שאלה:
שוכר שבר מרצפת גדולה במרכז הבית. לא ניתן להשיג ריצוף זהה להחלפה. כמה (אם בכלל) חייב השוכר לשלם? ומה הדין אם בגלל הנזק המשכיר מחליף את כל ריצוף הסלון?
תשובה:
שלום וברכה,
אם המרצפת נשברה על ידי אחד הילדים הקטנים של השוכר, מעיקר הדין השוכר פטור מתשלומים, כיון שבית דינו כקרקע ואין שמירה בקרקעות. אולם אם נכתב בחוזה שהשוכר מתחייב להחזיר את הדירה כמו שקיבל, או שהשוכר בעצמו שבר את המרצפת, יש לדון האם ישלם רק על המרצפת אחת או שישלם על החלפת כל המרצפות בסלון?. ונראה שאם אדם רגיל היה סובל את הנזק ולא היה מחליף את כל המרצפות בסלון, השוכר יהיה חייב לשלם רק על המרצפת שנשברה, ולא חייב להחליף את שאר המרצפות. אולם אם נשברו כמה מרצפות, ודרך בני אדם שלא מחליפים רק כמה מרצפות בגלל אלא מחליפים את כל המרצפות, השוכר יהיה חייב להחליף את כל המרצפות.
בהצלחה.
מקורות:
איבד עגיל אחד מתוך זוג עגילים
הפוסקים דנו באחד ששאל זוג נזמים ואבד אחד מהם, ושניהם שווים מאה, ולנזם אחד אין שימוש ולכן נזם אחד מחירו שלושים, האם נאמר כיון שאיבד נזם אחד מחיר של אחד שלושים ישלם רק שלושים. או שמא כיון ששניהם נמכרים במאה א"כ כ"א מחירו חמישים וישלם חמישים. או שמא נחייבו גם על פחת הנזם הנשאר, וישלם שבעים.
בספר דברי גאונים (כלל צו סימן נח) הביא שבשו"ת זרע יעקב (סימן סז) פסק דעבדינן מציעתא וישלם חמישים כפי שהיה שווה עם בן זוגו. וראייתו מעובדא דאליעזר זעירא (ב"ק נט, ב). וכן איתא התם, אמר להו האי מאן דקץ כופרא [תמרים בעודם בוסר] מאי משלם?. אמרו ליה, משלם דמי כופרא [משלם שווי של תמרים בעודם בוסר]. [שאל אותם רבי אליעזר שנית] והא הוו תמרי [והרי בעתיד הם יהיו תמרים ונמצא שהזיק אותם תמרים]?. אמרו ליה, משלם דמי תמרי. אמר להו, והא לאו תמרי שקל מיניה. אמרו ליה אימא לן את, אמר להו, בששים – רש"י: עם הקרקע דהכל בכלל שהקונה קרקע בפירותיה נותן עיניו קצת בשבח של אחר זמן.
סברו התלמידים כיון שהזיק כופרא משלם כופרא. והקשה עליהם שבתשלום כופרא לא הושלם הנזק, כיון שעתידים להיות תמרי. וגם תמרי לא מסתבר שישלם כיון שלא הזיק תמרי. וע"ז ענה להם אליעזר זעירא שמשלם בשישים, ששמים את הנזק עם הקרקע, שהקונה קרקע נותן עיניו על הרווח שעתיד להיות, ולכן המזיק משלם לא רק את ההפסד של עכשיו, אלא מתחשבים גם ברווח שעתיד להיות. ומכאן הוציא בעל הזרע אמת ששואל נזמים ואיבד אחד מהם, לא דנים את הנזם לבדו ששווה שלושים, וגם לא דנים מחיר את ההפסד בין שני הנזמים שישלם שבעים, אלא שמים את שניהם וכיון ששניהם שווים מאה משלם חמישים.
ובשו"ת קול אליהו (חו"מ ח"א סי יד) חולק ופסק שישלם שבעים, עי"ש. ובדברי גאונים הסכים לדברי הקול אליהו ששואל צריך לשלם שבעים, מאחר ושומר חייב לשלם כל הפסד שיבוא אף בגרמא בעלמא, ומ"ל הפסד בנזם הנאבד ומ"ל הפסד בנזם הנשאר. והביא שכ"כ בספר תועפות ראם.
