שאלה:
האם יש חשש לפי האשכנזים לברך שהכל על מעט משקה קודם נטילת ידיים כדי לפטור המשקים שבתוך הסעודה (כך ראיתי כמה רבנים נוהגים וכן בכמה סידורים כתוב ככה) כי אולי בגלל שזה הולך ליפטר מאליו בהמוציא אולי יש בזה חשש?
שאלה נוספת האם יש מקור לאלה שנוהגים לענות על כל הברכות של ברכת המזון מהמזמן תוך כדי שהם מברכים לפני שסיימו את הברכה (כלומר הם מחכים למזמן לפני החתימה ואז עונים לו אמן ומיד הם גם חותמים והמזמן עונה להם אמן). שאלתי מישהו שאמר לי שאומרים שעל אותה ברכה עצמה אין הפסק. יש לזה מקור בפוסקים בהקשר הזה?
תודה
תשובה:
אדרבה, כיון שהמטרה היא לצאת ידי הספק אין כאן ברכה שאינה צריכה, וזו עצה נכונה אבל להזהר לא להגיע לשיעור רביעית [וכמובן מים מועיל רק אם מעט צמאים ויש בהם הנאה]. ראה משנה ברורה קעד, לט.
על ברכות המזמן מותר לענות בין הברכות, אבל לא על הבקשות ביעלה ויבוא, ראה בצל החכמה ח"ד סי' מב, רבבות אפרים ח"א סי' קמח. על שאר ברכות אין לענות, כמבואר בסי' קפג ובמשנה ברורה, אף שהחזון איש סי' כח ס"ק ג דן בזה.
יום נעים.
לדבי השאלה כנראה לא הסברתי נכון.
ראיתי שי שנוהגים לפני לפני חתימת הברכה עד שהמסיים יחתום ואז עונים לו אמן וחותמים את ברכתם (ואז הוא עונה אמן). כלומר שהם ענים אמן לפני החתימה של עצמם.
ואמרו לי שיש סברא בפוסקים שאם זה אותה ברכה שהוא עצמו מברך אותה אז אין זה הפסק
על זה שאלתי מי סובר כך ומי פוסק כך?
אין לעשות כך בשום פנים.
השאר תגובה