גבינת עכו"ם וחלב עכו"ם כשהמחיר של חלב ישראל יקר

אני נמצא בחו"ל במדינת מקסיקו וכאן הגבינה קוטג' או מה שקוראים בארץ גבינה 9 עולה במחיר גבוה ביותר פי שלש מהגבינות עכו"ם האם אפשר לסמוך על ההיתר של ר' משה פיינשטיין ז"ל דכיון דמירתת העכו"ם לערב חלב טמא אפשר לאכול גבינת עכו"ם או איזה היתר אחר, כמובן כשאין חשש טרף דיש הכשר לזה ע"י הרבנים לאלה שלא נזהרין בחלב עכו"ם. בתודה מראש.

תשובה:

שלום רב.

בשעת הדחק אפשר להקל בחלב נכרים, וכן בגבינה המיוצרת בפיקוח כשרותי מחלב כזה, אבל מנהג החרדים לדבר ד' להחמיר בזה, וכן ראוי לנהוג לכתחילה.

מקורות:

חלב נכרים כשאין במדינה

פסק הרמ"א (שם): "אם לא בא שם הישראל עד אחר שנחלבו כולם, הוי כחלב שחלבו עובד כוכבים דאסור אע"פ שאין דבר טמא בעדרו".

ובשו"ת רדב"ז (ח"ד סי' ע"ה) פסק: "שאלת, חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו ואין שם דבר טמא, שיודע זה בבירור, כגון שאין במקום לא גמל ולא חמור נקבה, או כגון שהיה העדר בתוך הדיר ובדק ולא היה שם דבר טמא ויצא והביא לו הנכרי חלב מאותו הדיר אבל לא היה יכול לראותו חולב כלל, השאלה אם גזרת החלב שחלבו עכו"ם הויא כגזרת גבינת הנכרים דפסקו שאפילו במקום שמעמידין אותו בשרף, אפילו הכי אסור, משום כיון שגזרו גזרו וכן בחלב, או דילמא לא. תשובה, הדבר ברור כי הגבינה נאסרה במנין מהנך טעמי דאמרינן בגמרא אבל לא כן בחלב שחלבו נכרי, שאסרו אותו משום חשש דבר טמא. תדע שאם היה יושב בצד העדר במקום שאם היה עומד היה יכול לראותו, אעפ"י שיש בעדרו דבר טמא מותר. ואם גזרה כללית היתה, לא הוי מתירין כה"ג, וכן נראה מדברי כל הפוסקים". וכ"פ הפרי חדש (יו"ד שם).

