שאלה:
שלום וברכה לרב, חלפתי אתמול בלילה ליד חישוק עשוי מתכת/ברזל שהיה מונח על מסלול ההליכה והריצה לרבים ושכנראה הגיע מחצר תנועת הנוער החילונית שמעבר לגדר ואשר בונים שם דברים באמצעות החישוקים הללו . התלבטתי אם להרימו כדי לזורקו לפח שבהמשך מאחר שהוא מהווה מלכודת ממשית לרגלי הרבים אבל מאחר ויכול להיות שהוא שווה ערך ממוני כלשהו ואולי הם צריכים אותו חשבתי להשאיר את המצב כך. צלצלתי לבית ההוראה לשאול ונענתי שאזיז אותו ברגלי הצידה. עשיתי זאת, אך מכיוון שהמסלול די רחב ועדיי'ן הסכנה לרגלי הרבים היתה קיי'מת, החלטתי להגביה אותו , להרחיקו ולהצמידו לחומה שנמצאת כשני מטרים יותר רחוק מהמסלול ושלא עוברים שם הרבים. א. האם ההגבהה נחשבת שקניתי את האחריות חלילה על התקלה הזו? ב.אם עלול שמן שמיא יגלגלו שרוח או בעל חיי'ם מסויי'ם וכיוצ"ב יחזירו את החישוק לרשות הרבים מאותו מקום שהוא כרגע בטוח, יכולים לבוא עלי בטענה? ג.האם הערכתי שהחישוק הזה שווה משהו מוטעה ואפשר לחזור בעז"ה למקום ולזרוק אותו לפח וחסל? בברכה,
תשובה:
שלום וברכה,
אדם שהגביה את תקלת חברו וסילקה לצדדי זכה בבור. ויש לו אחריות על הבור. ולכן אם מגביה תקלה מרשות הרבים – בין אם התקלה הפקר, בין אם התקלה שייכת לאדם פרטי שהשליך את התקלה, זכה המגביה בחפץ ועליו להשליך למקום שלא יגיע לרה"ר.
בהצלחה.
מקורות:
בגמרא ב"ק דף כט, ב מבואר שההופך את הגלל אם הגביה ג' טפחים, סילק מעשיו של ראשון והבור מתייחס לשני. ודינו שווה שאם ראובן חפר בור, ובא שמעון ומילא את כל הבור בעפר, וחזר שמעון וחפר את הבור, שאחריות הבור על שמעון, אחר ששמעון מילא את כל הבור בעפר הסתלקו מעשיו של הראשון.
ובגמרא שם מדובר בגלל הפקר, אמנם מהגמרא לקמן דף ל מבואר שגם בגלל שיש לו בעלים הדין כן. וכ"כ הגהות אשרי פרק ג סימן ד "ואבן או גלל המונח ברשות הרבים ובא אחר והגביהו ג' או הרחיקו ג' טפחים אף על פי שלא נתכוין לזכות בה חייב דסלקא מעשה ראשון אפי' החזירה למקומה אבל פחות מג' פטור אף על גב דלא החזירה למקומה ואם נתכוין לזכות בו אפילו בפחות מג' חייב דקנייה בהגבהה. מהרי"ח":
שלום כבוד הרב,
בעז"ה אבקש ברשות הרב להציג לפניו את התשובה מ"משפטי התורה " חלק בבא קמא סימן נ"ד סעיף 2 מקור 2 בניסיון לתמצת את גוף התשובה והמקורות מבלי לטעות ולקלקל, ולשאול בבקשה האם תשובה זו מהווה קושי או מניעה עלי לעשות ולנהוג כתשובתך הרב אשר נתת לי?
הציטוט לערך:
"אם השני הגביה או בעט ברגליו בתקלה יותר מג' טפחים אף שמטרתו של השני היתה לסלק את התקלה מרשות הרבים והוא לא היה מעוניי'ן לזכות בתקלה הנ"ל, מכל מקום מכאן ואילך נעשה השני בעל הבור הנ"ל, מכיוון שבמעשיו הוא סילק את מעשה הראשון." – הגהות אשר"י דף כ"ט עמוד ב' ד"ה אבל מחברו, אות ה ברא"ש), חידושי הרשב"א שם, תוס' שאנץ.
ומבאר הרב שם שבשתי אופנים אלו של הגבהה ובעיטה של יותר מג' טפחים אמרו חז"ל שהשני עקר את תקלתו של הראשון ונחשב הדבר כאילו השני סתם בעפר את הבור שחפר הראשון ברה"ר, וכעבור זמן חזר השני והוציא את העפר מהבור ויצר כעת בור חדש.לפיכך במקרים אלו נחשב הדבר שהתקלה או הבור שעשה הראשון בשעתו נסתם, טכעת תקלה או בור חדש באו לעולם ע"י מעשהו של השני. לפיכך השני בלבד נחשב בעל הבור.
בברכה,
עיינתי שם והוספתי את דבריו בתשובה.
התשובה נכתבה שוב אחרי עיון נוסף. בהצלחה.
השאר תגובה