בס"ד
שלום לכבוד הרב
השו"ע (חושן משפט סימן ע' סעיף א') פוסק שאסור להלוות כסף בלא שטר או עדים. וראיתי בערוך השולחן (שם, סעיף א') שכותב בסוף שמה שהיום נותנים הלוואות בלי שטר הוא מכיון שמכירים וסומכים אחד על השני. ולא הבנתי את דבריו, מכיון שבתחילת ההלכה גם הוא אוסר להלוות בלא שטר ופוסק שמי שעושה זאת עובר על איסור מהתורה של לפני עיוור וגורם קללה לעצמו. אז להלכה, האם לדעת ערוך השולחן מותר להלוות בלא שטר? והאם אפשר לסמוך על זה למעשה?
תשובה:
שלום רב,
כוונתו שמכירים את טבעו של הלווה שהוא ירא שמים זכרן ומסודר ואין עליו חשש שיכחיש או ישכח.
לכאורה מדובר בלימוד זכות ועדיף שלא להסתמך למעשה. גם קשה לשקול ולהחליט על כל אחד אם יש חשש לגביו או לא. וכן יש חשש שיבייש את הלווה שיבקש ממנו שטר, אם הלווה יידע שמאחרים אינו מבקש.
מקורות:
עיין בספר פתחי חושן הלואה פרק א הערה כ שמביא עוד פוסקים שתמהו על שאין העולם נזהרים בכך וכתבו כמה סברות להקל. אבל למעשה ודאי שראוי להיזהר ולא להלוות בלא שטר.
יעויין בסמ"ע סימן ע"ג סוף סק"ו. וכמדומני שבזה לא הרגישו המחברים.
הסמ"ע לא כותב שמותר להלוות לפחות משלושים יום ללא שטר, אלא שיש אנשים העושים זאת וממילא אם אדם הלווה ללא שטר אין הוכחה שזה היה על דעת שהלווה יכתוב שטר ואם אינו רוצה לכתוב הוא חייב להחזיר את הכסף מיד. כדי לומר שיש תנאי שהלווה חייב לכתוב שטר אף שהמלווה לא דרש שטר בשעת ההלוואה, יש צורך שיהיה בליבו ובלב כל אדם שלא הלווה אלא על דעת כן וזה לא קיים לדעת הסמ"ע מאחר ויש שמלווים לתקופה קצרה ללא שטר.
השאר תגובה