שאלה:
כיצד ניתן לדרוש מאדם שנוצר מחומר וחי בעולם גשמי ומוגבל,
לשעבד את עצמו ואת כל חייו למציאות רוחנית שאין לו כל אפשרות להשיג אותה?
תשובה:
שלום וברכה
אתה שואל את שאלת השאלות, אבל אני חושב שיש לחלק את השאלה לשנים. זה שאנחנו לא יכולים להשיג את מציאות ה' זה לא משנה כלל, משום שאנחנו כן יכולים להשיג בוודאות את היותו קיים מנהיג משגיח מחייה ומקיים, זה כן, ומה אכפת לנו מציאות שלו כיצד היא?! הנקודה השניה והיא חשובה הרבה יותר, מי אנחנו?! אם ה"אנחנו" זה יצורים גשמיים, בעלי חיים אינטלגנטיים, אז אתה צודק, אבל אם הגוף שלנו הוא מעטפת, והיצר הרע שלנו הוא משהו חיצוני, והאנחנו זה חלק אלו-ה ממעל, נשמה רוחנית שמטבעה שואפת לחיי רוח, שמתנגדת למשיכת חיי החומר של הגוף, אז יש סיכוי שהאנחנו הזה גם ינצח בעזרת ה'!
יתן ה' שנזכה.
תודה על התושבה.
את החלק הראשון של התשובה הבנתי, ואולי זאת הסיבה שהרמב"ם וכן הרמח"ל בדרך השם דיברו על "לידע ולהאמין שיש שם מצוי" ולא דיברו על "הבנה".
בחלק השני – אני מבין שיהודי נוצר מגוף גשמי ונשמה רוחנית אבל הגוף מגביל את נשמה הרוחנית כך שלא ניתן לתפוס באמת מה זה רוחניות.
לא הבנתי מה הכוונה שהיצר הוא משהו חיצוני?
אשמח להגדרה מהו היצר הרע? מחשבות? רצונות? בריאה רוחנית? משיכה גשמית לחומר?
אולי אפשר להוסיף על התשובה של הרב ולומר, שהאמונה של אדם חומרי במציאות רוחנית תלויה בתפילה וסייעתא דשמיא, וכמובן שע"י לימוד תורה וקיום מצוות, האדם זוכה להבין קצת יותר.
בס' התניא פרק יט מסביר, שכשם שהגוף מטבעו שואף לגשמיות, הנשמה מטבעה שואפת לרוחניות, ושתי הכוחות הללו פועלים באדם, ועיקר תפקידו בעולם או ביצירת הזהות שלו, כלומר עם איזה כוח מכוחותיך אתה מזוהה יותר? היכן אתה מרגיש יותר מציוי עצמי, עם רצונך לחיי רוח הבא מהנשמה או חלילה להיפך. לכן לא נכון להטיל את האשמה בגוף, העימות בין גוף לנשמה הוא המבחן, אבל עלינו להלחם ולנצח. נכון שבכל מקרה הגוף מגביל, אבל באותה מידה יש משמעות מורגשת מאוד לנשמה וחובתנו לחזק זאת. זה בנוגע ליצר הטוב ויצר הרע הטבעיים שבנו. מלבד זאת יש גם יצר הטוב ויצר הרע שהם כעין מלאכים המפתים אותנו לשני הצדדים, וזה נושא אחר.
השאר תגובה