ידוע שרכוש האישה שייך לבעלה בעת נישואיה. מה קורה שהבעל בוגד באשתו? האם היא חייבת להביא לו את כל רכושה, או שהיא יכולה לשמור חלק לעצמה? (היא לא מעוניינת בגירושין ) חשוב לציין שהבעל לוקח חלק מהפנסיה שלה למטרותיו.
תשובה:
שלום רב,
חז"ל תיקנו שמעשה ידיה של האישה שייכים לבעל. תקנה זו היא כנגד המזונות שהבעל חייב לזון את אשתו. לכן, אמרו חז"ל שאם האישה אומרת "איני ניזונת ואיני עושה" כלומר, אני לא דורשת מזונות ממך ואני רוצה את מעשי ידי לעצמי, זו זכותה לומר זאת. לכן גם ללא סיבה מיוחדת בעקבות התנהגות הבעל, זו זכותה של האישה לומר "איני ניזונת ואיני עושה". יחד עם זה, זכות זו היא כמובן רק משעה שאמרה איני ניזונת וכו'. כלומר, על הזמן שחלף לא נותר לשנות את המצב. לכן, כסף שנצבר בקרנות הפנסיה, לפני המועד שהאישה אמרה, זו עדיין מעשי ידיה של האישה השייכים לבעל. רק כסף שנצבר לאחר אותו מועד, שייכים לאישה.
אכן, פנסיה תקציבית שקיבלו עובדי מדינה, מאחר שזה כסף שלא נצבר, לא שייך לומר שזה מעשי ידיה של האישה לפני שאמרה איני ניזונת ואיני עושה.
בהצלחה
ככלל אני חושב שכל הסוגיה של מעשה ידיה של אישה לבעלה צריכה עיון בימינו ועייין בעניין זה במהרי"ט שכבר בדורו סבר שנשים שמתפרנסות לבד הרי הם בחזקת כאילו אמרו איני ניזונת ואיני עושה. אך לפי ההנחה שבימנו יש דין של מעשה ידיה של אישה לבעלה, אני לא מבין מה ההבדל בין פנסיה תקציבית לפנסיה צוברת. גם בפנסיה תקציבית הזכות קיימת כבר משעה שהעובד עבד. האם צבירת הזכות כשלעצמה איננה בבחינת מעשה ידיים של האישה.
בפנסיה תקציבית בעצם אין סכום מוגדר, זה משהו עתידי שעדיין אינו קיים ואף אינו קבוע סופית מבחינת הסכום, וזה דומה יותר לזכות סוציאלית. פנסיה צוברת היא תוכנית חסכון לכל דבר, הכסף נמצא כבר עכשיו, יש מניעה כל שהיא לממש אותו לפני הגיל המתאים בגלל המס הגבוה הכרוך בכך. אבל הכסף קיים ושייך לה כבר עכשיו.
השאר תגובה