שאלה:
שלום, אם פלוני עייף מכדי ללכת לבית המדרש/סתם ללמוד תורה ובהכירו את עצמו , לימוד תוך כדי עייפות יוצר חוויה שאינה נעימה ואינה מזמינה לבאות , איך ידע אם הוא קצת עייף וזו עצת היצר או שהוא באמת עייף מכדי ללמוד והיה עליו לנוח ולחזק גופו וללמוד בצורה עירנית וממוקדת יותר?
מיקדתי את שאלתי דווקא לדוגמא זו אך ברצוני לשאול גם באופן כללי , כיצד נדע (לפחות בכל מהמקרים אם לא תמיד ) אם היצר מייעץ לנו או שמא שיקול דעתנו הבריא מייעץ?
תודה!
תשובה:
שלום וברכה
קשה לענות על שאלה זו… זו באמת אחת ההתמודדויות שיש לכל יהודי, להיות כנה עם עצמו ולבחון היטב את כוחותיו ויכולותיו. אלא שמלבד זאת יש לעשות כלי עזר שונים, למשל בשביל הדבר הזה חייבו חכמים לקבוע עיתים לתורה, כאשר יש זמן מוגדר, שיעור מסויים וכדומה, אדם נכנס לזה הרבה יותר בקלות, זה הופך לסדר יום די אוטומטי וזה הרבה יותר קל. כמו כן אדם צריך לשים לב לזמני שינה ואכילה מוגדרים ובריאים וכך לא יגיע לזה, ואם הלך לישון מוקדם מחמת עייפותו, יקום מוקדם ויפצה את עצמו בלימוד לפני התפילה וכן על זה הדרך…
והעיקר, "אם נפלתי קמתי", לא להתייאש, יהודי תמיד מתמודד רץ נופל קם וממשיך להאבק בשמחה ובגאווה…
ערב טוב ומבורך.
פעם שמעתי עצה שכאשר אדם מרגיש בשעת נסיון רצון חזק לצד מסויים ידע שזה עצת היצר ולכן תמיד הצד השני הוא הנכון לדוגמא אם אתה עייף ומרגיש שיש לך יכולת להישאר ער אך אתה מרגיש רצון עז לישון (לא שאתה מרגיש שאתה חייב מבחינה גופנית אלא רצונות ) אז תעשה ההיפך ואם אתה גמור מעייפות ומרגיש דחפים חזקים ללמוד יכול להיות שזה עצת היצר אני לא בטוח שזה כזה נכון יש על זה כמה שאלות אך כך שמעתי פעם.
לא תמיד כל הרצונות שלנו זה רק יצר הרע…. יש לנו גם יצר הטוב…
השאר תגובה