אבל בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' ק"ז) כתב: "הנה בשערי דורא כתב ומביאו פר"ח סי' קי"ד וז"ל, חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אין בהמה בדיר אסורה דלא ליפוק חורבא מיניה ופורץ גדר ישכנו נחש, כך פסק רש"י ז"ל, עכ"ל. ולא הראה מקום איה מקומו ברש"י, אולי בתשובה. אך נ"ל מבואר כן במס' ע"ז ל"ה ע"א בטעם איסור הגבינה, א"ר חנינא משום דא"א לה בלא צחצוחי חלב, עפירש"י ומה שהקשו התוס'… והמעיין בלשון רש"י יבין דבר לאישורו, דס"ל לרש"י דחלב גזירה קדמונית היתה קודם שאסרו גבינה, ואז אסרו החלב שאין ישראל רואהו. אע"ג דתחלת גזירתו היתה משום חשש עירב דבר טמא, מ"מ כיון שגזרו ואסרו במנין סתם, אסרו כל חלב שאין ישראל רואה החליבה או יכול לראות, אפילו ליכא חשש דבר טמא, כגון החולב לגבן, מ"מ החלב אסורה… אך הפר"ח מייתי תשובת רדב"ז דפשיטא ליה דחלב לא נמנו עליו לאוסרה, ומשו"ה היכא דליכא דבר טמא מצוי מותרת, וכתב פר"ח שעל זה סמך בהיותו באמשטרדם אכל עמהם חלב שחלבו נכרי, רצונו לומר, כי במדינתו מקום שיצא משם שמה שכיחי חלב גמלים, משא"כ במדינתנו. הנה מה שכתב – באמשטרדם, רצונו שנתאכסן אצל ספרדים פורדגיסין (פורטוגזים) שם, והם נוהגים היתר עפ"י רדב"ז הנ"ל… לו יהיה שיהיה דעת כהרדב"ז, ועכ"פ איכא דעת רש"י בגמ' ותשו' רש"י ועוד פוסקים דס"ל לאסור, ורמ"א וכ"מ כתבו כוותיה, ואנו נוהגים כן. א"כ אפי' הלכה כאינך פוסקים, מ"מ כיון דיש דעה להחמיר, כבר קבלנו אבותינו עליהם כאותה דיעה ואסור עלינו בני אשכנז מדינא ואין לו התרה, ועמג"א סי' קנ"א ססק"ז. וקרוב בעיני נדר דאורייתא. אף על פי שמכל מקום קיל ככל איסור דרבנן, היינו כך קבלו הנדר שיהיה אסור עלינו כקולא איסור דרבנן, אבל לעבור על זה עובר על נדר דאורייתא. והיינו, אם הלכה כרדב"ז להקל ורק אבותינו קבלו עליהם כדעת המחמיר, הו"ל נדר דאורייתא. אך אם עיקור הדין דלא כרדב"ז, אם כן לא קבלנו עלינו כלום, אלא שהאיסור הוא כך מעיקרא, איננו נדר אלא העובר הוא עבריין באיסור דרבנן, נמצא חומרא קולו".

וכתב החזון איש (יו"ד ס"ס מ"א): "הפר"ח כתב, דאם חלב טמא ביוקר, יש להתיר כמו במורייס, כיון דהתירו חכמים חלב בזמן שהוא מבורר, שהרי לחד לישנא התירו לעשות גבינה. ואף למאי דקיי"ל לאסור, היינו משום חלב דביני אטפי. אבל אם היה אפשר להבטיח מחלב טמא, לא היו אוסרין. וכן התירו באין בעדרו טמאה ויושב בצד העדר, וכמו שהאריך הפר"ח. והא דאסרו באין בעדרו טמאה ואינו יושב בצד העדר, וכמש"כ המרדכי ובש"ד בשם רש"י, היינו דחשיב כחלב המופקד ביד נכרי, וכמש"כ לעיל, וחיישינן דיקח חלב מן העכו"מ ויערב. אבל אם אין בכל העיר טמאה, הדין נותן דהוי כאין בעדרו טמאה ויושב בצד העדר, וכמש"כ הפר"ח. ומש"כ החת"ס יו"ד סי' ק"ז לפרש דברי רש"י ל"ה א', דגזרו על הגבינה, אף שברור לנו שלא עירב חלב טמא, דחלב טהור ג"כ הוי חתיכה דאיסורא, אלא אם נשתנה ונעשה גבינה הותר, וקום מקרי לא נשתנה, הם דברים תמוהים מאד, וברש"י מבואר בהדיא, דהחשש של צחצוחי חלב הוא משום חלב טמא [שהרי אמרו שאי אפשר לה בלא צחצוחי חלב, ופירשו רש"י, דנשאר חלב בגומות שבגבינה, ובסוף סיים רש"י – ויש לחוש שבגומות נשאר ממנו. ואם חלב טהור קאמר, מאי ספק יש בדבר, הלא זהו שאמרו שאי אפשר בלא צחצוחי חלב], אבל משום חלב טהור ודאי אין לגזור. ואף חלב עצמו, כשמתברר שאין בו עירוב חלב טמא, מותר. והא דלא מהני לעשות חמאה ולבשל, שאני התם דאיכא חשש שיש כאן עירוב חלב טמא, אלא שמערבו לבטלו, בזה אמרו חכמים, שכל החלב אסור. וכן מש"כ החת"ס ז"ל מדברי הש"ד בשם רש"י, לאסור חלב המבורר שאין בו תערובות חלב טמא, תמוה, שהרי כבר פירשו הפר"ח דהוא דוקא ביש בעיר חלב טמא, והרי הופקד ביד עכו"מ החלב, וחיישינן שמא עירב חלב טמא. אבל אם אין בכל העיר, לא חמורה ולא גמלה ולא חזירה ולא סוסיא, לא שמענו לאסור"[1].

