטפל, דומיא דכהן ולוי.

לז.  אבי המגרש או המתגרשת שהיה נקרא בפי כל בשני שמות וכתבו אחד מהם.

להלן סעיף י"ד יבואר בהרחבה, דין אדם הנקרא בפי כל בשני שמות, האם כתיבת אחד מהם נחשבת כחצי שם ואינה כלום, או ששני שמות נפרדים הם, ועיי"ש הדינים העולים מחקירה זו לענין אופן כתיבתם בגט. אך כאן הנדון באופן שנעשה שינוי זה בשם האב, האם הגט נפסל על ידי כך [דין שם האב באופן שיש לו שני שמות ואינו נקרא בהם יחד, אלא אחד עיקר והשני טפל, והשמיט אחד מהם, נתבאר בהרחבה לעיל סעיף ט' אות<>]. ובשו"ת הראנ"ח (סי' יא), בנדונו לענין אבי המתגרשת שיש ספק אם הוא כהן או ישראל, לאחר שכתב דכיון שכתיבת שם אבי המתגרשת אינה מעכבת בגט אף אם חיסר תואר כהן משמו אין בכך כלום, כתב עוד: מיהו עדיין אין זה מציל לגמרי, דיש לומר דעדיף טפי אם לא היה כותב שם האב כלל, ממה שכתבו ולא כתב עליו הכהן, דנראה דאין זה אבי המתגרשת כיון דלא כתב עליו שהוא כהן, והוה ליה כשינה שמו, וכענין שכתבו בכותב השם בלא חניכא, או במי שיש לו ב' שמות ולא כתב אלא האחד [ראה להלן סעיף י"ד]. וכיון דחשיב כמו שינה באנו למחלוקת הראשונים במשנה, בדבר שאינו צריך לכתבו כגון שם עירו ושם עירה, לדעת סברת האומרים דלא מעכב, דאפילו הכי אם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה פסול. ומבואר מדבריו, שאף בשמות האבות נחשב הדבר כשינוי השם ממש[8].

ובחידושי אנשי שם (סי' כה) כתב: לענין לבטל גט מן התורה, יש לדון בזה ולומר היכי דנקרא בשני השמות יחד וכתב רק אחד מהם הוי חסרון ולא שינה, אבל כיון דבשם אביו ואביה ודאי דאינו בטל מן התורה, רק עיקר הפסול בשינוי הוי מכח גזירה שיאמרו אין זה המגרש, אם כן ודאי בנקרא בשניהם יחד וכאן נכתב אחד מהם, אין מדרך לעשות כן, ודאי יש לחוש שיאמרו מדלא כתב שניהם יחד ודאי אין זה המגרש ומה דמיון זה לחסרון. וכ"כ בברכת יוסף (לר"י לאנדא), סי' ס"ה [הובא לעיל סעיף ט' ס"ק<> אות<>]. וראה עוד באהלי שם (כלל א, שם יוסף ס"ק יג) שהביא את דברי המחנה חיים המובא להלן שהקל באופן זה, ודחה דבריו מכל וכל, ודקדק שיטתו מתשובת הבית אפרים בסי' צ"ה שדן בכגון זה ולא צידד להקל מהאי טעמא אלא מטעמים אחרים שבנדונו. וראה עוד דעות הפוסקים בזה להלן אות הבא.

וכן משמע בשואל ומשיב (מהדו"ת ח"ד סי' קנח), בנדונו לענין אבי המתגרשת שהיה שמו אליה בנימין, והיו מסופקים אם שמו אליה או אליהו, והורה להשמיט שם האב לגמרי. והוסיף: ואף שבכאן יש לו שם אחר בנימין ובזה אין ספק, נראה לענ"ד שיש להשמיטו, משום דאל"כ נכניס עצמנו לספק אם לא כתב רק שם אחד.

