שאלה:
אחד מידידי הלוה ממנו סך 10,000 ש"ח לאחר שהגיע זמן הפרעון טוען הוא כי נקלע לקשיים ואינו יכול לשלם לי במזומן. בררתי ואכן הוא בצרות.
כעת הוא אומר שיש לו סחורה בבית (הוא מוכר במחסן שבבנין טיטולים וכיוצ"ב) והוא רוצה לשלם בזה, השאלה באיזה מחיר כי אני לא יכול לעמוד ולמכור טיטולים ורק למכור זאת לחנות ואז אקבל פחות ממה שזה שוה למכור אחד אחד.
לסיכום איך אנו שמין את הסחורה?
תשובה:
יש לשום כפי שנמכר אחד אחד. אבל יש לנכות מהכסף שכר טרחה עבור הטיפול במכירת הסחורה, כך שבסופו של דבר אין הבדל גדול.
מקורות:
בגמ' ב"מ דף צט ע"ב מוכח שהשווי האמיתי הוא כפי שנמכר אחד אחד, ועיין בשו"ע הרב חו"מ הלכות הלואה קונטרס אחרון אות ג שהאריך לבאר דין זה.
בספר פתחי חושן הלואה פ"ד סוף הערה נב כותב שיש לנכות שטר טרחה של המכירה, ומוכיח כן מהשו"ע סי' עג סעיף יח. ובאמת שיש להשיב על הראיה (מוכיח ממה שיש לשלם שכ"ט כשהמלוה טרח למכור את החפץ במדינה אחרת במחיר יותר יקר, ויש להשיב ששם המלוה לא היה מחויב לטרוח להביא למדינה אחרת וטרח לטובת הלוה בלבד, אבל בנידון דידן המלוה טורח למכור לתועלת עצמו), אבל הדין יכול להיות נכון מסברא.
מה עם שי' הט"ז בסי' ק"א ששמין כמה שאפשר לקבל מיד ובמקומו, וכן כותב הערוך השולחן שם. ואם אצא ואמכור את כל הסחורה יחד אקבל רק מחיר סיטונאי.
עיין בדברי השו"ע הרב שציינתי, שם מקשה קושיא זו ומיישב בטוב טעם ודעת.
אך האם אפשר לומר קים לי כיחידאי שכל הפוסקים משמע דלא ס"ל כהסמ"ע ראה בנתיבות סי' ק"ט סק"א. וכן בערוך השולחן סי' ק"א. ודברי השו"ע הרב בודאי מחודשים דלא ככל הפוסקים ולא מצאתי חבר לו. וא"כ איך יכולים לפסוק כמותו.
תשובה:
א. הסמ"ע והשו"ע הרב הם שנים כנגד שלושה, מיעוט רגיל ולא יחידאי. הש"ך כותב בסי' קכח שאי אפשר לומר קים לי כשנים נגד שלושים ושבעה. נידון דידן רחוק מיחס זה.
ב. הערוך השולחן לא פירש כדעת הט"ז ושלא כדעת הסמ"ע.
ג. השו"ע הרב הביא ראיה מגמ' ואף פוסק לא יישב את הראיה, במקרה כזה, יתכן שיש לפסוק כמותו אפילו נגד מוחזק, אם אין לחולקים הוכחות נגדיות שהשו"ע הרב לא יישב.
ד. גם הט"ז מדמה דין שומא בחוב לדין שאין להקדש אלא מקומו ושעתו ובגמ' ב"מ מבואר להדיא לענין הקדש שיש לשום כפי שנמכרים אחד אחד (חוץ מנזיקין שיש גזירת הכתוב ששמין בשישים), הרי שאין זה סתירה לדין שאין להקדש אלא מקומו ושעתו. הרב מוכיח מזה כהסמ"ע ודלא כהט"ז, יתכן אולי שיש מקום ליישב את דעת הט"ז עם דברי הגמ', אבל ברור שאין לדחות את דברי הגמ' מפני דברי הט"ז. אם השאלה היתה על מקרה כעין הסמ"ע והט"ז, שלא מוצאים קונה, אולי יש לפסוק כהט"ז (אם המלוה מוחזק) בטענה שמסתמא יש ליישב את דברי הגמ' בחילוק כלשהו, אבל השאלה היתה על מקרה כעין הגמ' בב"מ, שיש הבדל בין מחיר סיטונאי למחיר קימעונאי, בזה יש לפסוק כדברי הגמ'.
השאר תגובה