שאלה:
אדם מעוניין לספר סיפור שמאוד מעיק עליו ויש בסיפור זה לשון הרע, אין בסיפור דבר שנחוץ לספרו בשביל הכלל וגם בשביל מי שהלשון הרע עליו, אם האדם יספר את הסיפור- ירד מעליו עול כבד והוא ירגיש טוב יותר, אך אם לא יספר- העול ישאר ויעיק עליו, האם זה נקרא לשון הרע לתועלת ומותר לספר או שזה לא נחשב לתועלת ואסור לספר?
אשמח לקבל מקורות מדוייקים לתשובה.
תודה רבה רבה! חנה.
תשובה:
שלום וברכה
בספר התורה המשמחת הובא בשם הגרש"ז אויערבך שכאשר זה נעשה כדי לפרוק את הצער בין איש לאשתו מותר ואין בזה איסור לשון הרע, אבל נראה שצריך להקפיד באמת שיהיה לתועלת ולא סתם לרכל כדרך בני אדם, ורק לאדם קרוב אחד ולא לספר ברבים. כמובן זה לא מתיר לשומע להאמין…
מקורות:
בספר חשוקי חמד (מר' יצחק זילברשטיין שליט"א) ע"ז לט. כתב: מטי משמיה [הביאו בשם] דהחזון איש דיש מקרים שיכול לומר לה"ר לאשתו משום שאשתו כגופו כאשר אין כוונתו להרבות שנאה אלא לפרוק את אשר לבו כאשר ברור לו שאשתו לא תספר את הלה"ר לאחרים. ויעוין גם בח"ח הלכות לשון הרע כלל י מקור מים חיים ס"ק יד.
אמנם בספר חפץ חיים – הלכות אסורי לשון הרע – כלל ח
דַּע, דְּאֵין שׁוּם חִלּוּק בְּאִסּוּר הַסִּפּוּר, בֵּין אִם הוּא מְסַפֵּר לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, קְרוֹבָיו אוֹ רְחוֹקָיו אוֹ לְאִשְׁתּוֹ, אִם לֹא שֶׁהוּא דָּבָר, שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעָהּ מִפְּנֵי הַתּוֹעֶלֶת, שֶׁתִּהְיֶה מִזֶּה עַל לְהַבָּא, כְּגוֹן, שֶׁהִיא מַקֶּפֶת לַאֲנָשִׁים רָעִים, שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה אַחַר כָּךְ לְהוֹצִיא מֵהֶם, עַל כֵּן הוּא מְסַפֵּר לָּהּ אֶת טִבְעָם הָרַע וּמַזְהִירָהּ, שֶׁלֹּא לְהַקִּיף לָהֶם.
הרי שההיתר הוא רק לתועלת, אלא שפורקן צער כנראה הוא גם תועלת.