אולם במהר"ם שיק (סי' קכ) כתב: ולפי הנראה, אם המגרש נקרא בשני שמות ביחד, כגון משה אהרן, וכתב בגט רק שם אחד משה או אהרן לחודא, הוי כשינוי השם, וא"כ ה"נ גט זה בנידון דידן פסול. אמנם נראה דבשם אביו כה"ג כשר, דהרי בטיב גיטין בליקוטי שמות אות ב' כתב, דמי שיש לו שני שמות ביחד והעולם קורין אותו רק בחד, הוי כקיצור השם עייי"ש, ונהי דהגאון נ"י מצאנז בספרו דברי חיים חולק עליו שם, אפ"ה לפי הנראה לפי מנהגו של עולם דמי שיש לו שני שמות יחד קוראין אותו בשם אחד, אע"ג שיודעין שיש לו שני שמות, ואינם רוצים ואין כוונתם לשנות שמו, אלא למינקט בקצרה ניחא להו ומקצרין שמו … ובוודאי במגרש עצמו אם כתב רק שם הקיצור פסול, וגרע משם הטפל … אבל כל זה במגרש עצמו, אבל באבותיהם דמדינא א"צ לכותבן, אלא שכתב הב"ש הנ"ל דלכך השינוי בהם פסול משום דיש לחוש ללעז העולם, וא"כ בכה"ג אם כתב שם אחד מהם שוב אין לחוש ללעז, שהרי העולם רגילין לקצר השם ולקרות למי שיש לו שני שמות רק בשם אחד, וא"כ אין כאן חשש לעז ולכך אפשר דבאבות כה"ג כשר. אלא שיעו"ש שצירף לזה כמה סברות נוספות, שהיה ספק בשמו [ראה לעיל אות יא], ושכבר ניתן הגט.

ובשו"ת הרמ"ץ (ח"א סי' ל) כתב בנדונו לענין אדם שהיה עולה לתורה במקום הנתינה יצחק משה ומכונה במקום הכתיבה אייזיק, וכתבו שמו בגיטה של בתו, יצחק המכונה אייזיק: הנה גם דעתי מסכמת להכשיר הגט לתת לאשה כי אם לא כתב שם אבי האשה כלל בגט כשר, רק בשינה יש לפסול, והיינו בשינה ממש אבל לא בכה"ג, וביאור הענין, דיש ב' ענינים בשינוי, על דרך משל באם שמו ראובן וכתב שמעון אזי בהכרח אנו רואים ושופטים דאין זה המגרש, אבל אם יש להמגרש גם כן שם זה שנכתב בגט רק דהיה צריך לכתחילה לכתוב עוד כינוי או שם שעולה לספר תורה, מזה אין הכרח כל כך דאין זה המגרש, רק דספוקי מספקא להו, ודי שנאמר בזה דהוי כאילו לא נכתב שמו, וכל זה בשם המגרש אבל בשם אבי האשה דבדלא כתב כלל שמו כשר, ודאי דלא גרע אם נכתב שם אחד, דמ"מ מוכח קצת דהיא האשה המגורשת. אלא שיעו"ש שצירף לזה דהוא מכונה אייזיק שהוא תרגום של יצחק, וממילא חשיב כאילו נקרא בפי כל במקום הכתיבה בשם יצחק לבד.