כשהמלכות אוסרת לערב

כתב החזון איש (שם): "בשיש פיקוח הממשלה על החלב שלא יערבו חלב טמא, והם צפוים לעונש על הזיוף, יש מקום לומר דהוי כשפחות החולבות דמירתתות, וכיושב בצד העדר וכשהוא עומד הוא רואה".

וכ"כ בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' מ"ו-מ"ט) כתב: "לכן בחלב שאסרו רק בחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו יש להתיר גם בישראל יודעין ידיעה ברורה דהוי כראיה. וזה שאם יערבו יענשו ויצטרכו לסגור העסק שלהם שהוא הרוחה של כמה אלפים והממשלה משגחת אליהם, הוא ודאי ידיעה ברורה שהיא כראיה שלא היה בכלל איסורם. וזה הוא גם לכו"ע דאין טעם לחלוק בזה, ולכן הרוצה לסמוך ולהקל יש לו טעם גדול ורשאי וכמו שמקילין בזה הרוב בנ"א שומרי תורה וגם הרבה רבנים וח"ו לומר שעושין שלא כדין. אבל מ"מ לבעלי נפש מן הראוי להחמיר ואין בזה משום יוהרא וכך אני נוהג להחמיר לעצמי. אבל מי שרוצה להקל הוא עושה כדינא ואין להחשיבו כמזלזל באיסורין".

ובתשובה אחרת (שם יו"ד ח"ב סי' ל"ה) כתב: "בדבר חלב הקאמפאניעס שבמדינתנו, שבארתי בספר אגרות משה סימן מ"ז בחיו"ד, שליכא איסור חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו, אבל מכל מקום מן הראוי לבעלי נפש להחמיר, שמטעם זה ודאי ראוי למנהלי ישיבות קטנות, שיתנו להתלמידים חלב של אלו הקאמפאניעס שמעמידין ישראל לראות החליבה. ואף שהוא ביוקר מעט, שלהישיבות עולה זה סך גדול במשך השנה, והמצב של הישיבות דחוק בשנים אלו, שבשביל זה מקילים באיזו ישיבות, מכל מקום כדאי להחמיר. כי גם זה הוא מעניני חינוך ולמוד, שידעו שכדאי וראוי לבני תורה להחמיר, אף כשיש רק חשש איסור, דמזה יתבוננו לראות איך לירא מאיסורין, וכל הוצאות הישיבה הרי הוא כדי לחנך דור נאמן לה' ולתורתו, ומעניני חינוך אין לצמצם. אבל במקומות הרחוקות שאין שם קאמפאניעס מחלב שישראל רואהו, והוא דבר קשה מאד להשיג חלב שישראל רואה בשעת החליבה, אף ליחידים אין להם להחמיר".

אבל בשו"ת מנחת יצחק (ח"י סי' ל"א) כתב: "ידוע שרוב החרדים לדבר ד' הזהירים בכשרות המאכלים נזהרים עד מאוד בחלב עכו"ם, אפי' בזה"ז, אפי' לקטנים, והארכתי בזה בכמה מקומות בספרי, בח"א (סי' קל"ח), ובח"ב (סי' כ"א), ובח"ג (סי' ד' אות י') הבאתי שם דבר נפלא בשם שו"ת תשובה מאהבה, ושם מסי' ע"ד – ע"ח"[2].

