אם בטעות מתוך כעס מישהו אמר לחבר שלו שלא בפניו "ימח שמו" בשפה אחרת או באותה שפה האם זה קללה מסוכנת? 2.ואם כן יש תקנה לבטל בתפילה את זה בלי לטרוח אחרי 10 אנשים להתרת קללות? 3.ט אם אמר על עצמו שיקרה לו משהו (לא טוב) אני יכול לבטל עבורו ? תודה.
תשובה:
שלום רב
הקללה היא דבר חמור, אבל לא צריך לחשוש לנזק. כבר אמרו חכמים שאדם המקלל בחינם קללותיו שבות אליו… אדם שאומר על עצמו דברים רעים עשוי להזיק לעצמו שהרי אמרו חכמים ברית כרותה לשפתיים, מה שאפשר זה להתפלל עליו שלא יארע לו כל נזק.
מקורות:
בשאלה האם יש נזק למקולל ע”י הקללה, התחבט בזה בספר החינוך שם, ונביא ציטוט מדבריו:
אף על פי שאין בנו כח לדעת באי זה ענין תנוח הקללה במקולל ואי זה כח בדבור להביאה עליו, ידענו דרך כלל מכל בני העולם שחוששין לקללות, בין ישראל בין שאר האומות, ויאמרו שקללת בני אדם, גם קללת הדיוט תעשה רושם במקולל ותדביק בו המארה והצער. ואחר דעתנו דבר זה מפי הבריות, נאמר כי משרשי המצוה, שמנענו השם מהזיק בפינו לזולתינו כמו שמנענו מהזיק להם במעשה. וכעין ענין זה אמרו זכרונם לברכה [מועד קטן י”ח ע”א] ברית כרותה לשפתים, כלומר שיש כח בדברי פי אדם.
ואפשר לנו לומר לפי עניות דעתנו, כי בהיות הנפש המדברת שבאדם חלק עליוני, וכמו שכתוב [בראשית ב’, ז’] ויפח באפיו נשמת חיים, ותרגם אונקלוס לרוח ממללא, נתן בה כח רב לפעול אפילו במה שהוא חוץ ממנה, ועל כן ידענו ונראה תמיד כי לפי חשיבות נפש האדם ודבקותה בעליונים כנפש הצדיקים והחסידים, ימהרו דבריהם לפעול בכל מה שידברו עליו, וזה דבר ידוע ומפורסם בין יודעי דעת ומביני מדע. ואפשר לומר עוד, כי הענין להשבית ריב בין בני אדם ולהיות ביניהם שלום, כי עוף השמים יוליך את הקול ואולי יבואו דברי המקלל באזני מי שקילל.
והרמב”ם זכרונו לברכה אמר בטעם מצוה זו, כדי שלא יניע נפש המקלל אל הנקמה ולא ירגילנה לכעוס, ועוד האריך בענין בספרו. ונראה לי מדבריו, שלא יראה הוא בדעתו נזק אל המקולל בקללה, אלא שתרחיק התורה הענין מצד המקלל שלא ירגיל נפשו אל הנקמה והכעס ואל פחיתות המדות. וכל דברי רבנו נקבל, עם היות לבנו נאחז במה שכתבנו יותר”.
עד כאן ציטוט מספר החינוך. כלומר, מהרמב”ם הוא מדייק שאין כל פגיעה במקולל. אולם הוא עצמו מדד לומר שיש נזק במקולל אלא שאין יודעים את טיבו ומתי וכיצד זה ישפיע.