ובמחנה חיים (ח"ב סי' לו) כתב בנדונו: זה לא נקרא שינה שם אביו, דהא באמת היה שם אביו שמואל הגם שהיה לו עוד שם דן אשר הכחיד הבן תחת לשונו, אבל עכ"פ הרואה את הגט לא יחליט שאין האשה מגורשת, דהא נמצא בגט שם בעלה וגם שם אביו שמואל, א"כ נקל הוא שזאת האשה מגורשת מבעלה אשר הוא באמת יוסף בן שמואל, רק יאמר שנשכח בגט לכתוב גם שם שני שהוא דן, אבל עכ"פ לא עשה שום שינוי בהשם אשר כותב על אביו. אבל אם כותב שמואל תחת שמעון, אם כן עקר שם אביו וקרא לו שם חדש, ע"כ יחליט הרואה שאין המגרש זה בעלה, דאיזה איש בעולם יעקור שם אביו ויתן לו שם חדש, דהשומע יחשב שח"ו נודע להאיש שהוא ממזר, ואביו ממש שמו שמואל. ובח"ג של ספרו סי' ל"ט הוסיף ליישב מה השיג עליו חכם אחד[9], דלכאורה חסרון אחד משמותיו יש בו פסול של ספירת דברים, כמו בשם המגרש עצמו: דבריו נפלאים בעיני, דהלא הזכרת שם האיש המגרש ושם האשה המתגרשת הוא הכח בהכריתות, דאל"כ מי כורת ומי הנכרתת … אבל אם צריך לכתוב שם האבות של הבעל והאשה יש פלוגתא אי צריך אפילו לכתחילה, הוא דעת בעל העיטור, ודעת הרא"ש דלכתחילה יכתוב שם האבות, רק מהרי"א [בתרומת הדשן] חושב לפסול [ראה בהרחבה לעיל סעיף ט' אות…] … ולפי זה אפילו אם נאמר אם היה לבעל שני שמות, למשל אם היה הבעל נקרא שמואל דן ובגט היה נכתב רק שמואל הוא בטל מדאורייתא, יען כי צריך להיות ניכר שם המגרש ששמו שמואל דן, הגם דלא נקרא שינוי במה שלא הוזכר שם השני עכ"פ חסר חצי שמו, כי בעל האשה הזאת שמו שמואל דן … אבל בשם אביו דלא פועל על הכריתות אפילו לא נזכר כלל שם האבות כשר הגט, ורק אם היה שינוי בשם כגון בנידון תשובות הרא"ש פסול, דע"י השינוי יבוא מכשול, שהרואה יחליט שאב בעל האשה הזאת לא היה נקרא כן, אבל אם כתב שם אחד והשם השני חסר, לא יחליט שאין זה הוא, ולא גרע מאם לא הזכיר שם אביו כלל. [ואף שנדונו אמור באופן שהוחזק שם אביו בשינוי זה באותו המקום, ויש שחילקו בזה וכדלהלן, מדבריו נראה שהקל בכל ענין, אלא שצירף לזה עוד סברא זו, דכיון שהבן עולה לתורה בשם אביו שמואל לבד, נמצא דנשתקע שם נח ממנו באותו המקום[10]].

לח.  באופן שהוחזק באותו המקום בשם אחד בלבד.

בחידושי אנשי שם (סי' ד) כתב בנדונו, באבי המגרש שהיה נקרא אפרים לייב ובמקום מגורי הבן הוחזק שמו אפרים לבד, היאך יכתבוהו בגט: לענ"ד עיקר לכתוב ראובן בן אפרים כמו שנקרא כאן, דאף שמפורש כאן בטוש"ע דבשינה שם אביו לא מהני מה שמוחזק כמה שנים, שאין בידו לשנות שם אביו, זה הוי רק כששינה שם אביו לגמרי, כגון משמעון לשמואל, אבל בזה דלא הוי שינוי השם רק קיצור השם, בזה הוי בידו להחזיק את אביו בשם אחד, ושאני שם אחר לגמרי דבזה בני אדם מקפידין על זה ואין דרך בני אדם לעשות כן זולת הרמאים, וגנאי הוא בדבר, ולכך מסתמא לא ניחא לאביו בכך, ואין בידו לשנות שמו בעל כרחו של אביו[11]. וכ"כ בהאלף לך שלמה סי' קע"ב, ובשבעה עינים קונטרס הוראה סי' ט"ז; דור רביעי סי' מ"א. וראה חידושי אנשי שם ובשבעה עינים שם, שהרוצה להחמיר בדבר יכתוב שני גיטין, באחד ישמיט שם האב לגמרי, ובשני יכתוב אפרים לבד[12]. והובא בהרי בשמים ח"א סי' קכ"ד. ומכל מקום משמע מדברי החידושי אנשי שם שם, שאם לא הוחזק בקיצור השם זה במקום כתיבת הגט, יש לפוסלו[13].

