שאלה:
שלום רב,
נגשתי לחנות מפעל של ייצור שיווק ומכירה של סלוטים למזגנים מרכזיים.
[בכוונה כתבתי את אופי החנות, בכדי שיובן שהמוכרנים אמורים לדעת בדיוק מה הם מייצרים משווקים ומוכרים].
ביקשתי סלוטים פלסטיק עבור מזגן מיני מרכזי.
כתשובה לשאלת המוכר "מדוע אני מבקש דווקא פלסטיק, הרי אלומניום זול יותר", עניתי: מכיון שאלומניום מזיע, ותחת התריסים הללו יש לי ספריה משולבת נגרות וארונות מטבח, הם עלולים להיהרס כתוצאה מהזעה רטיבות ונזילה של מים לתוך העץ, ולכן אשלם יקר יותר עבור סלוטים פלסטיק שאינם מזיעים.
המוכר שאל למקום מגוריי, עניתי את המיקום, ואמר לי המוכר "שם אין בעיה של הזעה, קח את האלומניום ותהיה רגוע", שאלתי שוב ושוב האם הוא בטוח שלא יהיו לי בעיות, והוא בביטחון מלא הבטיח שלא יאונה לי כל רע. לקחתי את האלומניום, וכמובן, לא עברו להם כמה חודשים העץ התפוצץ ממש, הן בספרייה והן בארונות המטבח… נזק גדול ועגמת נפש.
פניתי אליו, וכששמע שזה מה שאירע, נתן לי "הטבה", "והסכים" להחליף לי את האלומניום לפלסטיק, ושרק אשלים את ההפרש ביניהם.
לא היתה לי ברירה, אספתי את הפלסטיק והחזרתי את האלומניום.
דא עקא, הוא לא היה בדיוק בחנות, והוא הסכים שאאסוף את הפלסטיק ללא תשלום, ואח"כ אשלם לו את ההפרש שדובר.
מאז עברה לה חצי שנה, והוא לא יצר קשר עבור הפרשת התשלום.
האם הוא חייב לי על הנזק שארע לי, כתוצאה ישירה מההבטחה שלו שלא יאונה כל רע לעץ. במידה וחיובי, האם אוכל לקזז את זה עם תשלום ההפרש? [אני לא באמת הולך לתבוע אותו על זה, ואסתפק בכך שלא אצטרך להשלים את ההפרש..]
סליחה על האריכות, הייתי חייב לפרט בפרוטרוט, מכיון שאינני יודע איזה פרט יכול להיות רלוונטי לשיקולי המשפט דנן.
ייש"כ.
תשובה:
שלום וברכה,
אתה חייב לשלם לו את ההפרש שבין פלסטיק לאלומיניום, והמוכר לא חייב לשלם לך על הנזק שנעשה לך בגין עצתו הכושלת.
בהצלחה.
מקורות:
המוכר שנתן עצה לא נכונה אינו חייב לשלם עליה, ומצאנו בשו"ע סימן שו גבי שולחני שנתן עצה לחברו והמליץ לו על מטבע מסוים שיכול לקנות, והתברר שהמטבע אינה טובה, שחייב השולחני לשלם. אולם נראה שכאן אינו דומה לשם, ראשית שם מדובר שאמר לו המוכר אני סומך עליך וכאן זה נאמר זאת. גם נראה שדווקא שהעצה הייתה בדבר שקנה בעצמו דהיינו שקנה מטבע לא טובה על סמך עצתו, אבל כאן הנזק היה במזגנים ולא בדבר הנקנה, והמוכר לא יהיה חייב על על הנזק של המזגנים.
ייש"כ.
לגבי הטענה הראשונה: אני כמעט בטוח שאמרתי לו שאני רוכש רק על סמך מה שהוא אומר. וגם אם לא אמרתי לו את זה במילים מפורשות, אבל ודאי שזו היתה התחושה שהעברתי לו, כיון שהוא היצרן והוא יודע, ולולי שהוא ממש התעקש שלא תהיה בעיה עם אלומניום, הייתי רוכש פלסטיק, כי כל מי ששאלתי אמר לי לא לקנות אלומניום!
ולגבי הטענה השניה: למה זה לא נחשב שהמוצר שמכר לי בעצמותו הוא מוצר תקול עבור השימוש שהוא אמור לשמש? סלוטים אלומניום הם סלוטים זולים ומזיעים, וכל בר דעת מוסיף עוד כמה שקלים ורוכש סלוטים פלסטיק, אחרת, ינזלו לו מים והרבה [!] מתחתית הסלוט ומטה, והורס כל מה שנקרה בדרכו.
לשון השו"ע המראה דינר לשולחני ואמר לו יפה הוא ונמצא רע אם בשכר ראהו חייב לשלם אע"פ שהוא בקי ואינו צריך להתלמד ואם בחנם ראהו פטור והוא שיהיה בקי שאינו צריך להתלמד ואם אינו בקי חייב לשלם אע"פ שהוא בחנם והוא שיאמר לשולחני עליך אני סומך או שהיו הדברים מראים שהוא סומך על ראייתו ולא יראה לאחרים (וי"א דאפי' סתמא נמי חייב (טור בשם רבינו יצחק והרא"ש) ומ"מ הסברא הראשונה נראה עיקר):
בין סתם בין לי"א לפי המקרה הנ"ל פשוט שמוכר פשע וצריך לשלם.
ומניין לחלק בין הדבר הנקנה לסתם עצה שקשורה לממון, כל הדין עצמו הוא בדבר שהיועץ לא קשור אליו אלא סתם מתעסק בתחום אתמהה
נכון המוצר שמכר לך הוא לא מוצר שמתאים לך ולכן הוא חייב לפצות אותך על כך, ולכן כשהוא מביא לך את האלומיניום ולא דורש תשלום מלא אלא את ההפרש הרי הוא משלם לך את מה שהוא גרם לך הפסד.
לפי שיטת השו"ע וכן הכריע הרמ"א שצריך להראות שהוא סומך על דבריו, במוכר שנתן עצה זה צריך לבדוק אם היה ניכר שסומך על דבריו ממש ופועל על פיו. גם אם נאמר שהוא סומך על דבריו, אבל המוכר חייב לשלם רק על המוצר שקנה שעליו הוא יעץ, ולא חייב לשלם על נזק הקירות והארונות, וכמו שמצאנו גרמי חיובו רק אם עשה נזק ישיר לדבר ולא גרמא, והרמב"ן והרא"ש בסוגיא של מראה דינר הקשו מדוע אינו גרמא, ותירצו שמיד שייעץ לו עיצה כושלת כאילו הזיק לו את המטבע. מוכח שחייב רק על הדבר עצמו ולא על מה שמתגלגל.
השאר תגובה