שאלה:
שלום רב.
האם מותר לברך ברכת שבע ברכות לזוג שאינו שומר תורה ומצוות כלל [ירדו מהדרך והמשפחה עושה להם שבע ברכות בשביל לקרב אותם ולשמור על קשר טוב…] גם כלל לא ברור שהכלה בתולה, האם זה משנה את הדין. תודה רבה מאוד.
תשובה:
שלום רב,
בעצם הנושא הוא לא אם הם שומרים תורה ומצוות או לא כי זה פחות רלוונטי. אלא מאחר שלמיטב הבנתי הם כבר חיים ביחד אז השאלה היא האם מברכים שבע ברכות בכה"ג.
בשו"ת חתם סופר (אבה"ע ח"א סי' קכג) כתב שיש לברך שבע ברכות, משום שעד עתה לא היתה נשואה, ועתה היא נשואה לו ועך כך הוא מברך. ועי' בשו"ת שבט הלוי (ח"ד) שנשאל על יהודי שחי עם גויה באיסור, ואח"כ היא התגיירה ועתה הוא נושא אותה האם לברך שבע ברכות. והשיב שלא לברך, משום שגם לדעת החתם סופר, במקרה כזה למרות שאין כאן נישואין הלכתיים, אבל שם נישואין יש כאן ולכן אין לברך. אבל סתם זוג שחי ללא כל נישואין, יש לברך ברכת שבע ברכות.
אמנם דעת הנודע ביהודה (אבה"ע תניינא סי' פב) שאין לברך ז' ברכות. ובתשובות והנהגות (ח"א סי' תשנה) הביא עוד פוסקים בנושא. וצידד כי כמו במקרה הנוכחי שאם היו יחד בצורה גלויה ומפורסמת, אין לברך ז' ברכות נגד דעת הנודע ביהודה ואחרים. אולם בשו"ת מנחת יצחק ליקוטי תשובות סי' קמט כתב שנוהגים כדעת החתם סופר. וכלל הידוע לי כך נוהגים רבים שעושים שבע ברכות גם לזוגות חילוניים שהתגוררו לפני כן ביחד.
שו"ת חתם סופר חלק ג (אבן העזר א) סימן קכג: שלום וכ"ט לי"נ הרב המאה"ג החרוץ המופלג ותיק מלא עתיק כש"ת מה"ו בער נ"י אב"ד דק"ק אייבשיטץ יע"א.
יקרתו הגיעני שאול ישאל באחת בנידון פנוי הנושא מפותת עצמו אי לברך ברכת נישואי' כל ז' כלבחור או לא והעלה מעלתו לברך דלא כמ"ש הגאון מהר"ש לנדא סג"ל בתשו' נב"י תנינא חא"ע סי' פ"ב יפה כיון ולו שומעים שאמר כהלכה אני אומר מואס ימאסו הנואף והנואפת ואינם ראוי' לברכ' ואיך יקבלו פניהם פנים חדשות כל ז' והמה בועלי נדות חוטא בל יתנאה בל יתגאה אך אם ימצאו רעים כמותם לחדש פנים כל ז' יברכו להם כל ז'.
והנה דברי נב"י תמוהים ואין להם שחר שמוכיח אי ס"ד מברכי' כל ז' לבעולה פנוי' א"כ בלשון ש"ע סי' ס"ד ששינה לשון ש"ס ונקיט בעולה במקום אלמנה לכלול כל בעולה אפי' פנוי' א"כ כשכ' י"א דבחור שנשא בעולה צריך שמחה כל ז' והטעם כיון שמברכים עליו גם צריך לשמוח כדי שלא ישכים הוא למלאכתו והמה יברכו כמ"ש הר"ן ואי ס"ד גם לבעולה פנוי' בעי' ברכה כל ז' א"כ גם השמחה בעי א"כ מ"ט נקיט בחור שנשא בעולה אפי' אלמון שנשא בעולה נמי אע"כ אין מברכי' לה כל שבעה.