יש להסתפק, אם אפילו לדעת החת"ס יש מקום להתיר כשיש פיקוח של השלטונות. שהרי סברת המתירים היא משום שהגוי מרתת בכה"ג, והרי מפורש בגמ' שאם הגוי מרתת, מותר, וא"כ אפש"ל, דעד כאן לא אסר החת"ס, אלא היכא שבאים להתיר מכח זה שאין דבר טמא במדינה, שבזה יש מקום לומר שאסרו משום לא פלוג, אבל לא כשיש פיקוח והגוי מרתת. או דלמא דלדעת החת"ס גזרו חז"ל טומאה על חלב שחלבו נכרי, אם אין שם ישראל, ומרתת לא מהני אלא אם יש שם ישראל.

גבינה בהשגחה מתחילת החליבה

בדרכי משה (שם ס"ק ב') כתב: משמע ממרדכי פרק כל הבשר, דאפילו אם ישראל רואה תחלה שחלבה עכו"ם עד שעשאם גבינות, אפ"ה אין נוהגים ללוקחן מן העובד כוכבים. אבל באגודה פרק שואל כתב וז"ל אדם הקונה י' גבינות או סכום אחר, והעובד כוכבים מתקנם בשבת, וישראל רואה (ושומע) [ושומר] ואינו מדבר, אך דבר מכוער הוא".

ויותר מזה כתוב בהגהות אשירי (ע"ז פ"ב סי' מ'): "ישראל שהלך לכפר לקנות גבינות, ואנו יודעים שדעת הישראל להקפיא כל החלב, אפילו לא ראה ישראל החליבה שרי. ואפילו אם נפשך לאסור כהאי גוונא, היכא שראה הכל, לבד התחלת החליבה, מותר. ופעם אחת אמר גוי לישראל ליקח גבינות, והיה החלב נחלב כבר, והלך ועשאו, והתיר ר"ת. ואמנם אין להתיר כולי האי, היכא דליכא הפסד מרובה".

ע"פ זה פסק הרמ"א (שם): "אם הישראל רואה עשיית הגבינות והחליבה, מותר. וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו. ואם ראה עשיית הגבינות ולא ראה החליבה, יש להתיר בדיעבד, כי אין לחוש שמא עירב בו דבר טמא, מאחר שעשה גבינות מן החלב, כי דבר טמא אינו עומד, ובודאי לא עירב בו העובד כוכבים, מאחר שדעתו לעשות גבינות. ומכל מקום אסור לאכול החלב כך".

