כיבוד אב ואם בענינים שאינם נוגעים להם במישרין

הנושא שלנו אינו משמעת הורית ומירקם החיים בבית, זה נושא חשוב, אבל לא קשור למצוה והנגזרת שלה. יש כללים למצות כיבוד הורים ויש התנהלות נכונה ובריאה של בית.

מהבחינה ההלכתית קיים בעקרון הכלל הנ"ל אף שיש שחולקים על כך, למעשה נראה שנחלקו בכך הפוסקים: בשו”ת מהרי”ק סי’ קסו כתב, שאם הבן רוצה לישא אשה מסוימת ואביו מתנגד לכך, הוא אינו חייב לשמוע בקולו, משום שבעצם ענין זה אינו נוגע להורים, והובא ברמ”א סי’ רמ סעי’ כה. אולם בחוות יאיר סי’ ריד והובא בפתחי תשובה שם, דן באדם שאמו ביקשה ממנו לפני מותה שלא ישכיר את דירתו לשון אדם, ויושב שם תלמיד חכם זקן, האם הוא מחוייב לפנותו משם, ולאחר שדן בזה האם כבוד התורה גובר על כבוד ההורים, מסקנתו שעל הבן לשמוע בקול אמו, כיון שאין שום חיוב לאדם להשכיר ביתו לתלמיד חכם. הרי שאף שהאם כבר נפטרה ואין לה בזה שום ענין וגם לא תדע לעולם שהבן לא שמע בקולה וכו’, יש חיוב לקיים בקשתה. כמו כן יש שטענו שגם המהרי”ק מודה לדינו של החוות יאיר, ולא אמר דבריו אלא בנדונו שהבן מחוייב לישא אשה משום מצות פריה ורביה. אמנם מהנימוקים שכתב המהרי”ק נראה לא כך, הוא כתב, שכיון שכיבוד אב הוא משל אב ולא משל בן, לא צריך הבן להפסיד אשה ההוגנת לו בגלל בקשת האב, ולא נראה שטעמו מחמת המצוה שיש בנישואין, ואם כן לפי דברי הרמ”א שפסק כדבריו נראה שאכן מחלוקת יש בדבר והמיקל יש לו על מי לסמוך. אולם כל דבר שהוא לתועלת ההורים ועל הבן זו רק טירחה ולא הפסד ממש, אין חולק שעל הבן לטרוח בכבוד ההורים. וכמובן, המחמיר במצוה דאורייתא כזו כדעת החוות יאיר שכרו שמור לו לנצח.