הורים שהתחייבו לזוג דמי שכירות ולזוג יש מימון מהמדינה

שאלה:

שלום וברכה,
א. הורים שהתחייבו לשלם עבור שכירות דירה לזוג הצעיר – חתן וכלה, למשך שנה או שנתיים, והזוג מקבלים החזר שכירות מהמדינה. האם הכסף שייך לזוג הצעיר או להורים?
ב. ואם שכרו דירה בעלות 3,000 ש"ח, וסיכמו שההורים משלמים- (3,000X12=36,000), ולאחר מכן, הזוג עבר לדירה שעולה 2,500. ההפרש הולך לזוג?
אשמח ואודה למענה מפורט, ברצוני להבין את הנושא.
תודה רבה,

תשובה:

שלום וברכה,

הורים שהתחייבות לזוג שכירות דירה ובני הזוג לא צריכים דמי שכירות – בגלל שקיבלו מימון מהמדינה, או בגלל שעברו לדירה זולה, ההורים לא חייבים לשלם דמי שכירות, והזוג לא יכולים לגבות דמי שכירות מההורים למטרת רווח.

בהצלחה.

מקורות:

שנינו בכתובות קא, ב: "הנושא את האשה, ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים – חייב לזונה חמש שנים. ניסת (האם אחרי שגירשה הראשון) לאחר, ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים – חייב לזונה חמש שנים. לא יאמר הראשון לכשתבא אצלי אזונה, אלא מוליך לה מזונותיה למקום שאמה. וכן לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כאחד, אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות. ניסת – הבעל נותן לה מזונות, והן נותנין לה דמי מזונות". מבואר במשנה שהתחייבות של מזונות שהתחייב הבעל לבת אשתו, אינה כפופה דווקא למזונות, ואם יש לבת מזונות מאחרים, לא נפטר הבעל הראשון מההתחייבות של מזונות.
הפוסקים למדו ממשנה זו שמעסיק שהתחייב לעובד דמי נסיעות, והעובד מגיע ברגל, או שיש לו עבודה נוספת באותו מקום ומקבל דמי נסיעות ממקום עבודה נוספת, רשאי לתבוע דמי נסיעות גם מהעבודה הנוכחית.
בספר תחומין חלק יט מאמר של הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג הביא מספר אישים ושיטות עמוד 97 שהרש"י זוין זצ"ל הביא מעשה בעשיר אחד שמת והניח עזבונו לבניו. האבא ציווה בצוואתו שאת הקוויטנציה [מכתב שחרור מהצבא] שיש לו לשיחרור מהצבא הוא משאיר לבנו הצעיר כדי שבה הוא ישתחרר מהצבא. הקוויטנציה הייתה נהוגה ברוסיה שכל מי ששילם סכום מסוים לממשלה, היה מקבל את הקוויטנציה שבה הוא משתחרר מהצבא. הקוויטנציה שקיבל הייתה ניתנת להעברה ולמכירה למי שירצה. הבן הצעיר שקיבל את הקוויטנציה התברר שאינו כשיר לשרת בצבא, ואין לו צורך בקוויטנציה, ולכן רצה למכור את הקוויטנציה לאחרים. אחיו של הבן הצעיר דורשים שהקוויטנציה תחולק בין כל האחים. טענת האחים, שהאבא החריג את הקוויטנציה לבן הצעיר כדי שישתחרר מהצבא, ואחרי שהתברר שאינו כשיר לשרת, אין סיבה שהוא יסחור בה וירוויח לעצמו.
השאלה הגיעה לשולחנו של הרוגוצ'ובי, הרוגוצ'ובי הביא ראיה שבמשנה בנזיר כד, א אשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה ואחר כך היפר לה בעלה את הנזירות, אם הבהמות הם של הבעל – תצא ותרעה בעדר, כלומר אין בה קדושה כלל. ובגמרא (ע"ב) מבאר רבא, שלא הקנה לה בעלה בהמה לקרבן אלא אם תצטרך לה, אבל אם הופרה נזירותה ושוב אינה צריכה קרבן, מסתמא על דעת כן לא הקנה לה בעלה את הקרבן, ואין הבהמה קדושה כלל. ומכאן דן הרוגוצ'ובי שהאב שנתן את הקוויטנציה לבנו הצעיר כדי שישתחרר בה מהצבא, ואחרי שהתברר שאינו צריך שיחרור מהצבא לא הקנה לו את הקוויטנציה, והקוויטנציה חוזרת לתפוסת הבית ומתחלקת בין כל האחים.
ולפי זה יש לעיין מדוע במזונות בת אשתו ובדמי נסיעות לעובד לא נאמר גם כן שמטרת ההתחייבות למזונות או לנסיעות, ואם התברר שאינו צריך, בטלה ההתחייבות כמו בקרבן נזיר שהבעל נתן עבור הקרבן, וכשיתברר שאין צורך בקורבן בטלה המתנה. והיה ניתן לחלק שבקרבן שאין אפשרות לאשה למכור את הקורבן, כי אם המתנה לא בטלה הבהמה קדושה בקדושת הקדש, וכיון שלא יכולה למכור אין זה ממון שלה ולכן המתנה בטילה. אולם מהמעשה של הרוגוצו'בי שפסק על הקוויטנציה שניתן למוכרה וגם בזה פסק שאם התברר שאם התברר שאין צורך במתנה – המתנה בטילה.
הגמרא גיטין עד, ב מביאה שלפי שיטת חכמים אם נתן גט לאשה ואמר לה הרי את מגורשת בתנאי שתביאי לי איצטליתי [בגד] והבגד אבד, הגט בטל כיון שלא קיים את התנאי, ולשיטת רשב"ג יכולה האשה לתת את ערך האיצטלית ובכך לקיים את התנאי. הגמרא מביאה שפוסקים הלכה כחכמים שבטל הגט.