ובשו"ת רבי יעקב מליסא בתשובתו לגרש"ק בענין הנ"ל, לאחר שכתב שאין נראה להשמיט שם האב כלל, שאם כן לא תוכל להנשא בלא להביא עדי מסירה היודעים שנתגרשה, וכפי שכתב בתורת גיטין כאן ס"ק י"ג, כתב: אבל בעיקר הדין אין מהצורך בזה לכתוב שני גיטין, אלא גט אחד בשם ראובן בן אפרים כאשר נתחזק בקהילה זו רבות בשנים, דהואיל ומקום הכתיבה והנתינה הוא אחד, אין משגיחין אנו כלל בשמות שיש לו לאביו כלל במקום שהוא אינו לא מקום כתיבה ולא מקום נתינה. ואף שכתב הב"ש בסדר הגט ס"ק י"ט, והוא נובע מר"ן פרק השולח, דאף אם מקום הכתיבה והנתינה הוא מקום אחד צריך לכתוב עכ"פ שמות של שאר מקומות, מכל מקום נראה לחלק דהיינו דוקא בשמו אבל לא בשם אביו, דבאמת לדידן דמגרשין בעדי מסירה לא בעינן כלל שם אביו, ובשמו לבד סגי אלא דאינו מוכח מתוכו מי הוא המגרש, ואם כן שם אביו אינו אלא לסימן בעלמא לידע מי הוא המגרש, כדי שיהיה ספירת דברים, ואם כן אם כותב שם אביו שהוחזק במקום כתיבה ונתינה הוי סימן, ואף לכתחילה כשר לגרש בו דהוי מוכח מתוכו.

ובחבצלת השרון (מהדו"ת סי' עז) כתב בנדונו לענין אבי המגרש שהיה נקרא במקומו בכמה שמות ובנו החזיק שמו יוסף לבד: דנהי דאינו יכול להחזיק שם לאביו, זה אם מחזיק לאביו שם שאין לו כלל במקום אחר, אבל כמו בנידון דידן דשם יוסף הוא שם שנקרא בו אביו בפי כל במקום מולדתו וגם חותם בו, אלא דשם יש לו גם כן עוד שם אחד, מ"מ כיון דבמקום הכתיבה והנתינה אין יודעין כלל משם זה, הוי השם כמו נשתקע, דנהי דאינו יכול להחזיק שם לאביו, מכל מקום להשקיע וודאי יכול, דממילא הוא נשקע כיון דאין יודעין ממנו, ואם כן אין לו שם רק שם אחד הוי שפיר ספירת דברים, דהרי אמת הוא דבמקום הזה איו לו לאביו רק שם זה.

ובגבול יהודה (סי' מד) כתב אף הוא כדברי החידושי אנשי שם הנ"ל שהבן יכול להחזיק אחד משמותיו של האב, והוסיף עוד בנדונו שם, על אב שהיה נקרא צבי אריה ומכונה הירש, והבן היה מחזיק שמו צבי לבד: כיון שהאב בעצמו נקרא באמת בפי כל הירש לבד, שהוא בלשונינו תרגומו של צבי, באופן כזה ודאי דיכול להחזיק לאביו בלשון הקודש אותו השם גופיה שהוא נקרא בו בשפה המדוברת, אחרי שאין כאן לא שינוי ולא קיצור רק העתקה בעלמא נוסף לזה, הרי בכל גווני אין זה בגדר שקר בהזכירנו גם השם צבי, כיון דהכל יודעים ששם צבי והירש אחד הוא.

אולם בדברי חיים שער התשובות בהגהותיו לחידושי אנשי שם (סה טור ד), הביא סברתו של הגרש"ק הנ"ל, וכתב: ולפענ"ד דדבר זה לאו בקפידא תליא מלתא רק דאין שייך להחזיק לאביו שם, בשלמא לעצמו יכול להחזיק שם ולשקוע שם הראשון או לצרף שני השמות יחד, אבל לאביו הרי מוחזק בשמו עד עתה אפרים ליב, אם הבן קורא לעצמו בן אפרים לבד הוי ממש שם אחר.

