בס"ד כמה אחוזי סכנה צריך להיות במעשה של אדם כדי שהוא יחשב רודף גמור לכל דיניו וזה נוגע למעשה בחולה במחלה מדבקת כגון הקורונה ה"י שמתקרב לאנשים ורוצה לירוק עליהם כדי לפגוע בהם ולהדביק אותם האם דינו כמו רודף גמור לכל דיניו. דכידוע כתוצאה מזה עלול להשתלשל אסון ר"ל אבל זה סיכוי קטן. . ב' האם בהנ"ל יש נפק"מ אם כונתו להזיק או שהוא עושה כן רק בגלל רשלנות?
תשובה:
שלום וברכה,
א. אדם שעושה מעשים שמסכנים את חיי האדם, דינו כרודף, ויש לפגוע באחד מאביו כדי שלא יסכן אחרים. ואם אין אפשרות לפגוע באחד מאבריו מותר להורגו כדי שלא יהרוג אחרים. (שו"ע חו"מ סימן תכה סעיף א).
הגר"א בביאורו לשו"ע (סימן שפח ס"ק עד) כתב שאין צריך סכנה ודאית ודי לנו בחשש סכנה. וראייתו מבא במחתרת שיש חשש סכנה שיהרוג ולא ודאי שיהרוג, ואנו דנים אותו כרודף. עוד כתב הגר"א שאפילו על סכנת ממון דינו כרודף.
בהדבקות בחולי הקורונה אחוזי המיתה הם בודדים, ומסתבר שהם הרבה פחות מבא במחתרת, אולם נראה שעדיין יש לדונו כרודף, שהרי חולה קורונה שמדביק אדם אחד, מלבד הסכנה שמביא על אדם זה, מרחיב את החולי אצל עוד ועוד אנשים. (לפי הסטטיסטיקה התפשטות הקורונה נעשית שאחד מדביק שתיים ושתיים ארבע וכן על זה הדרך) ומתוך המעגל ההרחבה של חולה קורונה שמדביק בכוונה אחרים, יש אחוזים גבוהים יותר שיגיע אסון מוות מחמתו. ולכן חולה קורונה שמדביק אחרים בידיעה, דינו כרודף.
ב. על שאלתך אם עושה מחמת רשלנות או בידיעה תחילה, אין הבדל בין רשלנות לידיעה. אולם יש לדון בצורה אחרת אם אינו מתכוון להזיק, האם דינו כרודף, בביאור הגר"א הנ"ל סובר שגם אם אינן כוונתו להזיק דינו כרודף. וראייתו של הגר"א מדברי הגמרא ב"ק (קיז ע"ב) גבי חמור שעלה לספינה והתחיל לקפוץ בספינה וסיכן את הנוסעים, ומבואר בגמרא וברש"י שבעל החמור נקרא רודף שהעלה חמור שמסכן אחרים. ולמרות שאין כוונתו של בעל החמור לסכן, ולא ידע שהחמור יקפוץ בספינה, דנו אותו כרודף. הרי לנו שפעולה שמסכנת גם אינו מודע ואינו מתכוון להזיק דינו כרודף. וראה עוד בתפארת ישראל (יכין פרק ז משנה ו) שהוכיח שאם נוהג שלא כדין, גם שאינו מתכוון לסכן דינו כרודף.
נמצא שחולה קורונה שמסתובב בקרבת אנשים למרות שאין כוונתו להזיק, אולם עצם העובדה שיודע שהוא חולה ולא מבודד את עצמו דינו כרודף.
בהצלחה.
