השמטת כספים כשהמלווה בחו"ל והלווה בא"י

שאלה:

בס"ד
זמן חלות השמטת כספים, האם זה תלוי במקום שהלווה נמצא או במקום שהמלוה נמצא. [ונפק"מ כשהלווה בארץ ישראל והמלווה בארה"ב]

תשובה:

שלום וברכה,

מלווה השוהה בחו"ל במקום שמתאחר כניסת החג, והלווה נמצא בא"י ואצלו כבר קידש החג, הסתפק מרן הגרש"ז (מנח"ש ח"א סי' מז) האם יכול המלווה לעשות פרוזבול, או שכיון שאצל הלווה כבר נכנס השנה השביעית א"כ נפקעו חובותיו ולא יעזור למלווה שיעשה פרוזבול. 

במשנה כסף (ח"ב עמוד קסה) אחר שהביא דברי הגרשז"א העלה שהדברים נראים והדעת נוטה שהכל תלוי במלווה, דעליה מצוה רמיא.

ויש לדון איך פועל שמיטת כספים, באחרונים ישנם ב' דרכים לבאר כיצד הופקע החוב בשמיטה. בשיעורי הגר"ש רוזובסקי (מכות ג, ב או קע) משנת יעב"ץ (שמיטה עמ' קיב) ועוד אחרונים הביאו את דברי הרא"ש (גיטין פ"ד סי' כ) שתחילת שמיטה יש איסור לא יגוש, ובסוף השמיטה פקע החוב. מבואר שיש שני חלקים בשמיטת כספים, א' איסור לא יגוש ב' הפקעת החובות. ואין האחד נגרר מהשני. וגם לדידן (שו"ע שם ס"ל וד"מ ט) שפוסקים שלא כדעת הרא"ש שסוף שמיטה משמטת וגם האיסור חל רק בסוף שמיטה, מ"מ י"ל שיש שני דינים: א. איסור ליגוש. ב. ואפקעתא דמלכא.

דרך נוספת מצינו בחידושי הרי"ם (סי סז סק"ה) וז"ל: דשמיטה הוי רק כהפקר וסילוק מהחוב… וממילא זוכה לווה. עכ"ל. מבואר שהתורה לא פטרה את הלווה מלשלם, אלא אסרה על המלווה לתבוע, וכיון שחיבתו תורה להסתלק מהחוב ממילא זוכה לווה. נמצא שהפקעת החוב נעשה מאיליו. 

וכדברים אלו מצינו בחזו"א (קידושין סי מב) וז"ל: דודאי אין הריבית חשוב חוב, דרחמנא אפקריה ואין הלווה חייב כלום ואין חוב דבר בעין שיקנה המלווה, אלא אם הלווה חייב לו קונה שעבוד חוב, אבל אם התורה פטרתו ללוה אין כאן חוב, והמקדש במלווה לאחר שביעית ודאי אינה מקודשת. ע"כ. מוכח מדבריו שסובר שבשביעית אין הפקעת החוב מהתורה, אלא שאסרה התורה לתבוע החוב, וחוב שאסרה תורה לתבוע נפקע ממילא. ולכן דימה לריבית שכיון שאסור לתת ריבית ממילא אין חוב. [ואם היה סובר שבשביעית התורה הפקיעה את החוב מה ראיה מביא לריבית.] 

ונראה לפי הצד שהפקעת החוב הוא תולדת של האיסור, והתורה לא הפקיעה את החוב, ודאי שהולכים אחר מקום המלווה, וכיון שאצל המלווה לא הגיע זמן שמיטה לא חל עליו איסור לא יגוש, וממילא לא הופקע החוב, ושפיר יכול לעשות פרוזבול. אבל לצד שהתורה הפקיעה את החוב יש להסתפק האם הולכים אחר מקום הלווה או המלווה. והבאנו לעיל את דברי המשנה כסף שסובר שנראה שהולכים אחר מקומו של המלווה.

מקורות:

הרמב"ם (שמיטה פ"ט ה"ד) והמחבר (ס"ז סעי' ל) וז"ל: וכשתשקע חמה בליל ר"ה של מוצאי שביעית אבד החוב.