האם צריך שענייני הממון יוסדרו דווקא קודם מתן הגט או שמותר להשאיר את ענייני הממון לאחר מתן הגט?

הרב צבי סגרון
כ"ח טבת ה'תשע"ד

כתב הרמ”א בסדר הגט סעיף פא’: וישאל הרב אחר הכתובה ושתחזיר לבעל הכתובה או תמחול לו כדי שלא יבואו אח”כ לידי קטט מחמת הכתובה ושיאמר הבעל על מנת כן לא גירשה. ומקור דין זה מסדר הגט למהר”י מינץ סימן קכג’, וזה לשונו: ואותן עדי מסירה יחקרו וידרשו שלא יהיו הבעל והאשה אגודים בשום קשר או תנאי בעולם מנתינת הגט ואילך, וגם הכתובה צריכה להחזיר אם ישנה בידה, ואם איננה בידה תפטור אותו בפני עדים ממנה או תמחול אותה לו קודם נתינת הגט וכו’, וישאלו לבעל אם הוא נותן הגט מרצון נפשו ובהשלמת דעתו בלי שום אונס ובלי שום תנאי ולבטל כל מודעות וכו’, ואח”כ כתוב שם הגהת ראבי”ה מינץ: זה הנמצא בסדר מהר”ר איסרלן, וגם הכתובה צריכה להחזיר וכו’, יש לתמוה על זה מה לו למורה להתעסק בכתובה, הא תנן בפרק הכותב (כתובות פח’,ע”ב): הוציאה גט ואין עמה כתובה וכו’ גובה, אם כן הגט לא יפסל כלל במה שחוב הכתובה יעמוד על עומד חיובו וכו’, ואולם יגעתי ומצאתי הא דתנן בפרק השולח (גיטין מו’,ע”ב): נישאת האיילונית לאחר והיו לה בנים הימנו והיא תובעת כתובתה, אמר רב יהודה: אומר לה שתיקותיך יפה מדיבורך, וביאר רש”י:  שיאמר אילו ידעתי בסופי ליתן לך כתובה לא גירשתיך.ע”כ. וכן הלכה, אמור מעתה מאלה חשש הגט ללא שום תנאי, ומסמיכים את בית הדין לדון בענייני הממון הן לדין הן לפשרה. וכן באומרו פן בבואה לגבות כתובתה יאמר הבעל אילו ידעתי לא גירשתיך  ונמצא מוציא לעז וכו’, ויש להבדיל בין כתובה דמנה ומאתיים לתוספת שלנו, כי בלי ספק לא הוסיף לה על דעת שתגבה בחייו סך  עצום כזה.עכת”ד. וכן הגר”א בביאורו לסדר הגט ס”ק קטו’ ציין כמקור לדברי הרמ”א את הגמרא גיטין הנ”ל.

וכן בסדר גט ראשון למהר”ם רבי יוזפש  אותיות ריט’,רכ’,רמה’ כתב: ישאל הרב אחר הכתובה או שתמחול לו אם אינה בידה אז שיוכל הרב לקורעה ותמחול לו בפני הרב והעדים, ויזהירם הרב שלא יהיו קשורים יחד בשום דבר, אך אם ישנם איזה חילוקים בניהם יתקשרו אוהביהם או קרוביהם על ככה, ואם המגרש מבקש שתחזיר לו הכתובה ושבאם לא תחזיר לו הכתובה יכתבו לו עכ”פ שובר כותבים לו, אבל אם אינו מבקש א”צ להזהיר אותה על זה.ע”כ. וכתב שם ברכת המים בביאורו שם: בזה”ז המנהג פשוט שקודם הנתינה היא מוחלת לו הכתובה בפני הרב והעדים, אם תרצה לגבות הכתובה ממנו לא ישמעו לה בית הדין, כי יסמכו בית הדין על המנהג. וכן ראיתי נוהגים שאין הרב מזהיר אותה אחר הנתינה להחזיר לו הכתובה או לכתוב לו שובר אם אינו מבקש.ע”כ. וכתב שם הפתחי תשובה: כתב בספר גט מקושר שיתפשרו קודם הגט על הכתובה, ונראה שבדיעבד אין קפידא בכך, ובספר זכור לאברהם כתב שמנהג איזמיר שנוטלה המסדר אבל אינו קורעה עד אחר הנתינה, והוא הנכון.ע”כ. וכן בספר “ברית כהונה” מנהגי ג’רבא בסדר הגט כתב: כתוב באיזה סדרים שישאל המסדר אחר הכתובה ויקרענה קודם נתינת הגט, אבל מנהג העיר זו שהמסדר לוקח את הכתובה אצלו קודם הכל ואינו קורעה עד אחר הנתינה, והוא הנכון דשמא יארע איזה קלקול בנתינה או חזרה וכיוצא ויחזור הדבר כמו שהיה.

