גרוש וגרושה החליטו לעוד סעודת שבת ביחד, "כדי לא לפגוע בהתפתחות התקנית של הילדים" – כיצד יש לדון בזה? כיון שבאבהע"ז סקי"ט, לא ברור איסור ביקור בביתה, אפילו שלכאורה יש כאן בעיה של קירוב אפילו יותר גדולה מביאים יחד לדין תורה.
היש מקורות מפורשים לאיסור?
תשובה:
שלום רב.
אם האשה אסורה לחזור אליו כגון שהוא כהן, או שהיא כבר נישאה לאחר. אסור. אולם אם היא עדיין לא נישאה לאחר, וגם הוא אינו כהן, תלוי אם הם ספרדים או אשכנזים. אם בני הזוג הם ספרדים, ודאי שזה אסור. אולם אם הם אשכנזים, לכאורה אין איסור ברור.
מקורות:
אין לי מקור ממש מפורש על הענין, אבל לכאורה יש בזה מחלוקת ראשונים. חז"ל תיקנו שני תקנות בענין ההרחקות בין גרוש לגרושתו.
האחד הוא איסור מגורים בבית אחד או בחצר אחד או בשכונה אחת, כל דבר לפי שיטתו לעניינו. ותקנה נוספת היא שלא יבואו בדברים זה עם זו, כפי שאנו רואים בתקנה שלא יבואו לדין ביחד ללא שליח ביניהם.
שיטת הרמב"ם, כי הסוגיא עוסקת בין בגרוש וגרושה שעדיין לא נישאה (כלומר, שאינה אסורה לחזור אליו באיסור דאורייתא) ובין במקום שהיא אסורה לחזור אליו (כגון כשהוא כהן או שהיא כבר נישאה לאחר). ולכן, אפילו אם יש שומר, אסור להם הן לגור בחצר אחת והן לדבר ביניהם כדוגמת האיסור לדון ביחד.
ולדעת שאר הראשונים הסוגיא עוסקת במקרה שיש להם איסור לחזור, וממילא אז גם לא יועיל שומר (כפי שרואים מזכריה בן הקצב עיי"ש). אבל בסתם גרוש וגרושה מעיקר הדין היה מותר להם. ולכן כשיש שומר בודאי מותר להם לגור בחצר אחת. ראה כאן בהרחבה. ולכן כתב הבית שמואל בס"ק יז כי גם הדין השני שעוסק בקשר בין הגרוש לגרושתו בבית הדין ואוסר עליהם לקיים דיונים משותפים ללא שליח ביניהם, לדעת שאר הראשונים מדבר רק על גרושה שהיא אוסרה לחזור לבעלה.
אם כי מדברי הב"ש נראה כי גם לשאר הראשונים אין זה ראוי משום שכתב "אין מנדים אותם" משמע שאיסור יש. וצ"ע.