בערך ש"י (שדמ ס"ב) השיג על הד"ג לפי מה שפסק הש"ך (שסג ס"ק ז) שיכול השומר לומר הש"ל, ודלא כהמהרש"ל, ולכן בעגיל הנשאר למרות שהופחת ערכו יכול השואל לומר הש"ל. ולכן פסק כזרע אמת שמשלם חמישים, ששניהם נמכרים במאה אחד שווה חמישים.
ובד"ג הביא דברי הערך ש"י וכתב עליו, חדא שפוסקים כרש"ל ששומר אינו יכול לומר הש"ל. ועוד שגם לדעת הש"ך זהו דוקא באופן שלא ניכר ההיזק, כגון חמץ שעבר עליו הפסח, אבל כאן שמחזיר לו נזם אחד הנזק ניכר שמחזיר לו חצי כלי, ואין יכול לומר הש"ל.
והרב יוסף שאול נתנזון (בעל השואל ומשיב) בהסכמתו לדברי גאונים הביא ראיה לפסק של הד"ג שהשומר משלם שבעים, מהסוגיא ב"מ צט, ב הגוזל חביצא דתמרי, ואם ימכרו כולם ביחד ימכר במ"ט ואם אחד אחד נמכר בנ', שבמזיק משלם מ"ט כשער הזול, ואילו שומר לא מקילים עליו ומשלם נ'. מבואר ששומר חייב לשלם את כל ההפסד שגרם.
הרי לנו, שכל המחלוקת דוקא בשומר האם משלם את כל ההפסד שנגרם או רק מה שהזיק. אבל במזיק בידיים עגיל אחד לכו"ע משלם רק על העגיל שהזיק, דהיינו חמישים, ולא משלם על ההפסד שהוריד את הערך של הנזם השני.
יש לחלק בין זוג עגילים לזוג נעליים או מנעול ומפתח
מסתבר שיש לחלק בין מזיק עגיל אחד מתוך זוג לבין מזיק נעל אחת מתוך זוג נעלים, שמזיק נעל אחת אין שימוש כלל בנעל הנותרת ואין אפשרות לעולם לזווגן לנעל אחרת, וממילא מזיק נעל אחת נחשב שהזיק שניהם בידיים ולכו"ע חייב על שניהם. וכמו כן מנעול עם מפתחות שאם הזיק את המפתחות אין שימוש במנעול שיהיה חייב על שניהם ודומה למזיק שרוול של חליפה, שלא נחלק ונאמר שנחשב שהזיק רק שרוול. וכן הדין במכשיר חשמלי, אם הזיק חלק אחד והושבתה המכונה כליל מחמת חסרון החלק, וא"א למצוא חלק חלופי, חייב לשלם מכשיר חדש ולא נשום רק חלק אחד, שנחשב שהזיק את הכל. ולכן מזיק שהזיק מפתח או שומר שפשע בשמירת מפתח חייבים לשלם גם על המנעול. ואין לו דמיון למחלוקת שהבאנו לגבי מזיק עגיל מתוך זוג עגילים, ששם יש ערך לעגיל הנותר.
הזיק מרצפת של בית
בעבר שאלתי את הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל על אדם ששבר מרצפת אחת ויש נזק של אסתטיקה, האם נחייב את המזיק לשלם עבור כל המרצפות. הרב זצ"ל השיב לי שנזק של אסתטיקה לא נחשב נזק, אלא יש לשלם רק את מה שהזיק בפועל. ומפי הגאון הרב שפרן שליט"א שמעתי לגבי שכן שהרחיב והזיק מרצפות בחצר ששל השכן והורה הרב שוודאי שלא מחליפים רק את המרצפות שנשברו, אלא חייב המזיק להחליף את כל המרצפות של החצר.
ולענ"ד נראה שאין מחלוקת בין הרבנים, לפי הדברים שהבאנו לעיל, שאם הזיק מרצפת אחת, ודרך בני אדם לתקן את הנזק ולא מחליפים את כל המרצפות בגלל נזק של מרצפת אחת, לא ניתן לחייב את המזיק יותר ממה שהזיק בפועל, למרות שיש עוגמת נפש לניזק מהנזק, וכדברי הגאון הרב גולדברג זצ"ל שאסתטיקה לא נכלל בנזק. אולם אם נשברו כמה מרצפות, ודרך בני אדם במקרה כזה להחליף את כל המרצפות, ולא לעשות את החדר טלאים טלאים, חייב המזיק להחליף את כל המרצפות, מאחר וכך הוא צורת תיקון הנזק.
