בס״ד
שהתחתנתי הייתי חולה נפש אבל ברמיסיה וללא סימנים שזכורים לי על שיגעון אבל שהתגרשתי במתן הגט הייתי בעיצומו של התקף פסיכוטי עם הזיות ומחשבות לא שפויות אף אישפזו אותי כמה שבועות לאחר הגט.
האם הגט תופס או שצריך גט לחומרא?
תשובה:
שבוע טוב,
אני מניח שהמחשבות הלא שפויות שהיו לך לדעתך, לא לוו במעשים לא שפויים. ואם כך אין דינך כשוטה שמעשיו בטלים. כשחז"ל קבעו את גדרו של השוטה הגדרים נקבעו עפ"י המעשים ולא עפ"י המחשבות. והסיבה לכך היא, משום שאם התגברת ומעשיך לא העידו על מחשבותיך, כנראה שיש לך די בינה כדי להחשב כאחד האדם ולא כשוטה.
ראה בשו"ת אגרות משה (אבה"ע סי' קכ ענף ג'): "והנה…אין להחשיבו שוטה כלל בזה שמחזיק עצמו למשיח, כמו שלא נחשב מי שעובד ע"ז עץ ואבן לשוטה אף שודאי הוא שטות גדול להאמין בעץ ואבן אלא אמרינן דהוא פקח ורשע ומחייבין ליה מיתה, וכ"כ זה שמחזיק עצמו למשיח אף שהוא שטות גדול אין להחשיבו לשוטה אלא דגאותו היתירה הטעתו שראוי להיות משיח. וממילא אפשר לדון עוד יותר שגם כל מעשיו השטותים שנמשך מצד טעותו שהוא משיח שלפי דעתו הרעה הוא תקון העולם אינם מחשיבים אותו לשוטה דכל דבר שאדם עושה מצד חשבון איזה שיטה ודרך שמחזיק בדעתו אף שהיא סכלות גדולה לא נחשב שוטה בזה כדמוכח מעובדי ע"ז שהרבה מעשה שטותים עשו וכל דרכי האמורי שנאמרו בשבת דף ס"ז הם מעשה שטות ויש להם דיני פקח".
"אך אף אם נימא שהמעשים שעשה אינם שייכים לשיטתו והם עניני שטות ובפרט אם נאמינו שלא היה יכול להתאפק מלעשות מעשיו השטותים שזהו סימן גדול לשטות כיון דאינו בעלים על מעשיו מ"מ הרי עבר זמן רב שאינו עושה מעשים ההם ולא ניכר בו שום שטות ונשאר רק מה שמחזיק עצמו בלבו למשיח שזה הא ודאי מסתבר שאינו עושהו לשוטה רק דהיא שיטה סכלית שבא לו מצד גאותו היתירה כדלעיל וא"כ עכ"פ הוא עתה חלים ויכול לגרש".
כלומר, עצם העובדה שבית הדין ושאר הסובבים לא ראו בכל זמן ההליך שום דבר המורה על משהו שאינו תקין אצלך, די בזה כדי לקבוע שהייתי שפוי לחלוטין בשביל נתינת גט.
נוסיף, כי מאחר שהגט נעשה כדל כדין ובשני עדים, וחזקה על בית הדין שעשה את הגט כדת וכדין, אין לך כל נאמנות לערער עליו, ומעיקר הדין אינך נאמן. לכן גם אסור לך לערער בשום ערעור כדי שחס ושלום לא להוציא לעז.