הנה הגאון הזה ז"ל תלה הברכה בהאשה ע"כ כ' אי בעולה בעי' ברכה כאילו הברכה ממנה היא וע"כ כ' מ"ש ואולי יצא לו כן מדהוה ס"ד דהתוס' כתובות ז' ע"ב ד"ה שנאמר וכו' דמסכת כלה מפיק ברכת חתנים מויברכו את רבקה והתם יצחק לא הוה גבה ואפ"ה ברכו אף על גב דמסקו תוס' התם בברכת אירוסי' מיירי שמברכים אפי' ע"י שליח מ"מ מדהוה ס"ד דתוס' הכי ש"מ בדידה תלי' דברכת נישואי' בודאי לא שייך לברך ע"י שליח אם לא דהכל תלי' בדידה כך י"ל דעת הגאון ז"ל.
אך מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה שיטת הר"ן שהוא היש אומרי' דמייתי המחבר שאנו נוהגי' כמותו ואלו דבריו רפ"ק דכתו' דהשמחה הוא לפיתוי ופיוס האשה ע"כ בתולה דצריכה פיוס טובא בעי' שמחה ז' אפי' נישאי' לבחור מכ"ש לאלמון דבעי' פיוס טפי והברכה הוא לשמחת לב דידי' וע"כ כל בחור טעון ברכה כל ז' ולפ"ז אפי' נושא אלמנה דהוה סגי לה בשמחת פיוס ג' ימים מ"מ צריך לשמחה ז' לא משום פיוס אלא משום כיון דהוא בחור שמברכי' לו כל ז' לא יתכן שיברכו לו והוא ישכים למלאכתו ע"כ צריך שמחה לא משום תקנת' דידה אלא דידי' היא ולפ"ז כ' ב"ש שאינו מוחלת.
אלו הם דברי הר"ן וביאורם ומזה נולד לנו הפסק אי שמחה דידי' שמברך עלי' היא שמחת ביאה וא"כ אי כבר טעם טעם ביאה אפילו באיסור אינו מברך עוד ומכ"ש כשנושא בעולת עצמו או דלמא השמחה שמברך עלי' היא שמחת חיתון ונישואי' א"כ אפילו טעם טעם ביאה מ"מ מברך על הנישואי' ועתה מאי פשיטותי' דהגאון ז"ל דהל"ל אלמון שנשא בעולה שמח עמה ז' הואיל שמברכי' לה וכי לה מברכי' הלא הברכה דילי' היא והוא אלמון שכבר נשא וכבר בעל והדברי' אינם ראוי' לו ז"ל.
ונחזי אנן ונאמר אין ספק כי תרוויי' איתנייהו חיבת חופה וחיבת ביאה כמבואר פרק אף על פי נ"ו ע"א אלא מספקא לן התם איזה מהם קונה אבל תרוויי' איתנהו ונראה לי דעל כל א' מהם נתקן ברכה אלא בחור הנושא איתנהו תרתי חיבת נישואי' חדשי' וביאה חדשה אבל מ"מ בחדא מינייהו נמי מברך דהרי אלמן שנושא בתולה אפי' כמה בתולות זא"ז מברך על כל א' כל ז' משום חיבת ביאת בתולה והלא הוא כבר נשא ובחיבת נישואי' אין לו לברך אלא על נישואי' הראשוני' ומ"ט מברך הכא על כל בתולה ובתולה אע"כ אחיבת ביאה מברך וחיבת ביאת בתולה גורם ברכת כל ז' אפי' כמה בתולות דאשתני גופא ולא דמי הנאת גוף של זה לשל זה כן צ"ל וא"כ בבחור שנשא אלמנה מ"ט מברך כל ז' אי משום חיבת ביאה בעלמא א"כ אפי' נושא כמה אלמנות יברך על שינוי גופי' כמו בבתולות וע"כ משום חיבת ביאת בעולה ליכא אלא ברכה יום א' והאי בחור מברך כל ז' משום שמחת נישואי' דילי' נמצא מוכח דעל ביאת בתולה בלא חיבת נישואים ראשונים מברך וגם על חיבת נישואי' ראשונים בלא חיבת ביאה מברך ואם כן אף על פי שטעם טעם ביאה כיון שהיא נישואי' ראשוני' שלו מברך כל ז' ומדברך כל ז' אפי' היא בעולתא דילי' שלא יברכו והוא ישכים למלאכתו.
