שלום וברכה
מעשה שהיה. ראובן היה צריך לשלם לאבי סכום כסף, אבי ביקש ממנו למסרו בידי, הוא הגיע למשרד של מקום עבודתי ולא הייתי שם אמרתי לו שיתן זאת לשמעון. שמעון לא לקח הכסף בידו אלא אמר לו להניח את זה במקלדת שלי וכך עשה ולא הודיע לי מאומה. לאחר מכן נטל שמעון את הכסף והניח את הכסף תחת למקלדת. מאוחר יותר הביאו מנקה שנצטווה על ידי הבעל הבית שהיה במקרה במשרד ואמר לו באופן חד פעמי {אין זה דבר רגיל} שינקה את כל השולחנות וכך עשה. והכסף איננו.
מי חייב?
תשובה:
שלום רב,
ראובן חייב לשלם שנית לאביך את הכסף שהוא חייב. אתה ושמעון פטורים.
מקורות:
אביך אמר לראובן שיכול למסור לך את הכסף, אם ראובן היה מקיים את השליחות במלואו והיה מוסר לך בידים, הוא היה נפטר מחובו (עיין שו"ע חו"מ סי' קכא סעיף א), אבל במקרה זה שראובן לא עשה את מה שהתבקש במדויק, חובו עדיין במקומו עומד.
את שמעון אין מקום לחייב, כיון שהוא סירב לקבל את הכסף ואמר לשים מתחת למקלדת, ומה שהגביה את הכסף לא היה לשם גניבה ואינו מחייב אותו באחריות.
אותך אין מקום לחייב כיון שאמרת למסור לשמעון ולא אמרת לשים תחת המקלדת. גם אם ראובן היה מוסר לשמעון לא היה מקום לחייב אותך, כיון שאינך רק שומר.
טענות של ראובן
ראובן טוען שלא היתה הכוונה שלי דווקא לשמעון אלא למשרד שלי כביכול וכאילו שמעון הוא במקומי וכאילו שאני אמרתי שיעשה מה ששמעון אומר ובאמת כך עשה ולכן הוא בטוח שהוא הדין שיכולים לשים במקלדת ועל כן היא טוען שאינו חייב לשלם שוב.
כמובן שלי נראה שאין בדבריו ממש.
גם אני חושב שאין בדבריו ממש. אם לא עשה בדיוק מה שאמרו לו, אין לו להתלונן אלא על עצמו.
גם אם היה מוסר את הכסף לשמעון והכסף היה נאנס, היה ראובן חייב לשלם שנית, כיון שאביך (המלווה) אמר לו למסור לך ולא למי שתאמר.
השאר תגובה