הצמצום לפי רמח"ל גר"ז גר"א

שאלה:

מה ההבדל בין דעתו של הרמח"ל בענין הצמצום לבין דעתו של בעל התניא לבין דעתו של הגר"א ?

תשובה:

שלום וברכה

לצערי אינני בקי די הצורך בעניני קבלה… יותר נכון לומר שכמעט ואינני מתמצא כלל… אבל אכתוב את המעט.

בעל התניא מביא את הדעה שאומרת שהצימצום אינו כפשוטו, כלומר, מצד המציאות האמיתית "אין עוד מלבדו" המציאות היחידה הקיימת היא ה' יתברך ואין בו צימצום כלל, אלא שבורא עולם יצר מציאות בה בתפיסת המציאות שלנו יש נבראים. בלשון חב"ד נקרא הדבר "יחודא עילאה ויחודא תתאה", כלומר מצד התפיסה העליונה הכל בטל במציאות ה' ואינו קיים, ומצד תפיסת המציאות התחתונה יש נבראים המונהגים ביד ה', ולזה מכוונים לדעה זו בשמע ישראל – יחודא עילאה, וברוך שם – יחודא תתאה. בשערי דעת של הרב בלוך נתן משל להבין נקודה זו, אם נניח לא היה בעולם חוש מישוש כלל, והיה עומד נר לפני מראה כך שהם נראים שנים, הרי שמבחינת תפיסת המציאות הזו שאין בה יכולת מישוש באמת יש כאן שנים, אבל לכשנוסיף לעולם תחושת מישוש יתברר שהכל מראה בעלמא… כך גם הברואים.

יש שרצו לדייק בדברי הגר"א שהצימצום כפשוטו ממש, כביכול הקב"ה פינה עצמו ממקום מסויים וברא בו עולם, כמובן אין לזה אחיזה משתי סיבות: ראשית אין הרי צורך לעשות זאת… דבר גשמי לא מונע מציאות של דבר רוחני, כמו שהנשמה נמצאת בגוף האדם והוא אינו מהווה חציצה לה. שנית הרי הנפש החיים תלמידו הגדול של הגר"א מאריך מאוד בענין זה שהצימצום אינו כפשוטו… וכי יחלוק על רבו בדבר שהוא יסוד האמונה ולא יזכיר כלום?!

אלא שיש שרצו לומר שעדיין יש הבדל בין בעל התניא לנפש החיים, שלדעת הנפש החיים אותו צימצום שנעשה שלא כפשוטו הוא בעצם המאור, כלומר עצם מציאות האור אין סוף נסתרת ונעלמת בעולם הזה כדי לאפשר מציאות לנבראים, ואילו לדעת בעל התניא בענין האור סוף אין צימצום בכלל, שהרי בלאו הכי אינו מושג לנו ואין בכך ענין, אלא באור הנאצל ממנו, הנהגותיו אינן גלויות לנו. אינני בטוח שיש הכרח בנפש החיים לחילוק זה.

הרמח"ל בכלל מתייחס לסוגיא זו באופן שונה. לפי רמח"ל בכלל לא מדברים בשפת הקבלה על ישות אלא על הנהגות, כלומר עשר הספירות אינן מציאות רוחנית אלא הנהגות של הקב"ה אור האינסוף שבו אין חילוקים ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ממילא גם הצימצום אינו משהו "פיזי" כביכול שמדברים עליו אלא הנהגה של הסתר פנים.

שבת שלום ומבורך.