שאלה:
שלום וברכה לעוסקים בקודש, יש לי שאלה שעלתה לי שאשמח שתיישבו לי אותה.
כתוב על ישמעאל שה' החיה אותו אף על פי שידע שממנו יצא עם שיזיק לעם ישראל לאורך כל הדורות. ה' השאירו בחיים רק בגלל שהיה צדיק באותו הזמן.
מאידך גיסא במצריים, כאשר המצרים הטמינו את התינוקות בין האבני בנייה , משה רבה נזעק ואמר לה' למה נהרגים כך תינוקות שלא חטאו?
אמר לו: בגלל שלא עתיד לצאת מהם משהו טוב וכולם ירשיעו ,וההוכחה היא כידוע מיכה שהיה מחטיא גדול.
שאלתי היא כזו,
מדוע במקרה של ישמעאל ה' החליט להשאירו ובמקרה של התינוקות הנ"ל שהיו צדיקים כי היו תינוקות.. אותם ה' לא רצה להשאיר בחיים?
תודה מראש.
תשובה:
שלום וברכה
השאלה היא כבדת משקל מהבחינה ההשקפתית, יתכן שהיא מדוברת בספרים, אומר עתה את הנראה בעיני לפי פשטות הדברים:
מדובר בשני נושאים שונים לחלוטין! אצל ישמעאל לא היתה גזירה שמימית להמיתו, אלא להיפך, הכתוב שואל מדוע לא נמית אותו בגלל הרע שיצא ממנו, ועל כך התשובה היא באשר הוא שם, אדם לא נענש על מה שלא חטא רק בגלל העתיד.
במצרים המצב היה הפוך, בעצם היתה גזירה איומה של שיעבוד מכלה עיניים ונפש, עם ישראל היה במצבו הקשה ביותר בהיסטוריה, אלא שבתוך כל החושך הזה ראו הרבה נקודות אור, כמו הניסים שנעשו לתינוקות בשדות, רבבה כצמח השדה נתתיך ועוד ניסים גלויים אחרים, אבל גם ראו שלא תמיד יש נס! לפעמים סובלים קשה מאוד, ועל זה אמרו להם, דעו כי גם הגזירות הללו נעשות בחשבון, ואלו המתים בלאו הכי לא יצא מהם טוב.
כלומר אין גזירה בגלל העתיד, אבל כאשר יש גזירה ונזקקים לנס, לא עושים נס כדי להציל ערב רב.
