כבוד הורים – מצוה בין אדם למקום

מדוע המצוה של "כבד את אביך ואת אימך" שייכת למצוות שבין אדם למקום.

תשובה:

מצות כיבוד אב ואם, הינה גם מצוה שבין אדם לחבירו וגם מצוה שבין אדם למקום.

בטעם הדבר כתב הכלי יקר פרשת יתרו וזה לשונו:

במצוה זו חתם חמשה דברות ראשונות המדברים בכבוד המקום ברוך הוא כי מטעם זה נאמר בכולם ה' אלהיך ולא הזכיר השם בכל ה' דברות אחרונות המדברים בדברים שבין אדם לחבירו, ומצות כבוד אב ואם אע"פ שהוא בין אדם לחבירו מ"מ מצוה זו נוגעת גם בכבוד המקום ברוך הוא לפי שג' שותפין באדם הקב"ה ואביו ואמו, ואם תכבד אב ואם בעבור שמהם נוצר החומר והגוף הכלה והבלה ק"ו בן בנו של ק"ו שתכבד את אביך שבשמים אשר נתן בך הנשמה החלק המעולה הקיים לנצח. ובמס' קידושין (ל ע"ב) ת"ר ג' שותפים באדם כו' ומסיק שם בזמן שאדם מכבד את אביו ואמו מעלה אני עליכם כאילו דרתי ביניכם וכבדוני וקשה דירה מאן דכר שמיה ומהיכן למדו לומר כאילו דרתי ביניכם, ודאי למדו זה ממה שמצינו שבכל ה' דברות אחרונות לא נזכר השם לפי שמדברים בדברים שבין אדם לחבירו וא"כ למה הזכיר ה' אלהיך אצל כיבוד אב ואם, אלא שעשה הקב"ה דירה לשמו הגדול ית' אצל אב ואם לומר שהמכבד אב ואם כאילו דרתי ביניכם וכבדוני. וע"כ שכרו אריכות ימים כי הדבקות בה' מקור חיים נותן חיים ארוכים אל האדם, ואם הוא מכבד אב ואם בעבור שמהם נוצר החומר אם כן גם הנשמה חלק אלוה ממעל תתן כבוד לאביה שבשמים ועל ידי הדבקות שיש לה עמו תזכה לאריכות ימים כמ"ש (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום

כעין דברים אלו מבואר בדברי הרמב"ן (יתרו כ יב) בד את אביך הנה השלים כל מה שאנו חייבין בדברי הבורא בעצמו ובכבודו, וחזר לצוות אותנו בעניני הנבראים, והתחיל מן האב שהוא לתולדותיו כענין בורא משתתף ביצירה, כי השם אבינו הראשון, והמוליד אבינו האחרון, ולכך אמר במשנה תורה (דברים ה טז) כאשר צויתיך בכבודי כן אנכי מצוך בכבוד המשתתף עמי ביצירתך ולא פירש הכתוב הכבוד, שהוא נלמד מן הכבוד הנאמר למעלה באב הראשון יתברך, שיודה בו שהוא אביו, ולא יכפור בו לאמר על אדם אחר שהוא אביו, ולא יעבדנו כבן לירושתו, או לענין אחר שיצפה ממנו, ולא ישא שם אביו וישבע בחיי אביו לשוא ולשקר ויכנסו בכלל הכבוד דברים אחרים, כי בכל כבודו נצטווינו, ומפורשים הם בדברי רבותינו (קדושין לא:), וכבר אמרו (שם ל:) שהוקש כבודו לכבוד המקום:

כוונת הדברים הם שהאב הוא כביכול המשותף בין האדם לבוראו, שהרי יצירתו של האדם נעשה בשותפות עם הקב"ה, וכאשר אדם מודה ומכבד את מי שגרם לו את יצירתו בעולם הזה, וודאי שיודה ויכבד את הקב"ה שהוא יוצר הכל האמיתי.

מקורות:

באחרונים האריכו לבאר האם מצוה זו היא בין אדם למקום או בין אדם לחבירו, עי' מנחת חינוך מצוה לג, ובספר ברכת הלל (וינשטוק, שמות סי' קטו), ובספר בן יכבד אב (פתיחה) כתב שהטעם בזה משום שכל החינוך שלנו למצוות הוא על ידי ההורים שמחנכים אותנו למצוות, נמצא שעיקר הבסיס שעליו אנו מקיימים את מצוות ה' הוא על ידי ההורים, לכן יש בזה פן של בין אדם למקום, וראה עוד בספר קריאה בקריה (סמסונוביץ, ח"ג עמ' קצז הערה 88) במחלוקת הראשונים אם מצוה זו היא מצוה שכלית ומחוייבים בה אף בני נח, או מצוה אלקית ככל מצוות התורה, וראה בספר כיבוד אב ומוראם (עובד, פ"א סעיף ג), ובהערות שם