ועיין בטיב גיטין (ליקוטי שני שמות, שם שנשתנה מחמת חולי אות כ) שכתב: מי שבא ממקום אחר והחזיק שמו כמה שנים משה בן אברהם וכך היה עולה לספר תורה וחותם, וכן היה חקוק בטבעת חותמו, וכן נכתב בכתובה וגירש את אשתו בשם זה, ואחר הגט העביר קול במחנה כי שם אביו אברהם יאצא ואי אפשר לברר שהוא מקום רחוק, האשה מותרת להנשא בגט זה, ואם הוא רוצה ליתן גט אחר בלא טענת דמים טוב לעשות כן, ויכתבו בו אברהם דמתקרי אברהם יאצא, או שלא לכתוב שם האב כלל, ואם נתברר שהאמת כדבריו, אחר שכבר נישאת לא תצא. ואם נתברר ששמו מלידה אברהם יאצא ואינו עולה לתורה רק בשם אברהם, וכן אם לא נתברר איך היה עולה לתורה אבל נתברר שאינו נקרא אברהם יאצא רק בפי הרוב, ופורתא קרו ליה אברהם לחוד, אם עדיין לא נשאת ובקל יתן לה גט אחר, יש לעשות כן, ויכתבו בו בן אברהם דמתקרי אברהם יאצא, ואם לא יאבה בקל ליתן גט אחר יש להתירה להנשא. ובביאורו שם (ס"ק יח) כתב בטעם דין זה: דאף להרא"ש דלא מהני להחזיק שם האב, היינו בעובדא דידיה שהכל קראוהו שמעון ושינה אותו לשם שמואל, אבל אם היה המיעוט עכ"פ קורין אותו שמואל הוא יכול להחזיק במקום אחר בשם שקראוהו המיעוט, ובזה שכן היה בחתימתו וכן בכתובה כתב כן רק אברהם, רגלים לדבר שאף אם היה עיקר שמו יאצא מיעוטא איכא דקרי ליה אברהם לבד, והוא מחזיק עצמו בשם זה שקורין המיעוט … ואמנם יש קצת לפקפק בזה, די"ל שהמיעוט שקורין אברהם לבד רק דרך קיצור השם, ובכה"ג י"ל דאינו יכול לשנות שם אביו להחזיק אותו בזה, שאלו קורין בקיצור השם ואם כותב קיצור השם לבד הגט פסול, וגרע בכותב שם טפל לבד, מ"מ נראה כיון שיש ספק איך עלה לתורה, וקרוב הדבר שלא עלה לתורה בשם יאצא שהוא שם חול רק בשם אברהם לבד, א"כ פשיטא דסגי בכתיבת שם אברהם לבד. ובאהלי שם (כלל א, שם יוסף ס"ק יז) הביא דבריו, וכתב: ומוכח מדבריו, דאם היה אומר ששם אביו הוא אברהם יצחק וכדומה, היה חושש להחמיר, ולפענ"ד אם היה במקום עיגון גם בכה"ג יש לצדד להקל. וכן הכריע לפסול בכהאי גוונא שם בס"ק י"ג.

ועיין בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' קסט), שלאחר שצידד בארוכה כדעת המכשירים בשינוי שם האב אלא שחששו בזה משום דמיחזי כשיקרא, כתב: ואם כן התינח בשינה ממש, אבל בכתב רק שם אחד משני השמות ליכא משום מחזי כשיקרא, שהרי לא כתב שום שקר, וכבר העלה בתשובות מהר"ם מינץ סג"ל סי' ט', דהיכי דהשינוי נמשך מצד שב ואל תעשה לא גרע מלא כתב כלל דכשר, כגון שדילג המאות במספר השנים … ואף דבאותו נידון עצמו השיב בכתבי מהרא"י [תרומת הדשן] סי' י"א למהרמ"מ הנ"ל עצמו ודחה כל דבריו ופסל הגט, ונפסק כן בש"ע סוס"י קכ"ז היינו בשינה במספר השנים דבכותב האלפים וגם מספר העשיריות ודילג המאות הוי שינוי גמור, שמעיד שנכתב בשנה הקודמת כמה מאות, משא"כ בנ"ד שפיר י"ל כן … ובפרט בארה"ק ומדינת ספרד שכותבים ג"כ וכל שום, פשיטא דבכהאי גוונא ליכא משום מחזי כשיקרא יש להקל במקום עיגון.

שינוי קל באופן כתיבת שם האב האם פוסל את הגט.