אבל הש"ך (שם ס"ק כ') העתיק את דברי הדרכי משה וכתב: "אבל באמת נלפע"ד דהאגודה לא פליג אהמרדכי. דהאגודה לא מיירי התם אלא לענין איסור שבת, ולכך כתב דין זה במסכת שבת פרק שואל, ולא בעבודת כוכבים פרק אין מעמידים, גבי גבינות העובד כוכבים. אלא ודאי לא מיירי מדין איסור גבינות העובד כוכבים, ואפשר דבאמת הגבינות אסורות משום גבינות העובד כוכבים, אלא דמשום שבת מותרים. ונפק"מ דמותר לקנות סכום הגבינות כך בשבת, ולמכרם אח"כ לעובד כוכבים. או אפשר דמיירי במקומות הנוהגים היתר בגבינות עובדי כוכבים, ע"פ ר"ת שהביא דבריו בפרק אין מעמידין. והא דכתב – וישראל רואה ושומר, היינו ששומר שלא יעשה לו שום זיוף בגבינות. או בהא דהאגודה שאני, שהישראל קנה מתחלה הגבינות והרי הם שלו, ואין כאן משום גבינות העובד כוכבים, וכמש"כ לקמן. אבל ודאי אין לחלק בין ראה הישראל עשיית הגבינות או לא, כיון שאסרו חכמים גבינות העובד כוכבים, כל הגבינות אסרו. דהא אפילו העמידוה בעשבים אסרו משום לא פלוג, א"כ הוא הדין ראה שעשאן העובד כוכבים. והיינו דבמתניתין פרק א"מ תנן סתמא – גבינות העובד כוכבים אסורין, וגבי חלב העובד כוכבים תנן התם – חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו אסור, ואם ישראל רואהו מותר, אלמא דבגבינות אין חילוק בין ראה עשיית הגבינות או לא. וכן כל הפוסקים כתבו סתמא, ולא חלקו בגבינות, כמו שחילקו בחלב העובד כוכבים, אלא ודאי גבינות העובד כוכבים בכל ענין אסורים. וכן הוא בתשובת מיימוני הל' מאכ"א סימן ח' מתשובת רבי' שמשון ב"א וז"ל, ומעולם לא ראיתי ליקח גבינות העובד כוכבים, אפילו ראה החלב משחלבו עובד כוכבים עד שעשה ממנו, שאין לחוש לאיסור כו', עכ"ל. וכן הוא בתשובות מהר"מ מרוטנבורג סימן שע"ד, בגבינה שהעמיד עובד כוכבים במעמד ישראל, דבעי דליעבד ישראל מעשה, שישים ישראל הקיבה לתוך החלב. ואם עובד כוכבים משים, נ"ל אף על פי שישראל עומד על גבו, ואפילו הקיבה כשירה, אסורה. ומש"כ הגה"א ואו"ה (ותשובת מהר"מ סימן רי"ז בשם ר"ת), דהיכא דידוע דדעת העובד כוכבים להקפיא, אפילו לא היה בתחלת החליבה שרי, התם לא מיירי אלא מדין חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, וקאמרי דלא אסור משום תערובות חלב טמא, כיון דדעת העובד כוכבים להקפיא לעשות ממנו הגבינות, אם כן למה יערב חלב טמא, שהרי אינו עומד. הלכך מותר החלב, והיינו שיעשה הישראל הגבינות. וכן הוא באו"ה כלל מ"ד דין ה' להדיא. והיינו דכתב דין זה בכלל מ"ה גבי איסור חלב שחלבו עובד כוכבים, ולא כתבו בכלל מ"ו גבי איסור גבינות העובד כוכבים, אלא ודאי כדפירשתי. וכן בתשובת מהר"מ ובהג"א שם משמע דלא שרי אלא כשהישראל עשאם אחר כך. ומה שנתפשט המנהג שלוקחין גבינות מהשוואגין אע"פ שעושין אותן העובדי כוכבים היינו משום שנהגו לשכור הבהמות, וא"כ הגבינות של ישראל הם, ולא מצינו שום איסור בשום מקום בגבינות של ישראל שעשאן עובד כוכבים, דעל גבינות העובד כוכבים גזרו, ולא על גבינות ישראל שעשאן עובד כוכבים. וכן נוהגין ג"כ שהעובד כוכבים בבית ישראל עושים גבינות הישראל. וה"ה כשאין שוכרין הבהמות, וקונין סכום גבינות ממנו, אם כן הגבינות הם בשעת עשייתן של ישראל. אבל אם העובד כוכבים עושה הגבינות לעצמו, אע"פ שהיה שם ישראל מתחלה ועד סוף, אסור משום גבינות העובד כוכבים, כל דלא עביד ביה ישראל מעשה, וכדאמרינן".

וכתב בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת או"ח סי' ל"ז): "בעיקר דינא של הש"ך, כבר פשט המנהג שלא כדברי הש"ך, רק כדברי רמ"א שם בי"ד סימן קט"ו ובת"ח כלל פ"א. וכן הורה המנחת יעקב שם, והפרי תואר בי"ד שם, ודלא כש"ך וט"ז ופר"ח". וכ"כ בפתחי תשובה (שם ס"ק ו') בשם תפל"מ, וכן הורה החזון איש למעשה (במכתב בקובץ פעמי יעקב ניסן תש"ס, ועי' חזון איש יו"ד סי' מ')[3].