כתב שוע מברכים המוציא על כזית מצה בלילה הראשון פסח לכאורה למה מברכים ברכת הנהנין על כזית זה הרי מצוות לאוו ליהנות ניתנו אם אפשר מקור בברכת ישר כח
תשובה:
שלום וברכה
שאלתך זו ידועה בעולם הישיבות בשם הגר"י הוטנר זצ"ל, וכמובן היא מיוסדת על שיטת הרשב"א בנדרים טו ב שסבר לגבי מודר הנאה ושאר איסורי הנאה, שכאשר הדבר נעשה למצוה, מותר גם כשיש הנאת הגוף כמו בטבילה, ומכאן השאלה, שאף שיש הנאה במעשה האכילה הזה אין מקום לברך. יש שסברו לומר מכח קושיא זו, שכיון שאי אפשר לצמצם ובודאי הוא אוכל יותר מכזית, על האכילה היתירה הזו יש לברך, אבל זה אינו נכון, שאם כן יקשה היאך פסק השו"ע בסו"ס קסז שניתן להוציא ידי חובה מדין ערבות בברכת המוציא של מצה בליל פסח ומשום שמחוייב בה, הרי הברכה כלל אינה על המצה שהוא מחוייב בה אלא מה שמן הסתם יאכל יתר על חיובו ובזה דינו ככל ברכות הנהנין שאין דין ערבות. ומה שרגילים לומר בזה כל אחד לפי הנוסח שלו, שיש הבדל בין נידונו של הרשב"א לענין איסור הנאה לבין ברכת הנהנין. לגבי איסור הנאה הקובע הוא תכלית האכילה או הטבילה, השימוש הוא שאסור ולא ההנאה, ההנאה רק מגדירה שהשימוש היה אסור, אבל כשהוא נעשה למצוה אין איסור באותו שימוש, ומה שנהנה אגב זה אינו כלום כיון שזה אינו עיקר תכלית המעשה שנעשה, מה שאין כן לגבי ברכות הנהנין שיסוד החיוב הוא משום שכל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה כאילו מעל. ראה בענין זה שו"ת מנחת אשר סי' מ. ועוד תירוצים נאמרו בזה.