אלא לפ"ז למאי דשינה ש"ע סי' ס"ד וכ' בעולה במקום אלמנה להורות דנכנסה לחופה ולא נבעלה אינה בכלל אלמנה אלא משמחה כל ז' משום דבעי' פיוס ואמת נכון הדבר א"כ לפי הנ"ל אלמן שנשא נכנס' לחופה ולא נבעלה שהרי יש לו חיבת ביאה בתולה יש לו לברך כל ז' אף על גב דליכא חיבת נישואי' שהוא אלמן מ"מ חיבת ביאת בתולה יש כאן וא"כ בסי' ס"ב שכ' אלמן שנשא אלמנה אינו מברך אלא יום א' משמע אפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה ואמאי וה"ל לש"ע לדקדק ולכתוב אלמן שנשא בעולה ולא שנושא אלמנה וצ"ע לכאורה.
וי"ל דהנה בכתובות י"א ע"ב ת"ר כנסה ראשון לשם נישואי' ויש לה עדים שלא נסתרה וכו' אין השני יכול לטעון טענת בתולים וע"ש בתוס' י"ב ע"א ד"ה שאני הכא וכו' ואף על גב דעדי' מעידי' וכו' יע"ש ולפ"ז צ"ל הא דפשיטא להמחבר בסי' ס"ד דנכנסה לחופה ולא נבעלה יש לה שמחה כל ז' היינו טעמא נהי שהיא אצלינו בחזקת בעולה מ"מ היא יודעת בנפשה שלא נבעלה והרי צריכה פיוס ופיתוי וצריכים לשמחה וכל זה לפתותה ולשמחה כל ז' אבל בסי' ס"ב לברך שבע ברכות אינה בחזקת בתולה לברך ז' ברכות דאפילו החתן עצמו אחר שבעל ומצא בתולי' ויודע שהיא בתול' מ"מ הלא הוא אינו מברך אלא אחרי' מברכי' לו ולגבי דידן אפילו עדים מעידי' אינם נאמנים ע"כ אין מברכי' באלמן שנשא אלמנה ולק"מ.
והנה במי שנושא בשעת נדתה ונמשכו ימי נדתה עד אחר ז' ימי המשתה ועושי' סעודה לבעילת מצוה כ' בני אהובה פ"י מהל' אישות הל' וי"ו מלשון רמב"ם מבואר דאינו מברך כי ברכה ראשונ' שבשעת נישואין עלתה לו אלא בהג"א פ' אף על פי איתא דמברכי' ומסיק התם בשלא ברכו בשעת נישואי' אבל כשברכו כבר בשעת נישואי' שוב לא יברכו בשעת בעילת מצוה יע"ש והדין דין אמת.
אלא שלפי הנ"ל הי' ראוי' לומר ברכה ראשונה הי' על הנישואי' בלא חיבת בעילה והשני' תהי' על חיבת בעילה באלמן הנושא בתולה אמנם ז"א דחיבת נישואים הראוי לבעילה קאמרי' והנושא אשה שאינה ראוי' לבוא עלי' כלל לא יברך כי עיקור הברכה אף על פי שהיא אחיבת נישואי' מ"מ נישואי' גופי' היינו אבעילה וזה הנושא אשה בימי נדת דותה מברך אהנישואי' הראוי' לבעילה אחר זמן כשתטהר וא"כ בשעת נישואים כבר בירך על שניהם ושוב לא יברכו לו בשעת בעילת מצוה ובתשובה אחרת עשיתי קצת סמוכים ממנהג עולם שנוהגים לברך אבל לא משנת חסידים היא וטוב לבטל המנהג. פ"ב כאור בקר ליום ד' כ"ו מרחשון תקצ"ו לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ.