ובשו”ת בנין ציון סימן קמד’ נשאל אם מותר לסדר גט כזה כשהאשה אינה מוחלת על תביעתה, והביא את דברי סדר הגט למהר”ם מינץ והרמ”א וסדר גט ראשון הנ”ל ופלפל בדבריהם, וסיים: וצריך לומר דמהר”ם מינץ סובר כיוון דלאו כולי עלמא דינא גמירי לעולם יהיה לעז אם הבעל צווח גירשתי בטעות ושהגט בטל ובניה ממזרים, אף שהאמת אינו כן, כיוון שלא גירש על תנאי זה בתנאי כפול, מ”מ כיוון שלפי מחשבתו הוא כן יוציא לעז בדיבור הנ”ל. סוף דבר אני אומר אף שהראתי פנים להקל בדין זה, עם כל זה לא מלאני ליבי לחלוק על דין פשוט של סדר הגט המוסכם להלכה מכל ישראל. אמנם מ”מ מי שליבו רחבה ורואה קלקולים בחידול הגט ורוצה לסמוך על דעתו להקל לענ”ד ימצא סמיכה קצת.ע”כ. וכן בשו”ת אג”מ ח”ד אב”ע סימן קטו’ נשאל אם יכולה האשה לתבוע איזה חיובים מהבעל אחר הגט, והביא את דברי את דברי מהר”ם מינץ והרמ”א והסג”ר הנ”ל, והוסיף: וממילא איכא החזקה שעשו כן הבי”ד, וכל בי”ד שבעולם לא ישמעו אף שיש בידה שטרות החיובים, מצד שידוע לכל בית דין שבעולם שכיוון שנתגרשה כבר אין שום תביעות.ע”כ. ויעויין עוד בפד”ר כרך יא’ עמוד 232 מאמרו של הראש”ל הגר”מ אליהו זצ”ל שהביא את פסק הרמ”א וסג”ר הנ”ל שתמחל האשה על כתובתה קודם הגט וכו’, אבל בזמנינו המנהג הוא אחרת, לפני סידור הגט שואלים האם כל העניינים הכספים סודרו והאשה משאירה את הכתובה בתיק הגירושין בבית הדין, והכל נרשם בפרוטוקול, וא”כ העניין ניתן לבירור. ואם ההסכם הממוני נערך על ידי בית המשפט, ביה”ד מברר בעניין הכתובה אצל כבוד השופט בבית המשפט.

והנה מבואר מכל הנ”ל שיש לסיים את ענייני הכתובה ושאר ענייני הממון קודם מתן הגט, וישנם לכך כמה טעמים (חלק מן הטעמים הם על דעתי), כדלקמן:

* כדי שלא יבואו אח”כ לידי קטטה מחמת הכתובה ושיאמר הבעל על מנת כן לא גירשה, וכמו שכתבו מהר”ם מינץ והרמ”א.

* כיוון שדעת רוב בנין ורוב מנין של הפוסקים כתבו שאין לאדם לגרש את אשתו אא”כ ישלם לה כתובתה תחילה, וכמו שכתבתי לעיל בסימן ה’, אזי י”ל שהגיעו קודם לכן להסכם על פירעון מלא או חלקי של הכתובה, ואח”כ סדרו את הגט פיטורין בניהם. וכן מוכח מספר “ברית כהונה” (מערכת ג’ אות יז’) שכל המגרש אשתו מניח מחיר הכתובה בשלימות ביד הרב המסדר את הגט וכו’, ואח”כ יסודר הגט וינתן, ואז תקח האשה דמי כתובתה והכתובה תקרע.

* כתב המרדכי גיטין סימן תכג’: ורבנו יחיאל מפרי”ש היה רגיל בגט שכיב מרע לגרש לגמרי בלא שום תנאי לאפוקי נפשיה מכל ספיקות וגימגום, והיה מזקיקם לקבל חרם תקנת הקהילות לישא זה את זו כשיעמוד או לקיים ולהבטיח במשכונות לישא זה את זו, וכך פסק הרמ”א בסימן קמה’ סעיף ט’: וי”א דלכתחילה אין לגרש על ידי תנאי רק יגרש סתם ולקבל בחרם הקהילות וכו’, וכתב שם הגר”א ס”ק יב’ שלכתחילה אין לגרש על ידי תנאי שמא יטעה בלשון התנאי, והמהרש”א בסוף גיטין כתב: למען ידעו הדורות להבין ולהורות, בגט שכיב מרע שנותנין בדורות הללו בסתם בלי שום תנאי, אמרתי כי יסודו הוא בתוס’ גיטין דף עד’,ע”ב שכתבו: ונראה לר”ת שהיו כותבין גט גמור ביוצא למלחמה בלי שום תנאי בצינעא, וכשהיה חוזר מן המלחמה היה כונסה.ע”כ. ומהשתא הוא בעצמו תיקון של הר”י מפרי”ש בגט שכיב מרע שאנו נותנים בלי שום תנאי.ע”ש. ולפ”ז י”ל שהוא הטעם בנידון דידן, כמו שכתב בסג”ר סימן רכ’: יזהירם הרב שלא יהיו קשורים יחד בשום דבר וכו’, והכי נמי יש לגמור את עניין הכתובה ושאר העניינים הכספים קודם הגט שלא יהיו קשורים יחד בשום דבר.