הגמרא (גיטין עד, ב) מביאה מעשה באחד שאמר לאריס שלו, כולם משקים שלושה דליים את השדה ומקבלים רבע מהיבול של השדה, ואתה תשקה ארבעה דליים [עבדה יותר קשה] ותקבל שכר יותר גבוה – שליש מהיבול. בסוף ירדו גשמים ולא היה צריך להשקות את השדה, פסק רבה שלא צריך להשקות את השדה, ולכן מגיע לאריס את כל שכרו. והקשתה הגמרא מדברי חכמים שאם גירש אשה על מנת שתביא לו איצטלית ואבד האיצטלית בטל הגט ולא יכולה האשה לתת דמי הטלית, מוכח שצריך לקיים את התנאי כמות שהוא, וא"כ גם באריס כיון שלא השקה את השדה בארבעה דליים לא קיים את התנאי ולא מגיע לו את שכרו. מתרצת הגמרא, שבאיצטלית כוונתו לצער את האשה, וכמו שפירש רש"י שסתם אדם שמגרש ומתנה תנאי רוצה לצער אותה, ולכן אם לא התקיים התנאי בדיוק כמו שהתנה בטל הגט. אבל באריס רוצה להרוויח לאריס כדי שישקה את השדה יותר מהרגיל, וכיון שהמטרה של השקיית השדה נעשתה על ידי הגשמים, מסכים להרוויח לאריס ולתת לו שכר גבוה. 

שואל הרשב"א, מכאן משמע שאם נותן לחברו על מנה שיהנה אותו, ובסוף הנותן לא צריך לאותה הנאה, המתנה קיימת כיון שלא צריך להנאה, והמקבל הרוויח שמקבל את המתנה מבלי לקיים את מה שהתנו איתו. וקשה שבמשנה כתובות קא, ב המתחייב לזון את בת אשתו חמש שנים, ואח"כ נישאת האשה לבעל שני והשני גם התחייב לזון חמש שנים, פוסקת המשנה שאחד נותן מזונות והשני נותן דמי מזונות. וקשה הרי הבעל הראשון התחייב לזון, ועתה שיש בעל שני שזן, א"כ אין צורך בהתחייבותו ומדוע לא יפטר מלזון, ומ"ש מהמקרה הנ"ל שירדו גשמים והאריס נפטר מלהשקות את השדה ומקבל את שכרו. 

עוד קשה מהגמרא כתובות קג, א באדם שהשכיר ריחיים לחברו, ובתמורה לשכירות השוכר יטחן עבורו, ואחר זמן המשכיר התעשר וקנה ריחיים לבדו ולא צריך שיטחנו לו, ואומרת הגמרא שאם השוכר יכול לטחון ולמכור לאחרים חייב השוכר לשלם דמי שכירות למשכיר. וקשה הרי המשכיר לא צריך שיטחנו עבורו, וא"כ יפטר השוכר מלטחון ולא יצטרך לשלם שכירות כמו באריס שירדו גשמים שלא עובד ומקבל שכר.

הרשב"א תירץ שבהשקאת השדה אחרי שירדו גשמים והשדה הושקתה לא יכול לומר לאריס שישקה את השדה, לכן יש לפרש שהשכירות של האריס שאם יצטרכו להשקות וכיון שהתברר שלא צריך – נפטר האריס. אבל במזונות הבת יכול הבת לומר לבעל הראשון איני רוצה מזונות מהבעל השני אלא ממך, וכן יכולה לומר לבעל השני אני רוצה רק ממך, וכיון שיכולה להוציא מכל אחד, התנאי בדווקא שכל אחד ייתן מזונות, ולכן מקבלת כפול. וכן בשכירות של ריחיים יכול המשכיר לומר אני לא יטחן בשלי וממילא תצטרך לשלם לי דמי שכירות, ולכן החיוב של השוכר הוא בדווקא. עכ"ד.

ובתורת גיטין הקשה על הרשב"א שהרי אם חלתה הבת היא מקבלת דמי מזונות, למרות שהבת לא יכולה לאכול, וא"כ זה דומה לשדה שאין אפשרות להשקות שוב, ומדוע יהיה חייב האב לזון אם חלתה הבת.

התורת גיטין מתרץ, שבמזונות התחייב לשלם לה את ערך המזונות והיא תעשה בכסף כרצונה, ולכן גם אם אחר זן הבעל הראשון חייב לתת לה את מזונותיה. אבל בהשקאת שדה ההתחייבות דווקא להשקות, ואם אין צורך בהשקאה פטור האריס מלהשקות. 

ונראה לבאר שגם דברי הרשב"א מכוונים לדברי התורת גיטין, שבהשקאה ההתחייבות להשקות בלבד וא"כ א"א לפרש שהכוונה לדברים אחרים. אבל בחיוב מזונות כיון שיכולה להחליט ממי לבקש אז ההתחייבות היא התחייבות ממונית, וכיון שזה התחייבות ממונית החיוב חל גם אם בפועל אינו צריך להתחייבות. (וכן ביארו בהגהות של מוסד הרב קוק).

ולפי דברים אלו, נראה שכל התחייבות צריך לאמוד האם זו התחייבות ממונית כמו מזונות בת אשתו, או התחייבות לפעולה כמו בהשקאת שדה. למשל, הפוסקים דנו בעובד שמקבל דמי נסיעות, והעובד בחר ללכת ברגל או שמגיע בטרמפ' בחינם, שרשאי העובד לקבל דמי נסיעות גם אם בפועל לא השתמש בכסף לצורך נסיעה. כמו כן בעובד שיש לו שני עבודות באותו אזור, רשאי העובד לקבל משני המקומות עבודה דמי נסיעות, ולמדו זאת מהמשנה בכתובות שמתחייב לזון את בת אשתו שאחד זן ואחד נותן דמי מזונות. משום שעובד ומעביד יש התחייבות הדדית, והתחייבות לשלם דמי נסיעות זה שכר תמורת העבודה שמקבל, וכיון שהעובד יכול לנסוע ולחייב את המעביד לשלם, מוכח שזה התחייבות ממונית, ולכן חייבים לשלם לו גם אם הוא לא נוסע בפועל. אבל אם אין התחייבות הדדית, למשל, אדם ראה את חברו עומד בקור וריחם עליו והסכים לשלם לו מונית כדי שלא התקרר, ובסוף הלך ברגל, ודאי שלא יכול לתבוע דמי נסיעות כיון שההתחייבות שלו היא למטרה מסוימת – לשלם לו נסיעה במונית ואם לא נסע או שנסע בחינם, אין אפשרות לעשות את המלאכה פעמיים, ולכן לא חייב לשלם לו דמי מונית. וכדברי הגמרא שיש התחייבות של הרווחה ויש התחייבות של לצער את האשה, יש התחייבות שרוצה לרחם על חברו, ויש התחייבות ממונית שמתחייב שכר לעובד.

ולכן גם במעשה של הקוויטנציה שניתן למטרת עזרה לבן הצעיר, ואין כאן התחייבות מהאבא לבן, ולכן זה דומה למקרה של קורבנות נזיר שהבעל נתן למטרה מסוימת בלבד ולא התחייבות הדיית, וכשבטלה הסיבה בטלה המתנה.

ולפ"ז, הורים שמתחייבים לזוג תשלומי שכירות דירה, התחייבות איננה הדדית כלפי ההורים מול הילדים, אלא התחייבות למטרה מסוימת בלבד, ויש לזוג דירה בחינם או שיש להם מימון מהמדינה והם לא צריכים את העזרה, ההורים לא חייבים לשלם לזוג. וכן אם בני הזוג עברו לדירה זולה, כיון שאין להם צורך בעזרה, הרי זה כהתחייבות להשקות ואם ירדו גשמים נפטר האריס מלהשקות, וכן ההורים פטורים מלשלם.