* פסק השו”ע אב”ע סימן קיט’ סעיף ט’: גרושה שבאה עם המגרש לדין מנדין אותם או מכין אותם מכת מרדות, ומקור דין זה הוא בגמ’ כתובות דף כח’,ע”א. נמצא אם כן מדינא דגמ’ יש להשתדל בכל עוז שיסיימו בני הזוג המתגרשים את כל העניינים הממוניים קודם הגירושין כדי שלא יבואו לידי מכשול.

* כתב הריטב”א כתובות דף קא’,ע”ב: כי המתחייב לעשות דבר בשום זמן ולא פירש אימתי, חייב לעשות כן בזמן הבא ראשון, והטעם דמאן דמתנה סתמא דעתיה על הזמן הראשון.ע”כ. והכי נמי יש לפרוע את הכתובה בזמן הראשון דהיינו שעת מתן הגט, ולגמור קודם לכן את הנושאים הכספים, ויש לדחות.

ומיהו מסתברים הדברים דהני מילי לכתחילה שיש לסיים את העניינים הכספים קודם הגט, אבל בדיעבד אם אי אפשר לסיים את העניינים הכספים קודם הגט, יש לדון בהם לאחר הגט, כמו שכתב הפת”ש בשם הגט מקושר שבדיעבד אין קפידא בכך [ ומה שנראה מלשון הבניין ציון והאגרות משה שאין להקל בדין זה להשאיר את העניינים הכספים לאחר הגט, אלא במקום עיגון וכו’, צריך עיון על דבריהם, ואפשר שלא אסרו מן הדין אלא שכן נהגו במקומם], שפעמים רבות אם היו ממתינים עד גמר העניינים הכספים, היו הבעל והאשה מעוגנים זמן רב, ולכן רשאי בית הדין במקרה הצורך להשאיר את העניינים הכספים לאחר הגט, וכבר הבאתי לעיל את דברי הגר”מ אליהו זצ”ל שבימינו שהכל נרשם בפרוטוקול והדבר ניתן לבירור, אין לחוש לזה. והדברים נכונים עוד יותר כיום שהכל גם רשום במחשב בית הדין, ובחלק מן המקרים מקובל שיש הסכם גירושין בין הזוגות המתגרשים קודם הגט, ובו רשום דין הכתובה, ואף אם לא נעשה הסכם גירושין, סימן הוא שטרם מחלה האשה על כתובתה ויש לדון על גבית הכתובה לאחר מתן הגט, ופריעת הכתובה אם הייתה קול יש לה. וכן מוכח לפי כל המקורות שכתבתי עד כה  ובפרט בחלק ג’ של מאמר זה, שישנה אפשרות לדון על ענייני הממון גם לאחר הגט, ועד כאן לא כתבו רוב הפוסקים שאין לבעל לגרש את האשה אא”כ ישלם לה כתובתה תחילה, אבל בהסכמת האשה שפיר דמי וידונו על גבית הכתובה לאחר הגט, ומכל שכן לדעת הב”י והרמ”א שאם אין לו לשלם לה את הכתובה והנדונייא, אינה יכולה לעכב משום זה הגירושין, אלא תתגרש ותתבע אותו מה שחייב לה, וכבר הבאתי לעיל את דברי הישועות יעקב דבאין לו לשלם הנדונייא הדבר פשוט לכ”ע שאינה יכולה לעכב הגירושין, אלא תתגרש ותתבע אותו מה שחייב לה, ודוחק גדול מאוד לומר שלאחר הגירושין ידונו בני הזוג זה עם זה על ידי מורשה. וכן ראיה מרמב”ם הלכות אישות פי”ב הלכה יא’ שכתב: ואם היה עני ביותר ואינו יכול ליתן לה אפילו לחם שהיא צריכה לו כופין אותו להוציא ותהיה כתובתה חוב עליו עד שתמצא ידו ויתן, וכך פסקו השו”ע והרמ”א אב”ע סימן ע’ סעיף ג’.  וכן בתשובות הרמב”ם מהדורת בלאו סימן יב’ נשאל בדין אדם שגירש את אשתו וכאשר תבעו ממנו את המאוחר (כתובה) דחה זאת בטענה שאין לו ממה לפרוע, וטען הבעל שגרושתו זאת שימשתו נידה. והשיב הרמב”ם: הנדונייא יתחייב לפורעה ראשון ראשון וכו’, אבל המאוחר לא יכתב עליו בשום פנים עד שתשבע שבועה בנקיטת חפץ שטבלה לנדתה כהלכה.ע”כ. הרי שדנו על ענייני הכתובה והנדוניה לאחר הגירושין. וכן אנוכי כמה פעמים בהיותי מייצג כטוען רבני בבתי הדין, ראיתי שבתי הדין מחתימים את הזוג קודם מתן הגט בנוסח זה: הריני מסכימים למתן הגט ללא שום תנאי, ומסמיכים את בית הדין לדון בענייני הממון הן לדין הן לפשרה. וכן עו”ד הרב שמעון יעקובי בתחומין כרך כב’ עמוד 157-183  כתב שמעשים בכל יום בבתי הדין במדינת ישראל שלאחר מתן הגט חוזרים לבית הדין לדון בענייני ממון [ אלא שלפלא שלא הזכיר את המקורות שהוזכרו בחלק ג’ של מאמר זה, שמהם מוכח מנהג זה], הן בנושא חלוקת הרכוש וגבית הכתובה והן בנושא משמורת הילדים ושאר העניינים הכספים, ולהלן עיקרי ראיותיו ההלכתיות, כדלקמן:

* לא מוזכר בגמרא או בראשונים את הצורך שהאשה תמחל את כתובתה קודם למתן הגט, ואדרבא במרדכי גיטין סיתן תנב’ כתב: כשהגט ביד האשה חתום, יכולה להנשא באותו גט או לגבות כתובתה.

* כתב הרמ”א אב”ע סימן קמא’ סעיף נב: אם התנה הבעל שתמחול לו כל זכות שיש לו עליו אע”ג שלעניין דינא יש לדון מהו בכלל כל זכות, מ”מ יש להחמיר לעניין גט שתמחול כל זכות שיש לה עליו ואח”כ תדון עמו מהו בכלל, וכן כל כיוצא בזה.ע”כ. ומקור דינו של הרמ”א הוא מדברי שו”ת הריב”ש סימן שיז’ בבעל ששלח גט על ידי שליח, וציווה לשלוחו שלא יתן את הגט לאשה, אלא לאחר שתמחול לו כל זכות שיש לו אצלה מחיוב כתובתה, האם בכלל ציווי הבעל נכלל מחילתה של האישה על מתנה לחוד וכו’, והשיב הריב”ש: ואחר נתינת הגט תוכל לתבוע האישה מתנתה על נכסי בעלה.ע”כ.  וכן הובאו דברי הריב”ש בב”י שם, הרי שניתן לקיים דיון ממוני גם לאחר הגט.

* כתב בערוך השולחן סימן קמא’ סעיף קלב’: וכן יש להזהר שאם נשאר ביניהם איזה חוב זה על זה או איזה תביעה שידברו מפורש שאין זה שייך להגט שאפילו אם לא יקויים הדבר לא יהיה שייך להגט, וכן אנו נוהגים.

כן הביא עו”ד הרב שמעון יעקובי פסקי דין שונים המוכיחים זאת שאפשר במצב של דיעבד לדון בעניינים הממוניים לאחר הגט, ושם דן באריכות עם הרב הגאון מנשה קליין שליט”א שנחלק עימו בדין זה, ואין צריך לכפול הדברים. ברם כמו שכתבתי הצדק עם עו”ד הרב שמעון יעקובי שמוכח מפוסקים רבים שהובאו בחלק ג’ של מאמר זה שאפשר בדיעבד לדון על הנושאים הכספים לאחר הגט.

לסיכום: יש להשתדל לדון ולפסוק בכל העניינים הממונים קודם מתן הגט, ובדיעבד אם רואה בית הדין שאין סיכוי לשלום בית, והדיונים נמשכים זמן רב מאוד, ובפרט במקרה של עיגון או שעלולים הבעל או האישה לבא לידי מכשול, אפשר לסדר את הגט ואח”כ לדון בעניינים הכספים, וכן המנהג בבתי הדין בארץ ישראל. וקודם מתן הגט מזהיר בית הדין את הבעל שהוא נותן את הגט בלב שלם ובלא תנאי, ואין קשר לעניין הממוני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים